הקשר בין הומופוביה מופנמת להתנהגות מינית סיכונית בקרב נשאי HIV
רקע: גברים המקיימים יחסי מין עם גברים (גברים הומוסקסואליים וביסקסואליים) הינם בין הנפגעים העיקריים להדבקות בנגיף ה- HIV, הנגיף הגורם למחלת איידס, כולל בישראל. אצל מרביתם, התנהגות מינית סיכונית הינה גורם סיכון מרכזי להידבקות בנגיף. לכן, מחקרים רבים התמקדו על זיהוי והבנת הגורמים המסבירים התנהגות מינית סיכונית, כגון מאפיינים דמוגרפיים, בין-אישיים, נפשיים והתנהגותיים.
המחקר הנוכחי מבקש להרחיב את הידע הקיים בנוגע למשתנים הקשורים להתנהגות מינית סיכונית בקרב גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים נשאי הנגיף HIV. המסגרת התיאורטית למחקר התבססה על תיאוריית הפעולה החברתית, על פיה תהליכי הרגולציה העצמית של הפרט ממוקמים בהקשר של גורמים חברתיים אשר ביחד קשורים להתנהגות בריאותית (Ewart, 1991). המחקר עסק בהומופוביה מופנמת כמשתנה הבלתי תלוי שהינו תוצר של אווירה חברתית של אפליה ועמדות שליליות כלפי הומוסקסואלים, במצבים רגשיים (דיכאון) ויכולות (מסוגלות עצמית לקיום יחסי מין מוגנים) כתהליכי הרגולציה העצמית של הפרט, ובהתנהגות מינית סיכונית בקרב נשאי נגיף HIV כמשתנה התלוי.
מטרות המחקר:
1. לבדוק את הקשר בין הומופוביה מופנמת לבין התנהגות מינית סיכונית.
2. לבדוק השפעות תיווך: האם דכאון ומסוגלות עצמית מתווכים את הקשר בין הומופוביה מופנמת להתנהגות מינית סיכונית, והאם מסוגלות עצמית מתווכת בקשר בין דיכאון לבין התנהגות סיכונית.
3. לבדוק אלו משתנים הם בעלי התרומה הרבה ביותר להסבר התנהגות מינית סיכונית.
שיטה: במחקר נכללו 124 גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים, נשאי HIV, הבאים למעקב רפואי במרכז הרפואי ע"ש "שיבא" תל השומר. המחקר אושר על ידי ועדת הלסינקי של בית החולים. המחקר הינו כמותי, חתכי. לאחר חתימה על הסכמה מדעת, המשתתפים התבקשו למלא שאלון למילוי עצמי בעת ביקורם במרפאה. השאלונים כללו פרטים דמוגרפיים ורפואיים, שאלון הומופוביה מופנמת IHP (Martin& Dean, 1987), שאלון דכאון CES-D (Radloff, 1977; Shmotkin, 2003), שאלון מסוגלות עצמית לקיום יחסי מין בטוחים (קלונובר, 2005; Misovich, Fisher& Fisher, 1999), והתנהגות מינית עם שותפים קבועים ומזדמנים. התנהגות מינית סיכונית נמדדה לפי תדירות השימוש בקונדום ביחסי מין מזדמנים.
עיבוד הנתונים כלל בדיקת קשרים דו- משתניים וניתוח רב-משתני באמצעות רגרסיה ליניארית היררכית בשני צעדים, כאשר בצעד הראשון נבחן האפקט של משתני הרקע, ובצעד הבא נוספו משתני המחקר על מנת לבדוק את תרומתם להסבר ההתנהגות המינית הסיכונית. בדיקת השערות התיווך נעשתה באמצעות הפרוצדורה "PROCESS".
ממצאים עיקריים: לא נמצא קשר מובהק בין הומופוביה מופנמת להתנהגות מינית סיכונית, אך נמצאו קשרים ישרים מובהקים בין דכאון או מסוגלות עצמית לבין התנהגות מינית סיכונית בניתוח הדו משתני. מבדיקת שאלות התיווך של הקשר בין הומופוביה מופנמת להתנהגות מינית סיכונית נמצא תיווך מלא על ידי דיכאון (ind b= 0.22, 95% CI= [.003, .057]) ולעומת זאת, לא נמצא תיווך על ידי מסוגלות עצמית. בנוסף, נמצא כי מסוגלות עצמית תיווכה את הקשר בין דיכאון להתנהגות מינית סיכונית אוששה (total indirect effect= 0.031, p=.01).
ממצאי הרגרסיה הצביעו על תרומה מובהקת (11%) רק של דכאון ומסוגלות עצמית ביחד להסבר השונות בהתנהגות מינית סיכונית.
מסקנות, השלכות וחשיבות המחקר: ממצאי המחקר מציעים כי הומופוביה מופנמת קשורה להתנהגות מינית סיכונית בקרב גברים הומוסקסואלים נשאי HIV באופן עקיף בלבד, בעוד שגורמי הרגולציה הפנימית, דכאון ומסוגלות עצמית מסבירים את ההתנהגות המינית הסיכונית. הממצאים מצביעים גם על מקומו של דיכאון כמשתנה מתווך את הקשר בין הומופוביה מופנמת להתנהגות מינית סיכונית, לצד מקומה של מסוגלות עצמית כמתווכת הקשר בין דיכאון להתנהגות.
ממצאים אלו מסייעים בהבנה של גורמים הקשורים להתנהגות מינית סיכונית, עם השלכות למחקרי המשך שיכללו שילוב של משתנים נוספים ושיטות מחקר אחרות (כגון, מחקר איכותני).
למחקר השלכות יישומיות לפרקטיקה. מכיוון שבשנים האחרונות חלה עלייה בשעורי ההדבקות בנגיף בקרב גברים הומוסקסואלים וביסקסואלים יש חשיבות להתערבויות שיצמצמו את הסיכון. אלו יכללו, בין היתר, בניית תכניות התערבות המתמקדות באבחון ואיתור גברים הומוסקסואלים המדווחים על התנהגות מינית סיכונית, הפחתת המצוקה הנפשית בקרב אוכלוסייה, הכשרות לצוותים מטפלים בבתי החולים ובקהילה וכן יצירת אקלים ידידותי למטופל הלהט"ב במערכת הבריאות.
תאריך עדכון אחרון : 07/01/2020
