מאפיינים של אימהות ותינוקות בינקות כמנבאים של מסוגלות חברתית בילדות: השוואה בין אימהות לתאומים ויחידאים

תיאוריית ההתקשרות (Bowlby, 1982; Mikulincer & Shaver, 2010) עוסקת בתפקידם של המטפלים הראשוניים בהתפתחות תחושת ביטחון בסיסית אצל תינוקות, תחושה שמשפיעה על מערכות יחסים והתפתחות רגשית-חברתית לאורך כל החיים. מסוגלות חברתית היא גורם מרכזי בהתפתחות הילד. בעוד שרבים מהמחקרים בתחום הם מחקרי חתך או מבוססים על נתונים קצרי-טווח, אנו השתמשנו במערך של מחקר אורך על מנת לבחון את הקשרים בין משתנים של האם והילד במהלך תקופת הינקות לבין המסוגלות החברתית של הילדים כפי שנתפסת על-ידי אמותיהם, בגיל 7.  באופן ספציפי, בחנו את התרומה של בריאות הנפש של האם בתקופה הסב-לידתית, סגנון ההתקשרות והאופטימיות של האם, ואת טמפרמנט התינוק בגיל שנה, לכישורים החברתיים של הילדים בילדות, תוך השוואה בין אמהות לתאומים לבין אמהות ליחידאים. בנוסף, נבדק התפקיד הממתן של טמפרמנט התינוק בקשר בין המשתנים השונים לבין המסוגלות החברתית של הילד.המחקר מהווה חלק מפרויקטMOST  (אמהות לילדים יחידאים ותאומים), מחקר אורך רחב-היקף המתקיים בבית חולים גדול במרכז הארץ בהובלת פרופ' אורית טאובמן – בן-ארי. האימהות גויסו על ידי צוות של בית החולים במהלך שהותן במחלקת היולדות, וקיבלו פנייה מצוות המחקר כשבועיים–חודש לאחר מכן למלא שאלונים (מועד 1). המשתתפות מילאו שאלונים נוספים כאשר הילדים היו בגיל שנה, שנתיים, ארבע ושבע (מועדים 2–5).המדגם במחקר זה כלל 317 אמהות ישראליות לתאומים או ליחידאים, אשר השתתפו במועדים 1–5 של המחקר. לא נמצאו הבדלים בין תאומים ליחידאים במסוגלות החברתית של הילדים. עם זאת, אמהות ליחידאים דיווחו על בריאות נפשית טובה יותר וטמפרמנט תינוק קל יותר בהשוואה לאמהות לתאומים.במודל הרגרסיה, טמפרמנט התינוק היה המנבא המובהק היחיד למסוגלות החברתית של הילד. עם זאת, ניתוחים נוספים גילו כי קיימת השפעה עקיפה של בריאותה הנפשית של האם על המסוגלות החברתית של הילד דרך האופטימיות של האם — אך רק בקרב ילדים שהתאפיינו בטמפרמנט קשה יותר.למרות שבמתאמים דו-משתניים נמצאו קשרים שליליים בין המסוגלות החברתית של הילדים לבין סגנונות התקשרות חרדה ונמנעת של האם, קשרים אלה לא נותרו מובהקים במודל הרגרסיה. הממצאים מצביעים על חשיבותם של גורמים אימהיים ושל טמפרמנט התינוק בעיצוב המסוגלות החברתית של ילדים. לפיכך, חשוב להמשיך לחקור את המשאבים שיכולים לסייע לאימהות ולתינוקות בתקופה הסב-לידתית הקריטית. הממצאים מדגישים את הערך של זיהוי מוקדם של גורמי סיכון וחוסן בקרב אמהות ותינוקות, ואת הצורך בפיתוח ויישום של התערבויות שתומכות בבריאות הנפשית ובאופטימיות של האם, המותאמות לטמפרמנט של הילד — במטרה לקדם מסוגלות חברתית בטווח הארוך.