מטפלים בילדים נפגעי התעללות: גורמים התורמים לטראומטיזציה משנית, צמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול בקרב עובדים סוציאליים לחוק הנוער והמשפחה.

מחקר זה בחן את השאלה אלו השלכות יש לחשיפה היומיומית לטיפול בילדים נפגעי התעללות והזנחה על העובדים סוציאליים המטפלים במקרים אלו. המחקר התמקד בגורמי הטיפול המרכזיים בילדים נפגעי התעללות במחלקות לשירותים חברתיים: עובדים סוציאליים לחוק הנוער (טיפול והשגחה), ועובדי המשפחה. למחקר זה היו שלוש מטרות: ראשית, נבחנו ההשלכות – השליליות והחיוביות – של הטיפול בילדים נפגעי התעללות על חייהם האישיים והמקצועיים של מטפלים אלו. ההשלכות השליליות נבחנו באמצעות המושג טראומטיזציה משנית וההשלכות החיוביות נבחנו דרך המושג צמיחה. השלכות החשיפה על התפקוד המקצועי של העובדים הסוציאליים נבחנו דרך תפיסת אפקטיביות הטיפול של עובדים אלו. שנית, המחקר התמקד בגורמים התורמים לטראומטיזציה המשנית, צמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול בהתאם למודל המחקר המבוסס על תיאוריית המשאבים של הובפול (Hobfoll, 1988; Hobfoll, 1989). המשתנים התורמים חולקו לשלושה מישורים באופן הבא: במישור הראשון הם נכללו נתוני הרקע (וותק, גיל, טראומה בעבר, אירועי חיים), המשאב האישי (שליטה) החברתי (תמיכה חברתית),והמשתנים הארגוניים, (אפקטיביות ההדרכה, ולחץ תפקידי). המישור השני, כלל את המשתנה טראומטיזציה משנית כמשתנה מתווך בין הגורמים התורמים שפורטו לעיל ובין המישור השלישי של המשתנים, צמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול מאידך. מטרתו השלישית של המחקר הייתה לבחון באיזה אופן תורמת רמת הטראומטיזציה המשנית לרמת הצמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול של העובדים הסוציאליים.

במטרה לבחון את התגובות הייחודיות לטיפול בילדים נפגעי התעללות, אוכלוסיית המחקר נחלקה לשתי קבוצות בעלות רמות חשיפה שונות להתעללות בילדים: עובדים סוציאליים לחוק הנוער, אשר מתוקף תפקידם מטפלים בהתעללות בילדים; ועובדים סוציאליים של פרט ומשפחה במחלקות לשירותים חברתיים, אשר נחשפים מלבד להתעללות בילדים גם למגוון רחב של טראומות, בעיות ומצוקות. מתוך הבדל זה, והבדלים נוספים הקשורים באופי התפקידים השונה, עולה שאלת המחקר המרכזית: כיצד מידת החשיפה להתעללות בילדים ואופי התפקיד השונה משליכים על המטפל?

המחקר בוצע במערך מחקר שדה כמותי- סטטיסטי מסוג סקר בנקודת זמן אחת (cross sectional). אופן איסוף הנתונים התבצע על ידי חלוקת שאלונים. לאחר קבלת האישור הנדרש ממשרד הרווחה ומהרשויות המקומיות, השאלונים הועברו לעובדים סוציאליים לחוק הנוער ולעובדי המשפחה תוך שיתוף פעולה עם הפיקוח הארצי על תחומים אלו. במחקר השתתפו 255 עובדים סוציאליים, 124 (48.6%) עו"ס חוק נוער ו-131 (51.4%) עו"ס משפחה.

ממצאי המחקר הצביעו על הבדלים מובהקים בין שתי אוכלוסיות המדגם ברמת החשיפה למקרי התעללות בילדים, כך שעובדים סוציאליים לחוק הנוער, בהתאם לתפקידם, חשופים יותר למקרים אלו. ברמה הארגונית, בתוך מדדי הלחץ תפקידי לעובדים סוציאליים לחוק הנוער רמת עומס וקונפליקט תפקידי גבוהות יותר, ולעומת זאת, עו"ס המשפחה מדווחים על הדרכה אפקטיבית יותר. על רקע זה, לעו"ס לחוק הנוער שכיחות רבה יותר של טראומטיזציה משנית ורמתה חמורה יותר בהשוואה לעו"ס המשפחה. 64.6% מעו"ס חוק הנוער דיווחו  בחודש האחרון על טראומטיזציה גבוהה עד חמורה לעומת 37.4% מעו"ס המשפחה. עם זאת, לצד המחיר של החשיפה להתעללות בילדים קיים פוטנציאל רווח, עו"ס חוק הנוער דיווחו על רמות צמיחה גבוהה יותר בהשוואה לעובדי המשפחה. בקרב עו"ס חוק הנוער נמצא קשר חלש אך מובהק בין רמת הטראומטיזציה המשנית לרמת הצמיחה, ככל שרמת הטראומטיזציה עולה, כך עולה רמת הצמיחה. לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בתפיסת אפקטיביות הטיפול.

באשר לגורמים התורמים לטראומטיזציה משנית, צמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול, נמצא כי מבין משתני הרקע שנבחנו, למשתנים לאום וארץ לידה נמצאה תרומה מובהקת לטראומטיזציה משנית, כך שליהודים טראומטיזציה משנית גבוהה יותר בהשוואה לעובדים שאינם יהודים ולילידי הארץ טראומטיזציה משנית נמוכה יותר. כמו כן, למשתנים: וותק, טראומה בעבר, אירועי חיים, לחץ תפקידי, נמצאה תרומה חיובית לרמת הטראומטיזציה המשנית. בהתאם לתיאוריית שימור המשאבים נמצא כי המשאבים האישיים (שליטה), החברתיים (תמיכה חברתית) והארגוניים (אפקטיביות ההדרכה) מגנים מפני טראומטיזציה משנית; לגבי צמיחה, לוותק, מספר הטראומות בעבר ואירועי חיים שליליים, תרומה חיובית למשתנה זה; ולבסוף בהתייחס לתפיסת אפקטיביות הטיפול, נמצא קשר חיובי בין וותק, אירועי חיים שליליים, תמיכה חברתית ואפקטיביות ההדרכה לבין משתנה זה בעוד שנמצא כי לחץ תפקידי תורם באופן שלילי לתפיסת אפקטיביות הטיפול.

בבחינת הגורמים הארגוניים במחקר זה, בחנו את שלושת דפוסי הדרכה המרכזיים המתבססים על הגדרתו התיאורטית של קדושין: דפוס פיקוחי, דפוס חינוכי ודפוס תמיכתי (Kadushin, 1992; Kadushin & Harkness, 2002). ממצאי המחקר מראים כי ככל שזמן ההדרכה מוקדש להיבטים רגשיים וניתנים בה יותר כלים וטכניקות, ההדרכה נמצאה אפקטיבית יותר. ספרות הטראומה מדגישה את חשיבות המרכיב הרגשי בהדרכה של מטפלים בתחום זה. בהתאם לכך נמצא במחקר זה כי דפוס ההדרכה הרגשי קשור בקשר עקיף דרך אפקטיביות ההדרכה לרמת טראומטיזציה משנית נמוכה יותר. לעומת זאת הדרכה שבה המרכיב הפיקוחי-ניהולי הוא המרכזי נמצאה כהדרכה פחות אפקטיבית, ובאופן עקיף קשורה לטראומטיזציה משנית גבוהה יותר. בדומה לכך, נמצא שדפוס ההדרכה הרגשי תורם בקשר עקיף דרך אפקטיביות ההדרכה אף לתפיסת אפקטיביות טיפול גבוהה יותר. מעניין לציין כי נמצא שככל שהוותק עולה, כך יש להדרכה אופי פיקוחי יותר.

ניתוח מודל הנתיב במחקר מחדד את ההבנה כי לעובדים סוציאליים לחוק נוער טראומטיזציה משנית גבוהה יותר התורמת לצמיחה גבוהה יותר. להפתעתנו, המודל הסופי לא ביסס את המודל המשוער במחקר לפיו המשאבים תמיכה חברתית ואפקטיביות ההדרכה קשורים ברמת טראומטיזציה משנית נמוכה יותר ומודל התיווך שנמצא הינו חלקי. פרק הדיון מנתח את הממצאים תוך התייחסות לסקירת המחקרים, לתאוריה ולמציאות בשדה. למחקר הנוכחי חשיבות תיאורטית ויישומית. מבחינה תיאורטית, המחקר עשוי לתרום להמשך ביסוס המושגים טראומטיזציה משנית, צמיחה ותפיסת אפקטיביות הטיפול, מושגים שטרם זכו לביסוס מחקרי עקבי בקרב אוכלוסיית מחקר זו. מבחינה יישומית, מחקר זה עשוי לתרום להבנה כיצד לשמור על רווחתם הנפשית ותפקודים המקצועי של העובדים הסוציאליים לחוק הנוער והמשפחה למענם ולמען הילדים הנפגעים בהם הם מטפלים. ממצאי המחקר עשויים לתרום להבנה כיצד למנוע או להקל על תופעת הטראומטיזציה המשנית וכיצד לטפח את הצמיחה ותפיסת אפקטיביות טיפול חיובית, זאת לאור התמקדות המחקר בגורמים הארגוניים כהדרכה ולחץ תפקידי התורמים לתגובת טראומטיזציה משנית. תוצאות המחקר עשויות להצביע על הצורך בבניית סביבת עבודה, הגדרת תפקיד ומודל הדרכה מתאים לעובדים הסוציאליים לחוק הנוער והמשפחה. כל זאת במטרה לתרום לתפקודם של המטפלים בתופעת ההתעללות בילדים.