תרומתם של משאבים אישיים וקהילתיים לרווחתן הנפשית של נשים לאחר לידה

לידת תינוק הוא אחד האירועים המשמעותיים והחשובים בחייה של אישה והיא עשויה לחוש שינויים במגוון היבטים- פיזיולוגיים, רגשיים, נפשיים וכן ברמת הרווחה הנפשית שלה (חייט, 2012; שגב, 2016; Duman &Kocak, 2013). רווחה נפשית מהווה ביטוי בדרך כלל לתחושה כללית של שביעות רצון מהחיים (Myers &Diener, 1995) והיא מושפעת ממשאבים אישיים, חברתיים וקהילתיים של האדם (Piccinelli &Wilkinson, 2000). רווחתן של נשים לאחר לידה חשובה לא רק עבורן, אלא גם עבור התינוק הנולד ושאר בני המשפחה, ולכן תמיכה באישה לאחר לידה והתמקדות בהיבטים החיוביים של תקופה זו חשובים לאין ערוך (Wadephul et al., 2020).  

בעשרות השנים האחרונות כמות המחקרים הבוחנים את המצב הנפשי של נשים אחרי לידה גדל באופן משמעותי, אך ישנן רק עדויות מועטות על מחקרים העוסקים ברווחתן הנפשית של נשים בתקופה זו ומרבית המחקרים מתמקדים במצוקה ובסימפטומים (Nelson et al., 2014). רווחה עשויה להיות תלויה במידה ניכרת באופן שבו נשים מתמודדות עם מצבים מאתגרים, תוך שהן מסגלות לעצמן מיומנויות חדשות ונעזרות במשאבים חיצוניים כדי להתמודד עם האתגרים החדשים העומדים בפניהן. התבוננות ברווחה נפשית בתקופה זו בחיי האישה, מתמקדת לא רק בשינויים שליליים אלא גם בשינויים חיוביים (Dodge et al, 2012;Taubman - Ben-Ari et al., 2009; Wadephul,et al., 2020).                           

המחקר התבסס על תיאוריית ההון החברתי (Coleman, 1990), המניחה כי קשרים ורשת חברתית מגדילים את משאביו האישיים של הפרט ומביאים להעצמת רווחתו הנפשית. לפיכך, משאבים קהילתיים של אישה לאחר לידה עשויים להיות גורמים משמעותיים וחשובים להגברת רווחתה הנפשית באופן ישיר או דרך המשאבים האישיים שלה.                                     

מטרת המחקר הייתה לבחון את תרומתם של משאבים קהילתיים (תחושת שייכות קהילתית ומעורבות קהילתית) ואישיים (תחושת מסוגלות הורית ופרפקציוניזם) לתחושת הרווחה הנפשית של נשים לאחר לידה. השערות המחקר: יימצאו קשרים חיוביים בין תחושת השייכות לקהילה הגיאוגרפית, הווירטואלית והדתית, המעורבות הקהילתית, תחושת המסוגלות ההורית והפרפקציוניזם המכוון כלפי העצמי לבין רווחה נפשית בקרב נשים אחרי לידה. בנוסף,  מסוגלות הורית תהווה גורם מתווך בקשרים בין המשאבים הקהילתיים (שייכות לקהילה ומעורבות קהילתית) ובין רווחה נפשית.                                                                                   

מדגם המחקר כלל 200 נשים, שאינן קטינות (מגיל 18 ומעלה), בתקופת הזמן מהלידה ועד חצי שנה לאחר הלידה. מערך המחקר היה כמותי והנתונים נאספו באמצעות שאלונים מקוונים למילוי עצמי; שאלון דמוגרפי ובו פרטי רקע, שאלון רווחה נפשית, שאלוני תחושת שייכות לקהילה גיאוגרפית, וירטואלית ודתית, שאלון מעורבות קהילתית, שאלון מסוגלות הורית ושאלון פרפקציוניזם. שיטת ניתוח הנתונים נעשתה באמצעות רגרסיה לינארית. כמו כן, השערות התיווך נבדקו באמצעות פונקציית Lavaan.                                                                                

הממצאים מעלים כי תחושת השייכות לקהילה (הגיאוגרפית, הווירטואלית והדתית), מעורבות קהילתית ותחושת מסוגלות הורית תרמו באופן חיובי ומובהק להסבר השונות במידת הרווחה הנפשית של נשים לאחר לידה. לא נמצא קשר בין הפרפקציוניזם המכוון כלפי עצמי לבין רווחה נפשית. בנוסף, נמצא הבדל מובהק הבדל בין נשים אשר דיווחו כי הן משתייכות לקהילה דתית ונשים אשר דיווחו שאינן משתייכות לקהילה דתית באשר לרמת הרווחה הנפשית שלהן כך שהרווחה הנפשית בקרב נשים אשר משתייכות לקהילה דתית נמצאה גבוהה יותר. בדיקת קשרי התיווך העלתה כי תחושת מסוגלות הורית היוותה גורם מתווך חלקי בקשר בין תחושת שייכות לקהילה (הגיאוגרפית, הווירטואלית והדתית) לבין רווחה נפשית ולא היוותה גורם מתווך בקשר שבין מעורבות קהילתית ורווחה נפשית.                                                                                               

ממצאים אלו מעידים על החשיבות הרבה שיש לקהילה בחייה של אישה בתקופה סביב הלידה. בתקופה זו חווה אישה שינויים רגשיים קיצוניים העלולים להוביל לירידה ברווחתה הנפשית ולסכנה לה ולילד , לכן חקר הגורמים העשויים להיות קשורים לרווחה הנפשית הוא חשוב ומתבקש וישנו צורך במחקרים נוספים המעמיקים וממשיכים מחקר זה. תרומתו התיאורטית של המחקר היא בהרחבת הידע הקיים עד כה בכל הנוגע לרווחתן של נשים לאחר לידה ובחינה ייחודית של השפעתם ותרומתם של משאבים קהילתיים על כך. חשיבותו המעשית של המחקר היא בבניית מענים ודרכי טיפול קהילתיים להתמודדות עם תופעה רחבה וחשובה זו.