פחד ממוות בתקופת המעבר להורות והשפעת בולטות מוות על תחושת היעילות ההורית

המפגש האנושי עם המוות, נתפס כמקור לפחד, אימה וחרדה עבור רוב בני האדם,  ועל כן דרכי ההתמודדות של האדם עם אימת המוות העסיקו תאורטיקנים רבים לאורך כל ההסטוריה. במחקר הנוכחי בחרנו להתייחס לסוגיית השינויים האפשריים בפחד מן המוות במעבר להורות, הן ברמה המודעת והן ברמה הלא מודעת.  תקופת חיים זו נבחרה מאחר והיא מאופיינת כתקופה מתגמלת וחיובית מחד אך מלאת לחצים, חרדות ושינויים המתגברים עם הכניסה לתפקיד ההורי, מאידך.

על פי תאוריית ניהול האימה  (Solomon, Greenberg, & Pyszczynski, 1991), בני אדם משתמשים באמצעים תרבותיים הגנתיים , הכוללים הזדהות עם השקפת עולם, והעלאת הערך העצמי, בהתמודדות עם המודעות למוות האישי. דרך נוספת להתמודדות סימבולית עם אימת המוות הינה באמצעות הדרך הביולוגית של הולדה והמשכיות, אשר נבדקה ואוששה במספר מחקרים והובילה אותנו לשער כי זוגות בתחילת המעבר להורות, אחרי לידת ילדם הראשון ידווחו על רמות פחד ממוות נמוכות יותר בשתי רמות המודעות לעומת זוגות ללא ילדים, שטרם מימשו את הורותם. כמו כן, ביקשנו לבחון את ההשפעה של חשיפה למוות האישי על התפקוד ההורי באמצעות משתנה היעילות העצמית ההורית.

במחקר הנוכחי שילבנו מערך מתאמי וניסויי בשני תתי מחקרים בהם השתתפו סך הכל  

147 זוגות הורים (294 אמהות ואבות).  במחקר הראשון, המתאמי, השתתפו 150 נשים וגברים (75 זוגות) משלוש קבוצות מחקר: לפני הורות (זוגות ללא ילדים) במהלך המעבר להורות (הורים לילד ראשון מגיל שבועיים עד גיל חצי שנה) ואחרי המעבר להורות (הורים לילד ראשון בגילאי שנה ומעלה). במחקר זה בחנו את סגנון ההתקשרות של ההורה, את מידת הפחד מן המוות בשתי רמות מודעות (באמצעים ישירים והשלכתיים) והתייחסנו גם להשפעות הדיאדיות של מדדי ההתקשרות של בני הזוג. בתת המחקר השני, השתתפו 144 נשים וגברים (72 זוגות) הורים לילד ראשון בגילאי 3 חודשים עד שנתיים בניסוי, אשר בו תפעלנו בולטות מוות ובדקנו את השפעתה על תחושת היעילות העצמית ההורית. במחקר זה בדקנו גם את תרומתם של מדדי ההתקשרות ואת רמת הנוירוטיות של ההורה.

ממצאי מחקר 1 הצביעו על כך כי בהתאם להשערתנו, זוגות ללא ילדים אכן עסוקים במוות ברמה הלא מודעת יותר מאשר זוגות עם ילדים , וכן אדם (אם או אב) שמאופיין בהתקשרות חרדה, גילה רמות גבוהות של פחד ממוות בשתי רמות המודעות, ואדם (אם או אב) שמאופיין בהתקשרות נמנעת גילה רמות גבוהות של פחד ממוות ברמה הלא מודעת.

בנוסף, על פי ממצאי המחקר ניתן לראות כי גם סגנון ההתקשרות של בן הזוג תרם לרמות הפחד מן המוות של בני זוגם בשתי רמות המודעות כאשר באופן כללי הממצאים העיקריים מצביעים על כך שככל שבני הזוג אופיינו בהתקשרות נמנעת יותר, נצפתה עלייה ברמות הפחד המודע והלא מודע מפני המוות בקרב בני זוגם וכן ככל שבני הזוג אופיינו בהתקשרות חרדה יותר, נצפתה עלייה בעיקר ברמות הפחד הלא מודע, כאשר גם ממצאים אלו מותנו על פי מגדר וכן על פי קבוצת המחקר.

ממצאי מחקר 2 מלמדים כי תפעול בולטות המוות לא הוביל לעלייה בתחושת היעילות ההורית ובמילים אחרות, לא נמצאו הבדלים בין קבוצות המחקר במדדי היעילות העצמית ההורית של האם או האב. אך כפי שנמצא במחקרי עבר, אמהות מדווחות על יעילות עצמית הורית גבוהה יותר מאשר אבות, וכן לסגנון ההתקשרות ולרמת הנוירוטיות יש תרומה לתחושת היעילות העצמית ההורית, הן במצבי שגרה (קבוצת הביקורת) והן לאחר חשיפה למחשבות על מוות (קבוצת הניסוי).

ממצאי המחקרים הללו מוסיפים לידע הקיים בספרות לגבי הפחד מן המוות ברמה המודעת וברמה הלא מודעת בקרב הורים בשלבים שונים של המעבר להורות, ומוסיפים תוקף אמפירי למשמעות הנצחיות הסימבולית המתייחסת להרחבת העצמי באמצעות הבאת ילדים לעולם, כמנגנון הגנה מפני המוות.

הבנת המשמעות של תחושת הנצחיות הסימבולית באמצעות הבאת ילדים לעולם הינה בעלת תרומה יישומית חשובה בעיקר עבור אנשי מקצוע המטפלים בזוגות המתמודדים עם אובדן של ילד, לא רק בתקופת המעבר להורות, אלא גם בהמשך החיים בהורות המבוגרת או להבדיל, המטפלים בזוגות המתמודדים עם בעיות פריון.

לסיום, יש מקום להעמיק ולהמשיך לבחון את השפעות המודעות למוות על מאפיינים אחרים של התפקוד ההורי ולהרחיב את הידע הקיים אודות ההורות כמנגנון הגנה מפני חרדת מוות ולבחון האם יש להורות כערך, תרומה נוספת במשמעות זו במישורים אחרים.