תרומתם של קבלה ודחייה הורית בילדות ודיפרנציאציה של העצמי לפחד מאינטימיות והקשרם לשביעות הרצון מהנישואין

מטרת המחקר הנוכחי לבחון את הקשר בין תפיסת היחס ההורי בילדות והדיפרנציאציה של העצמי לבין הפחד מאינטימיות של בני הזוג והקשר שבין הפחד מאינטימיות של האחד לשביעות  הרצון מהנישואין של השני. המחקר מתבסס על התיאוריה המשפחתית של בואן המניחה כי אנשים מגבשים את רמת הדיפרנציאציה שלהם מתוך הקשר עם הוריהם וכי זו משפיעה על יכולתם לבסס קשרים אינטימיים ולחוש שביעות רצון מנישואיהם. כמו כן המחקר מתבסס על ה- IPARTheory של רוהנר (Rohner, 2015) אשר מניחה כי היחס  ההורי בילדות משפיע על  הסתגלותו הפסיכולוגית של האדם בבגרות ו"צובע" את יחסי הזוגיות שלו.

שיטה

משתתפים:  במחקר השתתפו 68 זוגות בטווח גילאים 21-43.

כלי המחקר: שאלון PARQ הבוחן זיכרונות של  היחס ההורי (אם ואב) בילדות, שאלון RAS הבוחן שביעות רצון מהזוגיות, שאלון DIS  הבוחן דיפרנציאציה של העצמי, שאלון FIS הבוחן פחד מאינטימיות, ושאלון פרטים אישיים.

ממצאים

השערת המחקר הראשונה שהניחה כי ימצא קשר בין תפיסת הקבלה ההורית בילדות לבין רמת הדיפרנציאציה אוששה חלקית. נמצא קשר חיובי בין רמות הקבלה האימהית לבין רמת הדיפרנציאציה, אצל הנשים והגברים. כלומר, ככל שהמשתתפים אופיינו ברמות קבלה אימהית גבוהות יותר, כך רמת הדיפרנציאציה הייתה גבוהה יותר; אולם לא נמצא קשר בין רמות הקבלה האבהית לבין רמת הדיפרנציאציה. השערת המחקר השנייה שהניחה כי ככל שרמת הדיפרנציאציה המדווחת גבוהה יותר, כך שביעות הרצון מהנישואין תהיה גבוהה יותר אוששה במלואה. השערת המחקר השלישית שהניחה כי ימצא קשר בין תפיסת הקבלה ההורית בילדות ורמת הדיפרנציאציה לבין הפחד מאינטימיות בזוגיות אוששה ונמצא כי את הפחד מאינטימיות של הגבר נבאו קבלה אימהית ורמת הדיפרנציאציה בעוד שאת הפחד מאינטימיות של האישה נבאו קבלה אימהית ואבהית ורמת הדיפרנציאציה. השערת המחקר הרביעית שהניחה כי ימצא קשר בין תפיסת הקבלה הורית בילדות ורמת הדיפרנציאציה לבין שביעות רצון מהנישואין אוששה חלקית כשרמת הדיפרנציאציה של העצמי נמצאה כמנבאת שביעות רצון מהנישואין בעוד שליחס ההורי בילדות לא הייתה תרומה לשביעות רצון מהנישואין. השערת המחקר החמישית שהניחה כי ימצא קשר בין רמת הפחד מאינטימיות של האחד מבני הזוג לשביעות הרצון מהנישואין של בן/בת זוגו אוששה באופן חלקי. נמצא כי לפחד מאינטימיות של האישה יש תרומה לשביעות הרצון של הגבר, בעוד שההפך לא נמצא מובהק.

למרות כי לא הועלתה השערה ניתוחי הרגרסיה ההיררכית העלו "רמז" לתיווך לאור הירידה בתרומת הדיפרנציאציה עם כניסת הפחד מאינטימיות למשוואה ולפיכך נערכו ניתוחי נתיב שהצביעו כי בקרב שני בני הזוג הדיפרנציאציה של העצמי תיווכה בין תפיסת הקבלה האימהית בילדות לבין הפחד מאינטימיות והפחד מאינטימיות תיווך בין הדיפרנציאציה של העצמי לבין שביעות הרצון מהנישואין.

ממצאי מחקר זה מהווים חידוש משמעותי הן ברמה התאורטית והן ברמה היישומית. ברמה התאורטית, הממצא החשוב ביותר של מחקר זה הוא כי לרמת הפחד מאינטימיות של האישה תרומה לשביעות הרצון של הגבר. ממצא זה  מצביע  על הקשר בין ההתנהלות הרגשית של האישה בזוגיות, לשביעות הרצון של הגבר, במונחים של פחד מאינטימיות, ועל השוני ביניהם. כמו כן, ניתוח הנתיב חיזק את הנחותיו התיאורטיות של רוהנר (Rohner, 2015) כי ליחס ההורי בילדות השלכות על אישיותו של הפרט בבגרות (במחקרנו, במונחים של דיפרנציאציה של העצמי) ועל יחסיו הבין אישיים. בנוסף, המחקר מעמיק את הידע הקיים בנוגע לקשרים בין חוויות ילדות והשלכותיהם על רמת הדיפרנציאציה של העצמי, פחד מאינטימיות, ושביעות רצון מהנישואין. ברמה היישומית, ממצאי המחקר עשויים לסייע בפיתוח התערבויות טיפוליות לזוגות במצבי חיים שונים, כגון, תכניות התערבות לשלב האירוסין וטרום החתונה. תכניות אלה יתמקדו בהעלאת המודעות של כל אחד מבני הזוג בנוגע לחוויותיו מהקשר עם הוריו. כמו כן, תהיה התמקדות לא רק ברמת הדיפרנציאציה של בני הזוג, אלא יודגשו השלכות רמת הדיפרנציאציה על הזוגיות במונחים של פחד מאינטימיות.