זרים בישראל: הקשר בין תפיסת איום, תחושת שליטה בחיים ומשאבים קהילתיים, לבין מדדי מרחק חברתי כלפי זרים ותחושת רווחתם האישית של תושבים ותיקים משכונות מוחלשות בישראל.

במהלך העשור האחרון חלה עלייה ניכרת במספרם של אנשים אשר נכנסו ללא אישור לישראל ומכונים 'מסתננים', מרביתם ממדינות אריתריאה וסודן, והשאר ממדינות אפריקאיות, כגון- חוף השנהב ואתיופיה. קרוב ל- 55,000 מסתננים חיים כיום בישראל, וכ- 30,000 מתוכם מתגוררים בשכונות בדרום תל אביב, כגון שכונת התקווה, עובדה היוצרת חיכוכים רבים בינם לבין התושבים הישראלים בשכונות הוותיקות (נתן, 2011, 2012; רשות האוכלוסין וההגירה, 2013). המחקר הנוכחי מבקש לחקור את השלכות התופעה של כניסת המסתננים לישראל והשתכנותם במרכז הארץ, על התושבים הוותיקים משכונות מוחלשות בישראל, שכונת התקווה בתל אביב, שכונות שעריה ואחדות בפתח תקווה ושכונות ראש העין הוותיקה.

מחקר זה התבסס על תיאוריית האיום הנתפס, הגורסת כי תפיסת איום חזקה מביאה לעמדות שליליות כלפי זרים (Stephan & Stephan, 1996), ועל תיאורית שימור המשאבים הגורסת כי איום ודלדול של משאבים הקיימים אצל האדם פוגעים בתחושת הרווחה האישית שלו (Hobfoll, 1989).

לנוכח תופעה חברתית זו, המחקר בחן את מידת המרחק החברתי כלפי אוכלוסיית המסתננים ואת תחושת הרווחה האישית של התושבים הוותיקים. מודל המחקר הנוכחי בדק את תרומתם של ארבע קבוצות משתנים למשתנים אלו: משתני רקע, משתני איום- איום ריאלי, סטריאוטיפ שלילי, איום סימבולי ואיום בין אישי, משאב אישי- תחושת שליטה בחיים, ומשאבים קהילתיים- פעילות קהילתית, מנהיגות ותחושת שיתוף. כמו נבדק האם משתני האיום והמשאבים משמשים כמשתנים מתווכים או ממתנים, בקשר בין משתני הרקע ובין מרחק חברתי ורווחה אישית.

לאור זאת, נוסחו מספר השערות: 1) ככל שההשכלה, רמה סוציו אקונומית ורמה תעסוקתית גבוהות יותר, כך יביעו מרחק חברתי נמוך יותר ורווחה אישית גבוהה יותר. ככל שהתושבים מבוגרים יותר, כך יביעו מרחק חברתי ורווחה אישית גבוהים יותר. תושבים שגרים בסמיכות לזרים, יביעו מרחק חברתי גבוה יותר ורווחה אישית נמוכה יותר, לעומת תושבים שגרים רחוק מזרים. שיערנו כי גברים ובעלי העדפה פוליטית לימין יביעו יותר מרחק חברתי מפני זרים. 2) ככל שתפיסת האיום גבוהה יותר, כך עולה מידת המרחק החברתי מפני זרים ויורדת תחושת הרווחה האישית. כמו כן, המחקר הסביר איזה מבין ארבעת משתני האיום מסביר עמדות של מרחק חברתי מזרים. 3) ככל שלאדם יותר תחושת שליטה בחיים, כך יורדת מידת המרחק החברתי מפני הזרים ועולה תחושת הרווחה האישית. 4) ככל שלאדם יותר משאבים קהילתיים, כך יביע פחות מרחק חברתי מפני זרים ויותר רווחה אישית.

אוכלוסיית המחקר כללה 168 גברים ונשים, מעל גיל 18, המתגוררים בשלוש שכונות מוחלשות בישראל, מעל 5 שנים. הנתונים נאספו מהתושבים לפי דגימת נוחות בשני אופנים, על ידי איסוף שאלונים ברחוב השכונתי דרך שירותים שונים בשכונה, כגון- מרכז קהילתי, סניף דואר מקומי, עסקים מקומיים ומוכרים בשוק השכונתי. שנית, על ידי עובדים ופעילים בשכונה הנמצאים במגע עם תושבים, כגון- רכזי מועדונית ומועדון נוער, עובדים במרכז הקהילתי, פעילים קהילתיים ועובדות שכונתיות. כלי המחקר הורכב ממספר תתי שאלונים: שאלון פרטים אישיים, מרחק חברתי (Bogardus, 1925), תחושת רווחה אישית Bradburn, 1969)), איום ריאלי (Raijman, 2013), איום סימבולי (שוורצולד וסבו מנור, 2005), סטריאוטיפ שלילי (Raijman, 2013), איום בין אישי (שוורצולד וסבו מנור, 2005), תחושת שליטה בחיים (1978 ,Pearlin & Schooler), פעילות קהילתית (Zimmerman & Rappaport, 1988), יכולת מנהיגות (Zimmerman & Zahniser, 1991) ותחושת שיתוף ( .(Itzhaky &York, 1994

לאחר השלמת איסוף השאלונים, הנתונים נבדקו במספר פרוצדורות סטטיסטיות: לצורך מציאת קשרים בין משתני הרקע לבין משתני האיום והמשאבים, בוצעו מתאמי פירסון חד צדדיים עבור המשתנים הרציפים, וניתוחי שונות מסוג ANOVA עבור משתני הרקע הדיכוטומיים. לבדיקת השערות המחקר, בוצעו שלושה ניתוחי רגרסיה, בשני שלבים. בשלב הראשון נבדקה תרומתם של משתני הרקע למרחק חברתי ורווחה אישית, ובשלב השני הוכנסו בכל ניתוח רגרסיה קבוצת משתנים בעלי תוכן משותף, לגביהם הוכנסה השערת המחקר (לפי הסדר: משתני איום, משאב אישי ומשאבים קהילתיים). בניתוח רגרסיה נוסף, הוכנסו משתני המחקר והאינטראקציות באופן הבא- בשלב הראשון הוכנסו משתני הרקע, בשלב השני הוספו משתני האיום, בשלב השלישי התוסף המשאב האישי, בשלב הרביעי הוספו המשאבים הקהילתיים ובשלב החמישי הוספו אינטראקציות של משתני האיום והמשאבים, כמשתנים ממתנים בקשר בין משתני הרקע למרחק חברתי ורווחה אישית.

הממצאים העיקריים העלו כי עבור מרחק חברתי, משתני האיום מהווים המשתנה העיקרי מבין כלל משתני המחקר אשר תרמו להסבר עמדות של מרחק חברתי בקרב תושבים וותיקים כלפי זרים. מבין ארבעת משתני האיום, האיום הסימבולי והסטריאוטיפ הסבירו את עיקר המרחק החברתי של התושבים כלפי הזרים. המשאב האישי והמשאבים הקהילתיים, לעומת זאת, לא תרמו להסבר המרחק חברתי. כמו כן, מצאנו כי גיל מבוגר והעדפה פוליטית לימין, קשורים ואף מסבירים מרחק חברתי וכי מגורים בקרבה לזרים לא הגדילו את המרחק החברתי של התושבים הוותיקים מפניהם.

עבור רווחה אישית, נמצא כי משתני האיום לא תרמו להסבר הרווחה האישית של התושבים, ואילו, המשאב האישי (תחושת השליטה בחיים) תרם להסבר הרווחה האישית. המשאבים הקהילתיים, פעילות קהילתית התנדבותית ותחושת שיתוף נמצאו קשורים בתחושת רווחה גבוהה, אך לא תרמו להסבר המשתנה. כמו כן, עלה כי משתני הרקע גיל, מצב סוציו אקונומי ומצב תעסוקתי, תרמו להסבר תחושת הרווחה של התושבים, וכי תושבים הגרים בסמיכות לזרים העידו על רווחה אישית נמוכה יותר.

לאור הממצאים, המסקנה הראשונה שעלתה מהמחקר הינה כי למען הפחתת המרחק החברתי והעמדות השליליות כלפי קבוצות חוץ ומיעוטים יש לפעול להפחתת תפיסות האיום, בעיקר האיום הסימבולי והסטריאוטיפ, תפיסות אלו מאפיינות את היחס לזרים בתפיסה האתנית-תרבותית בהקשר הישראלי (Raijman, 2013). תכנון של מגע חיובי וממוסד בין הקבוצות על ידי ההנהגה המקומית, יפחית תפיסות אלו. כמו כן, יש לתת את הדעת לתפיסות המרחק החברתי שמביעים בעיקר תושבים מבוגרים ובעלי העדפה פוליטית לימין, לעומת תושבים אחרים בקהילה.

מסקנה נוספת שעלתה, כי למען שיפור תחושת הרווחה של תושבים וותיקים בשכונות מוחלשות והטרוגניות, יש למנוע את ריכוזם הגבוה של זרים בשכונות אלו ובכך למנוע הצפה של שירותים חלשים. כמו כן, מאחר ואיום סימבולי משחק תפקיד בתחושת הרווחה של התושבים, גם כאן יש להתייחס לסוג איום זה על ידי היכרות עם הזרים ואמונותיהם. כמו כן, להגברת תחושת הרווחה של התושבים, רצוי לפעול להעלאת תחושת השליטה, הפעילות ההתנדבותית, תחושת השיתוף ומשאביהם הפיזיים (מצב סוציו אקונומי ותעסוקתי) של התושבים הוותיקים.

תרומתו התיאורטית של המחקר הינה בבחינת שתי התיאוריות שצויינו לעיל, על המקרה הייחודי של אוכלוסיית מסתננים כקבוצת חוץ ותושבי שכונות מוחלשות בישראל כקבוצת הפנים. המחקר תרם תיאורטית, על ידי הרחבת הידע אודות משתני המחקר ובדיקת תרומתם, בהתאם להשערות, להבנת תחושת הרווחה של התושבים והמרחק שמביעים כלפי זרים. ברמה המעשית, המחקר מסייע בבניית תוכניות קהילתיות, יעילות ומדויקות יותר, עבור השותפים השונים הפעילים בשכונה: פעילים, עובדים קהילתיים וקובעי מדיניות, הפועלים למען שיפור איכות החיים ותחושת הרווחה של התושבים, בשכונות מוחלשות והטרוגניות בישראל.