התנהגות בריאותית בהתייחס למחלת סוכרת סוג 2 בקרב מבוגרים יוצאי אתיופיה בישראל

סוכרת סוג 2 היא מחלה מטבולית המאופיינת בריכוז גבוה של סוכר בדם. סוכרת סוג 2 מתפתחת לרוב בגיל מבוגר, ונחשבת כאחת המחלות הכרוניות השכיחות בעולם הטומנת בחובה השלכות שליליות רבות. המחלה קשורה לגורמים גנטיים אשר ידועים באופן חלקי ולגורמים סביבתיים הידועים וקשורים באופן משמעותי לאורחות חיים, מיעוט פעילות גופנית ותזונה לא בריאה, כאשר הסיכון לפתח סוכרת גדול יותר בקרב קבוצות אתניות מסוימות, דוגמת יוצאי אתיופיה בישראל. עבור יוצאי אתיופיה בישראל, העלייה ארצה היוותה מעבר חד מאורח חיים מסורתי למערבי. בעוד שמחלת סוכרת סוג 2 הייתה מחלה נדירה באתיופיה, במהלך השנים בארץ תועדה עלייה חדה בסיכון לפתח סוכרת סוג 2 בקרב יוצאי אתיופיה בהשוואה לאוכלוסייה הכללית בישראל. מחקרים מראים כי הדרך הראשונית הטובה ביותר למנוע את הופעתה של מחלת סוכרת סוג 2, הינה התנהגות בריאותית הכוללת הקפדה על פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה. למרות חשיבות התנהגות בריאותית, נושא זה כמעט ולא נחקר בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל.

לאור האמור לעיל, המטרה העיקרית של המחקר הנוכחי הייתה להרחיב את גוף הידע הקיים ולבחון את ההתנהגות הבריאותית (פעילות גופנית ותזונה בריאה) של יוצאי אתיופיה בישראל, בהתייחס למחלת סוכרת מסוג 2, ואת הגורמים הקשורים לביצוע התנהגות זו, תוך השוואה בינם לבין ילידי הארץ. מודל ההתנהגות המתוכננת (Theory of Planned Behavior; Ajzen, 1988) המתייחס למשתנים אישיים, קוגנטיבים וחברתיים, שימש בסיס תאורטי למחקר.

המחקר כמותני, מתאמי. המשתנים התלויים: התנהגות בריאותית בפועל (פעילות גופנית, צריכת תזונה בריאה). המשתנים הבלתי תלויים עפ"י תיאורית ההתנהגות המתוכננת: עמדות, נורמות סובייקטיביות (תפיסת התמיכה החברתית), שליטה נתפסת וכוונה לבצע התנהגות בריאותית. במחקר הנוכחי המודל הורחב באמצעות שני משתנים בלתי תלויים נוספים שנמצאו קשורים להתנהגות בריאותית: רגישות נתפסת כלומר, הערכת האדם כי הוא נמצא בקבוצת סיכון לפתח את המחלה ותפיסת המצב הבריאותי קרי, הערכתו הסובייקטיבית של האדם באשר למצבו הבריאותי. כמו כן, נבחנו משתנים סוציו- דמוגרפים.

המחקר התבסס על מדגם נוחות וכלל 207 מבוגרים בני 30 ומעלה אשר אינם חולים בסוכרת סוג 2, מתוכם 110 יוצאי אתיופיה ו- 97 ילידי הארץ. גיוס משתתפי המחקר נעשה באמצעות אנשי קשר בקהילה, מדגם כדור שלג וקבוצות ייעודיות ליוצאי אתיופיה ברשתות חברתיות. איסוף הנתונים התבצע בנקודת זמן אחת.

תוצאות המחקר מלמדות כי בקרב כלל המדגם מרבית המשתתפים דיווחו על רגישות נתפסת נמוכה לסוכרת סוג 2 כלומר, לא תפסו את עצמם בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2, כאשר אלה אשר תפסו את עצמם בסיכון לחלות בסוכרת סוג 2 היו בעלי סיכוי נמוך יותר לבצע פעילות גופנית ולצרוך תזונה בריאה. בתחום הפעילות הגופנית, 61% מהמשתתפים דיווחו כי הם מבצעים פעילות גופנית לעומת 39% שדיווחו כי אינם מבצעים פעילות גופנית, ללא הבדלים מובהקים בין יוצאי אתיופיה לילידי הארץ בדיווח על ביצוע פעילות גופנית. עם זאת, שיעור המדווחים על השתתפות בסוג פעילות גופנית ״חוג/חדר כושר״ היה באופן מובהק גבוה יותר בקרב ילידי הארץ בהשוואה ליוצאי אתיופיה. בתחום צריכת תזונה בריאה, אחוז המדווחים על צריכת תזונה לא בריאה היה גבוה יותר בקרב יוצאי אתיופיה בהשוואה לילידי הארץ, 33.6% לעומת 21.6% בהתאמה, הבדלים אלו היו מובהקים סטטיסטית. בבדיקת רגרסיה לוגיסטית לביצוע פעילות גופנית בכלל המדגם, נמצא כי מצב משפחתי רווק, רגישות נתפסת לסוכרת סוג 2 (קשר שלילי), תפיסת מצב בריאות, עמדות, נורמות סובייקטיביות וכוונה לבצע פעילות גופנית מנבאים באופן מובהק ביצוע פעילות גופנית, שונות מוסברת 47.2%. בבדיקת רגרסיה לוגיסטית לצריכת תזונה בריאה בכלל המדגם, נמצא כי המשתנים  מצב משפחתי נשוי, השכלה גבוהה, רגישות נתפסת לסוכרת סוג 2 (שלילי), שליטה נתפסת וכוונה לצרוך תזונה בריאה מנבאים באופן מובהק צריכת תזונה בריאה, שונות מוסברת 42.7%.

לסיכום, תוצאות המחקר מדגישות כי דפוסי ההתנהגות של אוכלוסיית יוצאי אתיופיה דומה לדפוסי ההתנהגות של ילידי הארץ. על פי הספרות, ממצאים אלה מאפיינים אוכלוסיות מהגרים לארצות מערב, אשר מאמצים את דפוסי ההתנהגות הבריאותית של האוכלוסייה המקומית ובכך מאבדים את היתרון הבריאותי עמו הגיעו.

למחקר זה תרומה הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית. מבחינה תיאורטית, תרומתו של מחקר זה הינה בהעמקת הידע וההבנה של ההתנהגות הבריאותית, פעילות גופנית ותזונה בריאה, בהתייחס למחלת סוכרת סוג 2 בקרב יוצאי אתיופיה בישראל והגורמים הקשורים לביצוע התנהגות זו, וכן בהבנת ההבדלים בין יוצאי אתיופיה לילידי הארץ בהתנהגות הבריאותית. כמו כן, ממצאי המחקר מחזקים את מודל ההתנהגות המתכוננת. מבחינה יישומית, חשיבות המחקר הינה בהדגשת הצורך בהבניית תכניות התערבות להגברת הפעילות הגופנית הסדירה ולהגדלת צריכת תזונה בריאה, במטרה לקדם את מצבם הבריאותי של יוצאי אתיופיה ולמנוע הופעתה של מחלת סוכרת סוג 2 בקרבם, תוך שימת דגש על חיזוק משאבים אישיים, קוגניטיביים וחברתיים הנחוצים להצלחה באימוץ התנהגות בריאותית.