גילוי והסתרה: חווייתם של בוגרים מרקע חרדי אשר נחשפו לאלימות בין זוגית בילדותם

ילד החשוף לאלימות במשפחה חווה חוויה מורכבת ורב ממדית אשר מביאה להשלכות שליליות שונות על חייו (Lindstrom et al, 2018; Øverlien, 2010; Walker, 2017). הספרות המחקרית מלמדת כי זיהוי מוקדם של חשיפה לאלימות במשפחה הנו מרכיב הכרחי במניעת בעיות בריאותיות פיזיות ונפשיות מאוחרות יותר (Osofsky, 2018). כמו כן, ישנה חשיבות רבה בתמיכה חברתית עבור קורבנות האלימות במזעור ההשלכות השליליות, כאשר חשיפת האלימות לגורמים שונים הינה בעלת השפעה משמעותית בקבלת תמיכה זו ((Ringel & Bina, 2007. עם זאת, קיים קושי ניכר סביב חשיפה ודיווח על האלימות (Izaguirre & Cater, 2018), בפרט בקהילה החרדית שבה סודיות והכחשה מועצמות במקרים אלה (Bitton, 2014). חרף החשיבות הרבה בבחינת הנושא, ישנו ידע מועט לגבי חוויותיהם של בוגרים שנחשפו לאלימות בילדותם Øverlien, 2010; Carmel, 2016) )  ובפרט מהאוכלוסייה החרדית (Tener et al., 2021). אמנם במחקרים האיכותניים הקיימים ישנה התייחסות להשלכות החשיפה לאלימות, אולם הם אינם מתמקדים באופן ספציפי במשמעות של ההסתרה והגילוי של החשיפה. על כן, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את חוויותיהם של בוגרים מרקע חרדי שנחשפו לאלימות זוגית בין ההורים בילדותם, את ההשלכות ואת היחס והקשר עם החברה והקהילה שמסביבם, תוך התמקדות בגילוי ובהסתרה של חוויות אלו כחלק מתהליך התמודדותם.

המחקר התבצע בשיטה איכותנית פנומנולוגית באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים עם בוגרים מרקע חרדי שהיו בילדותם חשופים לאלימות בין ההורים. אוכלוסיית המחקר כללה שבע נשים וחמישה גברים בטווח הגילים 36-19. כל המשתתפים עובדים או לומדים, חלקם מגדירים את עצמם כיום כחרדים וחלקם כחוזרים בשאלה. חמישה מתוכם הורים לילדים. ניתוח הממצאים העלה ארבע תמות מרכזיות הקשורות במבטם הרטרוספקטיבי של הבוגרים על חווית האלימות שחוו בילדותם. התמה הראשונה עסקה בהסתרה אל מול חשיפה וגילוי של חווית האלימות. תמה זו תיארה תנועה דינמית של המרואיינים על פני ציר, החל מהסתרה עצמית כמנגנון הגנה "פרימיטיבי" ובסיסי עד כדי הכחשה ודיסוציאציה, ועד להסתרה מאחרים המופנית כלפי חוץ. התמה השנייה עסקה ביחס כלפי התוקף, הדמות האלימה בבית, לרוב האב. מתואר יחס אמביוולנטי ומורכב כלפי דמות התוקף ואסטרטגיות שונות שבהן המרואיינים נוקטים כדי לבטא אמביוולנטיות ומורכבות זו: מינימליזציה - הקטנה והמעטה של מעשי האלימות מתוך רצון להגן על התוקף ולהציגו באור חיובי יותר; האשמת הקורבן (ההורה השני) ו/או האשמה עצמית; הזדהות ברורה עם התוקף; וחיפוש אחר רציונליזציה למעשי התוקף. התמה השלישית עסקה במאפייני האוכלוסייה החרדית בעת המפגש עם אלימות במשפחה. תמה זו נחלקה לשתי תמות משנה, כאשר הראשונה עסקה במעורבות הקהילה בטיפול באלימות. תמת משנה זו התמקדה בשני היבטים מרכזיים באשר לאופני ומידת המעורבות של הקהילה החרדית בטיפול באלימות, כפי שנתפסו מנקודת המבט של המרואיינים: היעדר מעורבות הקהילה בהפסקת האלימות והנטייה "להשתיק" את האלימות המתחוללת, לצד מעורבות והתערבות לא אפקטיבית של הקהילה במקרי אלימות. תמת המשנה השנייה עסקה גם היא בשני היבטים באשר לתפיסה הדתית בתוך מציאות של אלימות זוגית ומשפחתית: ההיבט הראשון הוא תפיסת האלימות כסתירה לדת, המתאר את הדיסוננס שהמרואיינים חוו בין אלימות ההורה לבין שייכותו לחברה הדתית, וההיבט השני הוא תפיסת האלימות "בשם הדת", שימוש בדת כסיבה לאלימות כמו אי הקפדה על קיום מצוות. התמה הרביעית התמקדה בהשלכות החשיפה לאלימות, בהן השלכות תוך-אישיות הכוללות אבחנות פסיכיאטריות, תחושות ורגשות אישיים שונים (כלומר, מיקוד בעצמי), והשלכות בין-אישיות הכוללות קשיים חברתיים, שימוש באלימות והעברה בין-דורית (כלומר, מיקוד בקשר עם האחר). על אף הניסיון לייצר דיכוטומיה בין השלכות לטווח קצר להשלכות לטווח ארוך, ניכר כי לעיתים לא ניתן לבצע הפרדה זו. לבסוף, נראה כי מלבד השלכות שליליות, יש שתיארו עמידות וחוסן שאותם חוו כ"השלכות חיוביות" מתוך המציאות הכאוטית שבה חיו.

התמות משרטטות את חייהם המורכבים של ילדים בקהילה החרדית, הגדלים בצל אלימות זוגית בין ההורים ואת ההשלכות המשמעותיות שיש לסביבה טראומטית מעין זו בבגרותם על התפתחותם הרגשית ודפוסי ההתנהגות. אמנם ילדים אלו הפכו לבוגרים, אך במקרים רבים נדמה כי נותרו עדיין בתוך החוויה האלימה המלווה אותם משך שנים רבות ומשליכה על היבטים רבים עד כדי עיצוב אישיותם במובנים שונים. נראה כי התמות משקפות חווית חיים המתוארת על ידי המרואיינים כלפי שלושה מעגלים. המעגל הראשון הוא המעגל הקרוב ביותר לפרט, והוא מופנה כלפי העצמי (המשתקף בתמת ההסתרה אל מול חשיפה וגילוי). המעגל השני הוא מעגל רחב יותר המופנה כלפי התוקף ובני המשפחה (המשתקף בתמת היחס לתוקף). המעגל השלישי הוא המעגל הרחב ביותר והוא מופנה כלפי החברה – האוכלוסייה החרדית (המשתקף בתמת מאפייני האוכלוסייה החרדית במפגש עם אלימות במשפחה). לבסוף, חווית הילדים הגדלים בצל אלימות זוגית בין ההורים והסביבה הטראומטית שבה גדלו הן בעלות השלכות משמעותיות וניכרות על התפתחותם הרגשית ודפוסי ההתנהגות בבגרותם. האופן שבו המעגלים השונים מעצבים את התפתחותם משתקף בתמת ההשלכות. לבסוף, חווית הילדים הגדלים בצל אלימות זוגית בין ההורים והסביבה הטראומטית שבה גדלו הן בעלות השלכות משמעותיות וניכרות על התפתחותם הרגשית ודפוסי ההתנהגות בבגרותם. האופן שבו המעגלים השונים מעצבים את התפתחותם משתקף בתמת ההשלכות.

מחקר זה הנו ראשוני מסוגו ועל כן בעל חשיבות רבה מבחינה תיאורטית, בהיותו שופך אור על חוויתם של בוגרים מרקע חרדי שנחשפו לאלימות זוגית בין ההורים בילדותם; סוגיה שטרם נבחנה לעומק. בנוסף, יש למחקר חשיבות יישומית גדולה, שכן הבנת חוויות אלו עשויה להוות פתח לדיון על אודות המדיניות הרווחת מול ילדים החיים בצל אלימות וכן פתח למחקרים עתידיים בנושא זה. זאת ועוד, ממצאי המחקר יכולים לספק ידע שעשוי להוביל לפיתוח שיטות התערבות עם ילדים החשופים לאלימות זוגית ופיתוח תוכניות ברמה הקהילתית שיאפשרו זיהוי מהיר יותר של ילדים במצבי מצוקה אלה, בפרט בהתייחסות רגישת תרבות. יש לתת את הדעת על כך שילדים החשופים לאלימות, ולא רק ילדים אשר חוו אלימות ישירה, חווים השלכות משמעותיות על חייהם. המחקר הנוכחי הציף קושי באיתור ילדים אלה; מה שמדגיש את תפקידן החשוב של המסגרות החינוכיות, הטיפוליות והקהילתיות.