כוונתם של פעילים קהילתיים לצרף פעילים עם מוגבלות נפשית לקבוצת הפעילים: תרומתם של הערכה עצמית, תחושת ייצוג קהילתי, רמת ההיכרות הקודמת עם אדם עם מוגבלות נפשית ותחושת לכידות קהילתית

נכון לשנת 2020, מוערך כי בישראל חיים כמיליון וחצי אנשים עם מוגבלות. הקבוצה השניה בגודלה בקרב אנשים עם מוגבלות הינם אנשים עם מוגבלות נפשית. קבוצה זאת סובלת מהדרה חברתית יותר מאוכלוסיות אחרות. תוכנית קהילתיות פועלות בהובלת עובדות סוציאליות קהילתיות במחלקות לשירותים חברתיים והן אמצעי משמעותי לקדם את השתתפותם של אוכלוסיות מוחלשות בקהילה. אולם, בעוד שאנשים עם מוגבלות נפשית מהווים את הקבוצה השנייה בגודלה בקרב אנשים עם מוגבלות בגילאי העבודה בישראל,  הם מהווים מיעוט בקרב הפעילים הקהילתיים בתוכניות קהילתיות.

מטרת המחקר הנוכחי היתה לבחון את כוונתם של פעילים קהילתיים לצרף לקבוצת הפעילים, בה הם פעילים (להלן תקרא "קבוצה"), פעילים עם מוגבלות נפשית. המחקר התבסס על המודל האקולוגי של הכללה חברתית (Simplican et al., 2015), המציע כי גורמים בחמש רמות- תוך אישית, בין אישית, ארגונית, קהילתית וסוציו-פוליטית- מסבירים את ההכללה החברתית של אנשים עם מוגבלות. על בסיס 4 רמות מתוך המודל נבחנה תרומתם של  הערכה עצמית (תוך אישי), רמת ההיכרות עם אדם עם מוגבלות נפשית(בין אישי), ייצוג קהילתי (ארגוני) ולכידות קהילתית (קהילתי) לכוונה של פעיל לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית. בנוסף, נבדק המשתנה ייצוג קהילתי כגורם שעשוי לתווך את הקשר שבין הערכה עצמית לבין לכידות קהילתית ולבין הכוונה לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית.

שיטה אוכלוסיית המחקר כללה 99 פעילים קהילתיים במגוון תוכניות קהילתיות בגילאי 23-80. מתוכם, 74% היו נשים ו- 26% גברים, גילם הממוצע היה 50.18 שנים (12.11 = SD) וממוצע משך הפעילות הקהילתית שלהם 2.9 (1.30 = SD) שנים.

הליך המחקר אושר על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי ועל ידי ועדת האתיקה של האוניברסיטה. השאלונים הועברו לפעילים קהילתיים במספר דרכים: מודפס או קישור דיגטלי דרך ווטסאפ או דרך דוא"ל. מילוי השאלונים היה אנונימי ובפתיח של השאלונים נמסר למשתתפים שעצם מילוי השאלון מהווה הסכמה מדעת להשתתפות במחקר.

כלי המחקר כללו 5 שאלונים: שאלון דמוגרפי, שאלון הערכה עצמית (Hobfoll & (Walfish, 1984, שאלון רמת ההיכרות עם אדם עם מוגבלות נפשית (אברג'יל 2014), שאלון ייצוג קהילתי (1994Itzhaky & York ,), שאלון לכידות קהילתית ((Buckner, 1988 ושאלון כוונה לצרף פעיל עם מוגבלות נפשית, אשר פותח על ידי החוקרת בהתבסס על מחקרו של קמפבל (Campbell, 2010) ועבר על ידי החוקרת תיקוף תוכן באמצעות מומחים ועמיתים.

ממצאי המחקר, בהתאם להשערות המחקר, הראו כי פעילים שהיתה להם הערכה עצמית גבוהה, רמת היכרות קרובה עם אדם עם מוגבלות נפשית ותחושת ייצוג קהילתי גבוהה הביעו כוונה גבוהה יותר לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית. ניתוח רגרסיה רבת משתנים העלה כי משתנים אלו הסבירו 21% מהשונות בכוונה לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית. הלכידות הקהילתית אותה חשו הפעילים לא נמצאה קשורה לכוונתם לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית. בנוסף העלו ממצאי המחקר, כי ייצוג קהילתי היה גורם מתווך בין תחושת הערכה עצמית לבין הכוונה לצרף לקבוצה פעיל עם מוגבלות נפשית. כמו כן, אושש באופן חלקי המודל של לוי ואחרות (2012) ונמצא כי ייצוג קהילתי מתווך באופן חלקי בין הערכה עצמית לבין לכידות קהילתית.

ממצאים אלו מאוששים באופן חלקי את המודל האקולוגי של הכללה חברתית של סימפליקן ואחרים, שבמקור נהגה עבור אנשים עם מוגבלות שכלית, ולפיכך מרחיבים אותו לאוכלוסייה נוספת, אנשים עם מוגבלות נפשית. במחקר הנוכחי נמצא כי משתנים ברמה התוך אישית, בין אישית וארגונית מסבירים כוונה להכללה חברתית של אנשים עם מוגבלות נפשית, במקרה זה באמצעות צירוף פעילים עם מוגבלות נפשית לקבוצת הפעילים.

מגבלות המחקר המחקר בוצע בקרב פעילים קהילתיים בתוכניות משרד הרווח והיבטחון החברתי. יתכן שמאפייני פעילים קהילתיים בתוכניות אחרות יהיו שונים ויניבו ממצאים שונים. שנית, השאלונים הועברו בעברית ולכן משיבים שאינם שולטים בשפה לא יכלו לקחת חלק במחקר, לכן יתכן שהייצוג של מגוון תתי הקבוצות באוכלוסייה בישראל אינו בא לידי ביטוי בקרב המשתתפים במחקר זה. לבסוף, המשתנה התלוי במחקר זה נבדק על ידי שאלון שחובר על ידי החוקרת ולא נעשה בו שימוש במחקרים קודמים. יתכן אם כך, שהשאלון לא מדד באופן מדויק את המשתנה התלוי.

השלכות למחקר   המחקר אישש באופן חלקי את ממצאי המחקר של לוי ואחרות (2012), מאחר ובמחקר עלה קשר ישיר בין הערכה עצמית לבין לכידות קהילתית, גם ללא התיווך של תחושת ייצוג קהילתי. הבדל מרכזי בין המחקרים היה ארץ המוצא של המשתתפים. מומלץ לבחון באמצעות מחקר המשך האם קיימים הבדלים בין 2 קבוצות האוכלוסייה בקשר שבין הערכה עצמית, ייצוג קהילתי ולכידות קהילתית.

שנית, המחקר עסק ב-4 הרמות הראשונות של המודל האקולוגי של הכללה חברתית של סימפליקון ואחרים (2015), מחקר המשך מומלץ שיחקור את הרמה ה-5, הסוציו-פוליטית.

בנוסף, מומלץ לחזור על מחקר זה בקרב פעילים מרקעים תרבותיים מגוונים באמצעות שימוש בשאלונים בשפה הערבית, הרוסית, האמהרית וכדומה, בכדי לבחון האם ממצאי המחקר הנוכחי ישוחזרו בקרב אוכלוסיות מגוונות בישראל.

לבסוף, מומלץ במחקר המשך לבצע ניתוח נתיבים בכדי לבחון את הנתיבים השונים בין שלושת הרכיבים בשאלון כוונה לצרף פעיל עם מוגבלות נפשית לבין המשתנים הבלתי תלויים במחקר.

השלכות לפרקטיקה המלצה מרכזית הנובעת מממצאי מחקר זה מכוונת לעבודתם של עובדים סוציאליים קהילתיים (עוס"קים), מומלץ שאלו ישימו דגש על בניית קבוצת פעילים שמלכתחילה יש בה ייצוג גם לאנשים עם מוגבלות נפשית ובכך, ראשית, יגדל מיידית שיעור הפעילים הקהילתיים עם מוגבלות נפשית. שנית, היא תוביל להגברת מידת ההיכרות של הפעילים האחרים בתוכנית עם אנשים עם מוגבלות נפשית, זאת בתורה עשויה להוביל לכוונה גבוהה יותר של אותם פעילים קהילתיים לצרף לקבוצה עוד פעילים עם מוגבלות נפשית.

המלצה נוספת מתייחסת לשלב בה קבוצת הפעילים כבר קיימת. בשלב זה מומלץ שהעוס"קים יזמו מפגשים בין הפעילים הקהילתיים בתוכנית לבין אנשים עם מוגבלות נפשית בקהילה ויתכננו אותו באופן שיאפשר את העמקת ההיכרות בין המשתתפים. זה בתורו עשוי להוביל לכוונה גבוהה יותר שלהם לצרף פעילים עם מוגבלות נפשית לפעילות הקהילתית.

המלצה שלישית לעוס"קים היא שיבנו התערבויות קהילתיות שיגבירו את תחושת הייצוג הקהילתי של הפעילים הקהילתיים, באמצעות שיתוף מלא של הפעילים בכל המהלכים המתקיימים בתוכנית הקהילתית. פעיל שייקח חלק בתוכניות קהילתיות בהם יעודדו העוס"קים שיתוף מלא הוא פעיל שייטה יותר לצרף לקבוצה פעילים עם מוגבלות נפשית (ואולי פעילים מאוכלוסיות נוספות) וכן יחוש שהלכידות הקהילתית הינה גבוהה יותר.

לבסוף, ממצאי המחקר הנוכחי משליכים גם על עבודתם של אנשי השיקום במגוון תוכניות בבריאות הנפש, אשר שמות דגש על השתלבות בקהילה וקידום הכללה חברתית. השתלבותם של אנשים עם מוגבלות נפשית בפעילויות קהילתיות כפעילים קהילתיים עשויה להיות עוד דרך לקידום הכללה חברתית. מכאן נובעת המלצה לאנשי השיקום בבריאות הנפש ליזום ולהעמיק היכרות ועבודה משותפת עם עו"סקים ברשויות המקומיות בהן הם פועלים. זאת בכדי לייצר שותפות וחיבורים יזומים בין לקוחות התוכניות השיקומיות, אנשים עם מוגבלות נפשית, לבין פעילים שהעו"סקים מלווים ובכך להגביר את ההסתברות שאותם פעילים קהילתיים יפגינו כוונה גבוהה יותר לצרף אנשים עם מוגבלות נפשית כפעילים קהילתיים לקבוצה בה הם פעילים.