תרומתם של משאבים אישיים וחברתיים והתנהגות בריאותית לרווחה האישית הסובייקטיבית של לקוחות המחלקות לשירותים חברתיים

לקוחות המחלקות לשירותים חברתיים (מש"ח) ברשויות המקומיות הם אנשים החווים מצבי סיכון, מצוקה ומשבר, על כן, מדינת ישראל באמצעות המש"ח פועלת לשפר את רווחתם. במטרה להרחיב את הידע בהבנת הגורמים התורמים לשיפור תחושת הרווחה האישית הסובייקטיבית של לקוחות המש"ח באופן כללי, ובפרט בעת משבר מגפת הקורונה, נבחנת במחקר הנוכחי ההתמודדות של לקוחות המש"ח בפרספקטיבה רחבה. פרספקטיבה רחבה זו משלבת היבטים אישיים, חברתיים ובריאותיים. מודל המחקר שגובש על בסיס שילוב בין תאוריית ההון החברתי, ותאוריית המערכות החברתיות, אפשר לבדוק במודל כוללני אחד את יחסי הגומלין בין היבטים אלה.

תאוריית ההון החברתי (Sahasranamam & Nandakumar, 2020) מתייחסת להון אישי ולהון חברתי ומאפשרת להבין את החיבור שבין המשאבים האישיים והמשאבים החברתיים של האדם. הון אישי מוגדר כידע, תכונות ומיומנויות המצויים בידי האדם, והוא גדל באמצעות ההון החברתי, שכן מערכות יחסים חברתיות גורמות לשינויים באנשים וליכולתם לפעול בדרכים חדשות. ההון החברתי הוא נכס קולקטיבי בצורה של נורמות, ערכים, אמונות, אמון, רשתות, יחסים חברתיים ומוסדות משותפים המאפשרים שיתוף פעולה ופעולה קולקטיבית לתועלת הדדית Coleman, 1988)). בהתאם לתאוריה זו נבחרו המשתנים הבלתי תלויים של המחקר, הכוללים שני משאבים אישיים; תחושת שליטה עצמית ותפיסת מסוגלות עצמית להתנהגות בריאותית ושני משאבים חברתיים; תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה.

תאוריית המערכות החברתיות מציגה את המערכות כמתנהלות בין השאר על פי מבנה הכולל- תשומות, תהליך המרה ותפוקות ((Mobolaji, 2011. על פי מודל מובנה זה, אנו בודקים תרומה ישירה של התשומות שהם המשאבים האישיים והחברתיים של האדם, לתפוקות שהיא הרווחה האישית הסובייקטיבית.  מאחר שעל פי התאוריה, התפוקות עשויות להיות תוצר ישיר של התשומות, אך גם תוצר עקיף כתוצאה מדפוסים המשפיעים על התנהלות האדם, אנו בודקים האם בתהליך זה (תהליך ההמרה) המתרחש אצל האדם, המשאבים האישיים והחברתיים תורמים להתנהגות הבריאותית, ובאופן עקיף תורמים בכך לתחושת הרווחה של האדם.

על סמך מודל זה , נבדקו במחקר זה ארבע מטרות: האחת, בדיקת הקשר בין משתני רקע שונים לבין התנהגות בריאותית (בתחום תזונה ופעילות גופנית) ורווחה אישית סובייקטיבית של לקוחות המש"ח. השנייה, בדיקת הקשר בין המשאבים האישיים (תחושת שליטה עצמית ותפיסת מסוגלות עצמית) והמשאבים החברתיים (תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה), לבין התנהגותם הבריאותית (תזונה ופעילות גופנית). השלישית, בדיקת הקשר בין משאבים אישיים וחברתיים לבין רווחתם האישית הסובייקטיבית. והמטרה הרביעית, בדיקת הקשר בין משאבים אישיים וחברתיים לבין רווחה אישית סובייקטיבית דרך התנהגות בריאותית (תזונה ופעילות גופנית) כמשתנה מתווך. מחקרים קודמים אשר בדקו אוכלוסיות אחרות, מצאו קשרים בין כל אחד מהמשאבים האישיים, המשאבים החברתיים וההתנהגות הבריאותית, שנבדקו במחקר זה, לבין רווחה אישית סובייקטיבית. יחד עם זאת לא מצאנו מחקרים שבדקו את תרומתה של ההתנהגות הבריאותית כמתווכת את הקשר בין משאבים אישיים וחברתיים לבין רווחה אישית סובייקטיבית. כמו כן, למיטב ידעתנו, לא נערכו מחקרים שבדקו משתנים אלה על אוכלוסיית לקוחות השירותים החברתיים (המש"ח). אוכלוסייה זו חווה משברים ומצוקות, ולכן קיימת חשיבות רבה לבחון דרכים נוספות על מנת לעזור לה להעלות את הרווחה האישית הסובייקטיבית.

על פי המטרות שהוזכרו לעיל, נוסחו השערות ושאלות המחקר: (1.1) ימצאו קשרים חיוביים בין רמת הכנסה ותעסוקה לבין התנהגות בריאותית בתחום תזונה ופעילות גופנית ורווחה אישית סובייקטיבית. (1.2) ימצא הבדל בהתנהגות הבריאותית ובתחושת הרווחה האישית של לקוחות המש"ח בין התקופות השונות של מגפת הקורונה שנבדקו במחקר הנוכחי, כך שההקפדה על התנהגות בריאותית בתחום תזונה ופעילות גופנית והרווחה האישית סובייקטיבית תהיינה נמוכות יותר בתקופת התפשטות המגפה מאשר בתקופת ההפוגה מו המגפה. וכן שאלה- (1.3) האם קיימים הבדלים בהתנהגות הבריאותית ובתחושת הרווחה האישית של לקוחות המש"ח, בין לקוחות אשר בזמן המגפה פנו לעובד הסוציאלי בבקשת סיוע מיוחד, לבין לקוחות אשר לא פנו?  (2) ככל שהמשאבים האישיים (תחושת שליטה עצמית ותפיסת המסוגלות העצמית) והמשאבים החברתיים (תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה) של לקוחות המש"ח יהיו גבוהים יותר, כך התנהגותם הבריאותית (תזונה ופעילות הגופנית), תהיה גבוהה יותר. (3) ככל שהמשאבים האישיים (תחושת שליטה עצמית ותפיסת המסוגלות העצמית) והמשאבים החברתיים (תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה) יהיו גבוהים יותר, כך רווחתם האישית הסובייקטיבית תהיה גבוהה יותר. (4) ימצא קשר עקיף בין משאבים אישיים (תחושת שליטה עצמית ותפיסת המסוגלות העצמית) ומשאבים חברתיים (תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה) של לקוחות המש"ח באמצעות התנהגות בריאותית (תזונה ופעילות הגופנית) כמשתנה מתווך, כך שככל שהמשאבים האישיים והחברתיים יהיו גבוהים יותר, ההתנהגות הבריאותית תהיה גבוהה יותר והרווחה האישית הסובייקטיבית תהיה גבוהה יותר.

שאלון המחקר היה שאלון מקוון באמצעות תוכנת קוולטריקס, אשר הופץ בעברית ובערבית. השאלון כלל 8 תתי שאלונים בנושאים הבאים: תחושת שליטה עצמית, תפיסת מסוגלות עצמית להתנהגות בריאותית, תמיכה חברתית, תחושת שייכות לקהילה, התנהגות בריאותית בתחום תזונה, התנהגות בריאותית בתחום פעילות גופנית, רווחה אישית סובייקטיבית, שאלון מאפיינים סוציו-דמוגרפים של הנבדקים הכולל בין השאר שאלות רקע בנושא מגפת הקורונה.

המדגם היה מדגם נוחות והנבדקים גויסו לאחר פניית החוקרת לרשויות המקומיות אשר נעזרו באמצעי התקשורת העומדים לרשותם בכדי להגיע אל הנבדקים. המדגם כלל 327 נבדקים בוגרים בגילאי 19 עד 86, המתגוררים בקהילה ורשומים כמקבלי שירות במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ. מתוך המדגם 80% היו נשים ו- 20% גברים, 63% יהודים ו-37% ערבים.

ההשערות שנגזרו ממודל המחקר אוששו בחלקן. חלק מהממצאים מחזקים מחקרים אחרים שנערכו על אוכלוסיות אחרות. כך נמצא בניתוחי שונות שחוסר עבודה והכנסה נמוכה, תורמים להקפדה נמוכה על התנהגות בריאותית. משתנים אלה תורמים גם לתחושת רווחה אישית סובייקטיבית נמוכה. עוד נמצא, בדומה לממצאי מחקרים אחרים, שככל שהמשאבים האישיים (תחושת שליטה עצמית ותפיסת המסוגלות העצמית) והמשאבים החברתיים (תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה) של לקוחות המש"ח גבוהים יותר, כך התנהגותם הבריאותית בתחום התזונה והפעילות הגופנית ורווחתם האישית הסובייקטיבית, יהיו גבוהים יותר.  

בנוסף, למחקר תרומה ייחודית לספרות המחקרית הקיימת. ראשית באה התרומה לידי ביטוי במשתני הרקע הייחודיים למגפת הקורונה שהתרחשה בזמן המחקר. כך מצאנו בניתוחי שונות כי משתנה הרקע 'ההתנהגות הבריאותית של לקוחות המש"ח ותחושת רווחתם האישית על פי מצב מגפת הקורונה בארץ' , מהווה מנבא מרכזי המבחין באופן מובהק בין כל משתני המחקר על פי שתי תקופות: תקופת התפשטות המגפה ותקופת ההפוגה מן המגפה. לתקופת התפשטות המגפה במהלכה התקיים הסגר השלישי, היה להפתעתנו אפקט חיובי על ההתנהגות הבריאותית ועל רווחה אישית סובייקטיבית של לקוחות המש"ח. לעומת זאת, בתקופת ההפוגה מן המגפה, בעוד אזרחי מדינת ישראל החלו חוזרים לשגרת חייהם, לקוחות המש"ח חוו קושי משמעותי שהתבטא בירידה בהתנהגות הבריאותית וברווחה האישית הסובייקטיבית.

בנוסף מצאנו כי לקוחות אשר פנו למש"ח לקבלת סיוע בזמן המגפה, התאפיינו בהתנהגות בריאותית וברווחה אישית סובייקטיבית נמוכה יותר, מאשר לקוחות אשר לא פנו לסיוע. ממצאים אלה מדגישים שאכן לקוחות מש"ח אשר פנו לסיוע היו הלקוחות שנזקקו יותר לעזרה. יחד עם זאת, משתנים אלה לא אפיינו את לקוחות המש"ח שקיבלו בסופו של דבר את הסיוע מהמש"ח בנקודת הזמן של המחקר הנוכחי.