התמודדותם של רופאי פריון עם תפקידם - הקשר בין מרכיבי תגובה קוגניטיביים לבין דחק וצמיחה פוסט-טראומטיים

מחקרים על אי פריון מתמקדים בחוויות הנשים ולעתים גם בתחושותיהם של בני הזוג. אולם, נקודת המבט של רופא/ת הפריון פחות נחקרה, ואם כבר נידונה בספרות, הרי שהמחקרים התמקדו  בהיבטים שליליים של הטיפול באי פריון ופחות התייחסו להשלכות חיוביות בעקבותיהם, כמו למשל הסיכוי לצמיחה פוסט-טראומטית. 

המחקר הנוכחי נשען על מודל הצמיחה והדחק הקוגניטיבי (CGAS)  The Cognitive Growth and Stress Model  (Brooks et al., 2017), אשר נבחן במקור לגבי אנשים שחוו טראומה כתוצאה ממגוון רחב של אירועים, ובחן בהשראתו בקרב רופאי פריון, דחק וצמיחה הנובעים ממפגשים יומיומיים עם אירועי דחק מקצועיים. בהתבסס על המהדורה החמישית של ה-DSM, התייחסנו אל הרופא כמי שחווה אירועי דחק מעצם ליווי המטופלים בעיתות טראומה ומשבר המתהווים בתהליך הרפואי וכמי שחוויות אלו עשויות לעורר בו תסמינים פוסט-טראומטיים. מטרת המחקר היתה לבחון את הקשר בין היבטים קוגניטיביים (תפיסת שליטה, רומינציה ומרכזיות האירוע) לבין דחק וצמיחה בקרב רופאי/ות הפריון.

במחקר השתתפו 111 רופאי/ות פריון (84 גברים, 26 נשים, ומשתתף אחד שלא דיווח על מינו), שהתבקשו לענות על סדרת שאלונים למילוי עצמי באופן ידני או במדיה דיגיטלית (מחשב או טלפון) בהתאם להעדפת הרופא/ה: תפיסת שליטה, מרכזיות האירוע, רומינציה, דחק, צמיחה פוסט-טראומטית ומשתני רקע. ממצאי המחקר העלו מתאמים חיוביים מובהקים בין הרומינציה ומרכזיות האירוע לבין הדחק והצמיחה. כמו כן, נמצא קשר שלילי מובהק בין תפיסת השליטה לבין הדחק, אולם לא נמצא קשר מובהק בין תפיסת השליטה לבין הצמיחה. עוד התברר כי בעוד שתפיסת השליטה אינה מתווכת את הקשר שבין רומינציה לבין דחק או את הקשר שבין רומינציה לבין צמיחה פוסט-טראומטית, הרי שמרכזיות האירוע מתווכת את הקשר שבין רומינציה לבין דחק ובין רומינציה לבין צמיחה פוסט-טראומטית. כלומר, ככל שהרומינציה גבוהה יותר, מרכזיות האירוע נתפסת כגבוהה יותר, וככל שמרכזיות האירוע נתפסת כגבוהה יותר, כך הדחק והצמיחה האישית גבוהים יותר. מעבר לכך, עלה כי  קיים קשר מובהק, חלש יחסית, בין הדחק לבין הצמיחה האישית, כך שככל שהדחק גבוה יותר, כך הצמיחה הפוסט-טראומטית גבוהה יותר. אולם ברגרסיה, לא הקשר הלינארי ולא הקשר הקורבילינארי בין דחק לצמיחה נמצאו כמובהקים. 

ממצאי המחקר תורמים להעמקת ההבנה הנוגעת להתמודדות רופא/ת הפריון ולתהליכים קוגנטיביים העשויים להיות בעלי ערך ומשמעות לחוויה של צמיחה. הממצאים לגבי דחק וצמיחה בהקשר לתפקיד רופאי/אות הפריון וההבנות שהושגו לגבי התהליך הקוגנטיבי על מרכיביו יאפשרו תכנון והבנייה של  תוכניות הדרכה, התומכות ברופא/ה בהתאם לאופי התפקיד, מסייעות למיתון הדחק ומקדמות צמיחה עבור הרופא/ה.