תפיסת הדמויות ההוריות ומשמעות האמונה הדתית בחייהם של בוגרים מהאוכלוסייה החרדית, שהיו חשופים לאלימות זוגית בילדות

חשיפה לאלימות זוגית היא תופעה שכיחה הזוכה לתשומת לב מחקרית רבה. מרבית המחקר נוגע למגוון ההשלכות השליליות, לטווח הקצר והארוך של התופעה על ילדים. לעומת זאת, מיעוט מחקרי מוכיח כי ישנם ילדים שלא יפתחו השלכות מזיקות ואף יפתחו עמידות, שהוגדרה כתהליך של הסתגלות טובה נוכח מצוקה, טראומה, טרגדיה, איום או מקורות משמעותיים של לחץ, או חזרה למוטב לאחר חוויות קשות (The American Psychological Association, 2015).

מגוון גורמים נמצאו כמסייעים לפיתוח עמידות, ביניהם תפקוד הורי מיטיב ואמונה דתית. אך הם אינם עומדים בפני עצמם ולמעשה, מקיימים יחסי גומלין ותלויים זה בזה (לדוגמא:Fogarty et al., 2019 ). המחקר הנוכחי, מבקש לבחון שני גורמים מרכזיים העשויים לתרום ליכולת לפתח עמידות, תפיסת ההורים ואמונה דתית. על-כן, יתמקד באוכלוסייה החרדית, שעל-אף שחבריה, מהווים אחוז ניכר מכלל אוכלוסיית הארץ, מעט ידוע לגביה מבחינה מחקרית בכלל וביחס לתופעת החשיפה לאלימות, בפרט.

לאור כך, עולה הצורך להבין בצורה מעמיקה את חוויית החשיפה לאלימות, כפי שנתפסת על-ידי אלה שחוו אותה בילדותם בחברה החרדית ואת השלכותיה המגוונות בבגרות. ייחודיותו של המחקר הנוכחי היא במתן הזדמנות לבוגרים מתוך קהילה זו, להשמיע את קולם ולאתר את האופן בו הם תופסים את הדמויות המשמעותיות בחייהם ואת המשאבים, שסייעו ומסייעים להם בפיתוח עמידות. מתוך כך, להבין ולהעריך את צרכיהם הייחודיים.

המחקר הנוכחי התמקד בגורמים המסייעים לבוגרים אלו, על רקע התמודדתם עם חווית החשיפה לאלימות. השאלות המנחות שהובילו מחקר זה הינן: (1) כיצד נתפסות הדמויות ההוריות בהקשר זה של ילדות בצל אלימות זוגית? (2) מה מקומה של האמונה נוכח חשיפה לאלימות זוגית?

במחקר השתתפו 12 בוגרים, נשים וגברים אשר השתייכו או עודם משתייכים לקהילה החרדית ונחשפו לאלימות זוגית בילדותם. הפנייה למשתתפים נעשתה דרך פרסום מודעות בקבוצות ייעודיות ברשתות חברתיות וקבוצות עמיתים של אנשי מקצוע משדה העבודה הסוציאלית. בפועל, פורסם פלייר ברשתות החברתיות, בעמותות נותנות שירותים לאוכלוסייה הרלוונטית ובקרב מכרים. המשתתפים רואיינו על-ידי שלושת החוקרות שהשתמשו במאגר נתונים זה, בתקופת הקורונה. הראיונות התקיימו מרחוק, דרך תוכנת ה-"Zoom". הראיונות הוקלטו ושוכתבו, כך שלאחר מכן, נגנזו ההקלטות. כמו-כן, שמירה על אנונימיות ופרטים מזהים הוקפדה לאורך כתיבת העבודה כולה. המחקר התבצע בשיטה איכותנית פרשנית באמצעות ראיון עומק חצי מובנה (שקדי, 2003). ניתוח הנתונים התבסס על "המודל המרובע", המאפשר לחוקר לבחון את הטקסט מפרספקטיבה הוליסטית ולצד זה, להתמקד בחלקיו (ליבליך, תובל-משיח וזילבר, 2010). 

מניתוח ממצאי המחקר עלו 4 תמות: התמה הראשונה עוסקת בדמותו של האב האלים, באופן בו נתפס ובקשר עימו. מרבית המרואיינים תיארו צורך לשמור ולגונן על דמות האב, כך שתהה מיטיבה. הם עשו זאת באמצעות מתן לגיטימציה לאקטים האלימים, במזעורם, בצורך להיאחז באב שנתפס משמעותי במרקם המשפחתי- דמות יציבה וחזקה יותר מהאם. חלקם גם תיארו דמות מוערכת על-ידי הקהילה- מה שתרם לתחושה זו של הערכה ורכישת כבוד כלפיו. לעומת זאת, ניכר כי עמדה שלילית כלפיי האב הייתה תלויה ביכולת לתפוס את חומרת האקטים האלימים, ככאלה. מי שהצליחו להודות כי האלימות הינה דבר שלילי ופוגעני, הצליחו גם לבטא קול של כעס ותסכול מהתנהגותו של אביהם, יחד עם זאת, מדובר במיעוט. בין שתי העמדות נרשמם פער בין תפקודיו השונים של האב; בין תפקודיו בסביבה החיצונית שכלל מעמד מכובד, לבין התנהגותו האלימה בבית. ניגודיות זו, הובילה את המשתתפים לתפוס את האבות באופן מפוצל, לעיתים כטוב ולעיתים כרע.

התמה השנייה עוסקת באופן בו נתפסו האימהות. באופן השונה מזה בו נתפסו האבות, כאן מוצגת תמונה של מערכת ציפיות מהאם, קורבן האלימות, שלרוב, לתחושת המרואיינים, לא הצליחה לעמוד בהן. הבסיס לכך, הוא תפיסת האם כחלשה, כקורבן שלא הצליחה להגן על עצמה ועל ילדיה. מתוך כך, תיארו כולם את היעדר היכולת לסמוך ולבטוח בה ואף חלקם תיארו צורך לשמור עליה, בעצמם. לצד זה, היו אף כאלו שהביעו תחושת תסכול וכעס ממה שנתפס כחוסר מסוגלות אימהית לסיפוק צרכים בסיסיים כהגנה וביטחון. באופן מפתיע,  הבעת רגשות חיוביים כלפי האם, כאמפטיה, כמעט ולא נרשמה. מיעוט מהמרואיינים הצליח לתפוס אותה כבעלת חוזקות ויכולות ולראות במעשיה רצון עז להגן עליהם ועל העתיד שלהם.

התמה השלישית עוסקת בקשר עם דמות מרכזית נוספת, דמות שאיננה ממשית  אך מובאת כמשמעותית במיוחד בחיפוש אחר התקשרות; אלוקים. בצל החשיפה לאלימות זוגית בילדותם, תיארו המשתתפים את משמעותה ותפקידה של האמונה בחייהם, דרך הקשר עם אלוקים. בהיעדר הגנה הורית, נוכח מצוקה, תיארו את הפנייה ואת הכמיהה לקשר מיטיב עם מי שנתפס כאב הרוחני. מנעד רגשי רחב הופגן אל מול האל, תסכול מהמצב, אכזבה, תקווה ועוד. ההקשר האמוני- רוחני, נטע במשתתפים תקווה להמשך ומשמעות, תוך אמונה כי מה שקורה הוא לטובה. מיעוט משתתפים תיארו היעדר חיבור לפן האמוני-רוחני בילדותם וחיברו בינה לבין היבטים פרקטיים הקשורים בדת, כתפילות וקיום מצוות, שהגבירו את המתח בו היו נתונים בילדות.    

בהמשך לכך וכחלק מהמשמעות הרבה שניתנה לקשר עם האל ולאמונה בו, אל מול קושי שהובע ביחס לקיום מצוות, מציגה התמה הרביעית והאחרונה את ההפרדה שנעשתה על-ידי המשתתפים, בין היבטים פרקטיים בדת, לבין האמונה הדתית. גם כאן, בדומה לאופן בו נתפסו האבות והאימהות, עולה תמונה של פיצול. הם מתארים את יחסם לכל אחד מההיבטים, בצורה נפרדת ושונה, כך שלרוב, החיבור לאמונה באלוקים איננו תלוי בקיום מצוות ונחווה כבעל קיום נפרד. פיצול זה מוסבר כחלק מהחינוך שקיבלו בבית ובמוסדות, בהם הדגש היה בעיקר על קיום מצוות ואילו אמונה וערכים נדחקו הצידה. אך התנועה המתוארת בפרק זה מעלה תמונה מעניינת, לפיה סלידה והימנעות מקיום מצוות, לרוב, איננה פוגעת בעוצמת הקשר עם האל ובאמונה. ובכך ממחיש את היכולת לשמור על קשר עם חלקים חיוביים, על-אף הקושי, כפי שמתואר בתפיסת דמות האב.

מממצאי המחקר עולה תמונה מעניינת, לפיה תיאור הדמויות ההוריות מובא באופן מפוצל,  כך שהיבטים חיובים ושליליים נתפסים באופן שאינו אינטגרטיבי. בחלק מהמקרים, ניתן היה לראות כי תפיסה מורכבת, באה לידי ביטוי ביחסים עם אלוקים; עליו ניתן היה לכעוס כמו גם להישען עליו ולהאמין בו. ייתכן כי בתקופת הילדות, קשר זה היה מפלט, מקום בטוח, בהיעדר אלטרנטיבה אחרת.

תרומת המחקר נעוצה בעיקר בהתמקדותו במאפייניה הייחודיים של האוכלוסייה החרדית ובתופעה לגביה קיים מיעוט מחקרים. הוא מחדש ומוסיף למחקרים הקיימים בתחום, בהתמקדותו בילדים בוגרים מהאוכלוסייה החרדית שנחשפו לאלימות זוגית בילדותם (2014Bitton, (Band-Winterstein, 2014;. באופן ייחודי, מתמקד המחקר במשמעות שמקנים בוגרים מהאוכלוסייה החרדית לגורמים שנמצאו תורמים לפיתוח עמידות; האמונה הדתית ותפיסת הדמויות ההוריות. המחקר מהווה קישור בין ההשלכות וחווית הילדים, מנקודת מבטם, כפי שנבחנו בזמן הווה (Carmel, 2015; 2016; שורוק נעאמנה, 2014; שגיא ודותן, 2001 וגולדבלט, 2001) לבין חוויתם מנקודת מבט רטרוספקטיבית. זאת ועוד, הוא עונה על צורך העולה בספרות העדכנית, במחקרים איכותניים בתחום ובהשמעת קולותיהם של אותם ילדים ואף עשוי לסייע בקידום מדיניות ומענים רלוונטיים.