הקשר בין קבלת החלטה אישית או כפויה לפרוש מהעבודה, גיל הפרישה, עמדות כלפי הזקנה ותפיסת יחס גילני בעבודה לבין רווחה נפשית ודימוי עצמי בקרב פורשים גברים.

פרישה מעבודה מהווה ציון דרך חשוב בבגרותו המאוחרת של האדם ומביאה עימה שינויים בשגרה היומיומית שלו, במילוי תפקידים, בקשרים החברתיים, בהכנסה ובגורמים נוספים. בעשורים האחרונים, בזכות תוחלת החיים שהתארכה, מבלים מבוגרים בגיל הזקנה זמן ההולך ומתארך בפרישה. לפי מזר (2006), ניתן לחלק את אוכלוסיית הפורשים בארץ לתתי קבוצות:א.פרישה על פי גיל: פרישה נורמטיבית – בגיל פרישת החובה או פרישה מוקדמת – לפני גיל פרישת החובה. ב.פרישה על פי רצון: פורשים מרצון אשר רצו ובחרו לפרוש מהעבודה, ופורשים אשר פרשו בכפייה, בשל אילוצי מערכת או מסיבות אישיות, ואם הייתה האפשרות בידם היו ממשיכים לעבוד. במחקרי, אבדוק את ההבדלים בין הקבוצות השונות של  אוכלוסיית הפורשים. באופן ספציפי, אבדוק את הקשר בין קבלת ההחלטה לפרוש מהעבודה (פרישה מרצון/ פרישה כפויה) וגיל הפרישה (פרישה נורמטיבית/ פרישה מוקדמת) לבין רווחתו הנפשית ודימויו העצמי של האדם.

על פי הידע הקיים, השערת המחקר העיקרית הייתה שימצאו הבדלים בין עובדים שפרשו פרישה מוקדמת לבין עובדים שפרשו פרישה נורמטיבית. כמו כן שוער כי ימצאו הבדלים בין עובדים שבחרו לפרוש מהעבודה לעומת עובדים שנכפה עליהם לפרוש מהעבודה. על פי הספרות הקיימת שוער שעובדים שפרשו פרישה נורמטיבית ידווחו על רווחה נפשית ודימוי עצמי גבוהים יותר מעובדים שפרשו פרישה מוקדמת. כמו כן, שוער שעובדים שבחרו לפרוש מהעבודה ידווחו על מדדים גבוהים יותר של רווחה נפשית ודימוי עצמי מאלה שנכפה עליהם לפרוש מהעבודה. בנוסף, אני מצפה למצוא קשר בין סוג הפרישה (נורמטיבית/ מוקדמת) והחלטתו של הפורש לפרוש מהעבודה (פרישה מרצון/ פירשה כפויה) לבין תפיסתם של הפורשים את היחס הגילני (אפליה על בסיס גיל) במקום עבודתם ועמדות הפורשים לגבי הזקנה (עמדות חיוביות או שליליות). כל אלה יתווכו את הקשר בין תפיסתם של הפורשים את היחס הגילני במקום עבודתם ועמדות הפורשים לגבי הזקנה (עמדות חיוביות או שליליות), לבין רווחתם הסובייקטיבית ודימויים העצמי של הפורשים.

המחקר כלל 160 גברים פורשי ארגון בטחוני בארץ בגילאי 58 עד 68, מתוכם 88 (55%) פרשו בפרישה נורמטיבית ו-72 (45%) פרשו בפרישה מוקדמת. איסוף הנתונים נערך בקרב הפורשים שהשתתפו בארבעה סמינרי פרישה שאורגנו על ידי החברה: שני סמינרי פרישה נורמטיבית ושני סמינרי פרישה מוקדמת. פניתי במרוכז אל כל קהל המשתתפים בכל סמינר בתחילת היום, הסברתי על המחקר ומטרותיו וחילקתי את השאלונים לפורשים.

בהתאם להשערה המרכזית של המחקר, בקרב פורשים שפרשו בפרישה נורמטיבית, נמצאו,באופן מובהק, מדדים גבוהים יותר של דימוי עצמי ושל שביעות רצון מהחיים בזקנה. בנוסף נמצאו הבדלים מובהקים בין קבוצת הפורשים בפרישה נורמטיבית לבין הפורשים בפרישה מוקדמת, הן בעמדות כלפי הזקנה והן ביחס הגילני שהפורשים חוו במקום העבודה. הפורשים שפרשו פרישה מוקדמת דיווחו על  עמדות שליליות יותר אודות הזקנה וחווית יחס גילני גדולה יותר במקום העבודה לעומת הפורשים שפרשו פרישה נורמטיבית.

בעקבות המחקר וממצאיו והעובדה שקיים שינוי משמעותי ומובהק במדדים השונים בין הפורשים פרישה מוקדמת לבין הפורשים פרישה נורמטיבית, מבחינה יישומית עולה הצורך להתאים לכל אוכלוסייה תהליך הכנה מתאים לפרישה על פי המאפיינים השונים שלה. הדבר יטיב את ההסתגלות לחיי הפרישה ואת רווחתם של הפורשים, הן אלו הפורשים בפרישה נורמטיבית והן אלו הפורשים בפרישה מוקדמת.