פגיעה מינית מרב: השלכותיה על הנפגע הדתי, על האחרים המשמעותיים בחייו ועל מערכות היחסים ביניהם

מחקרים מרחבי העולם מצביעים על כך ששיעור הגברים שחוו פגיעה מינית נע סביב 8% (Pereda et al., 2009; Stoltenborgh et al., 2011). יחד עם זאת ההנחה היא שמספר הגברים שנפגעו מינית בפועל גבוה מהשיעורים המדווחים, כיוון שגברים רבים נמנעים מלדווח על הפגיעה שעברו (Charak et al., 2019). הספרות המחקרית הנוגעת לפגיעות מיניות בגברים, ממעטת לעסוק בפגיעות המתרחשות בתוך חברות דתיות ובתוך הקשרים תרבותיים דתיים (טנר, 2017Tishelman & Fontes, 2017; ).

יתרה מזו, על אף העיסוק התקשורתי הרב בנושא, קיים מחסור בידע המחקרי האמפירי אודות פגיעות מיניות המבוצעות על ידי גורמי סמכות דתיים ("SARA" - Sexual Abuse by Religious Authorities) (Mcgraw et al., 2019) ונמצא שפגיעות אלו הינן תופעה רחבת היקף (e.g., Terry, 2015) המתקיימת במדינות שונות (e.g., Doyle, 2017). אולם מרבית הידע הקיים בתחום זה מתמקד בפגיעות שבוצעו על ידי כמרים קתולים ובשל כך חוקרים שונים קוראים לחקור תופעות אלו במגוון הקשרים דתיים (Rashid & Barron, 2019). למיטב ידיעתנו, נמצאו מחקרים בודדים שעסקו בפגיעות מיניות שבוצעו על ידי רבנים (e.g., Lusky-Weisrose et al., 2022) אך הם התמקדו בנפגעים חרדים בלבד ולא כללו גם נפגעים מהחברה הדתית לאומית בישראל.

במקביל, ספרות מחקרית גדלה והולכת עוסקת בהשלכות המגוונות של החיים לצד נפגעי טראומה על בני המשפחה ונמצא שתגובותיהם ודרכי ההתמודדות של בני המשפחה משפיעים על הנפגע ועל החלמתו וכי לא ניתן לנתק את חברי המערכת המשפחתית אלו מאלו. אך בעוד שמחקר רב נערך על סביבתם של נפגעים מאירועי טרור, מלחמות, תאונות ומחלות סופניות (e.g., Russin & Stein, 2022) גוף הידע העוסק בהשלכות פגיעה מינית על בני משפחה (Serin, 2018) ובני זוג (Christiansen et al., 2012) הינו יחסית מצומצם. מרבית המחקרים הנוגעים לפגיעות מיניות התמקדו בעיקר באופן בו השינויים במערכת היחסים לאחר הפגיעה השפיעו על יכולת החלמתה של הנפגעת ועסקו פחות בהשלכות הפגיעה על חוויותיהם ותחושותיהם של בני המשפחה. כמו כן, מחקרים אלו לא תפסו את הפגיעה כמשפיעה על המערכת המשפחתית וממילא לא בחנו את מערכות היחסים משני צידיה. בנוסף, מחקרים אלו לא חקרו מקרים של פגיעות מיניות בהן הנפגע הינו גבר וכן לא נחקרו מקרים בהם הפגיעה המינית בוצעה על ידי סמכות דתית.

הספרות מציעה להתבונן במקרים של פגיעה מינית המבוצעת על ידי איש דת, כאירוע בעל שלוש נקודות מבט: הפוגע, הנפגע והקהילה הדתית. כאשר כל אחד מהם חווה את הפגיעה באופן אינדיבידואלי ובמקביל מתקיימות אינטראקציות ביניהם (Fogler et al., 2008). לאור המשגה זו, במחקר הנוכחי רואיינו לראשונה גם הגברים הדתיים שנפגעו מינית מרבנים וגם בני משפחותיהם ובכך סייע ביצירת מסגרת הבנה רב תרבותית ורב מימדית של פגיעות SARA. למחקר הנוכחי היו שתי מטרות: הראשונה הייתה להבין את מארג החוויות הן של גברים דתיים שבצעירותם נפגעו מינית מרב והן של בני המשפחה שלהם (הורים, אחים ובנות זוג) בעקבות הפגיעה ואת השלכותיה על עולמם הנפשי והדתי. המטרה השנייה התמקדה בבחינת מערכות היחסים שבין הנפגעים לבני משפחתם לאור הפגיעה המינית מהרב ולאחר חשיפתה, זאת מתוך נקודות המבט של כל אחד מהצדדים.

הרצון לחקור את חוויותיהם של הגברים שנפגעו מינית מרבנים ושל בני המשפחה שלהם וכן את המשמעויות שהם יוצקים אל-תוך חוויות אלו, הנחה את הבחירה במחקר איכותני אשר התבסס על הפרדיגמה הקונסטרוקטיביסטית. על-פי פרדיגמה זו, המשמעות של תופעה או של אירוע ספציפי נבנית באמצעות הדרכים שבהן האנשים המעורבים בהם חווים אותם ומקיימים אינטראקציה בתוכם (Denzin & Lincoln, 2000; Van-Manen, 1990). גיוס המשתתפים למחקר הנוכחי התבצע במספר דרכים. ראשית, באמצעות פרסום קריאה להשתתפות במחקר באמצעות הרשתות החברתיות. שנית, נערכה פנייה לרבנים ומטפלים שידועים כעוסקים בסיוע לגברים דתיים וחרדיים שעברו פגיעות מיניות. לבסוף, נעשה שימוש בדגימת כדור שלג. כלומר, המשתתפים התבקשו לפנות ולעניין משתתפים פוטנציאליים נוספים להשתתף במחקר. איסוף הנתונים כלל ראיונות עומק מובנים למחצה עם 30 משתתפים: 16 גברים דתיים או חרדים בהווה או בעבר שנפגעו מינית מרבנים בצעירותם (גיל הנפגעים בעת התחלת הפגיעה נע בין 13 ל- 19) ו-14 בני משפחה של גברים דתיים או חרדים שנפגעו (שבע אחיות, ארבעה אחים, שתי אימהות ובת זוג אחת). ניתוח התוכן במחקר זה נעשה באמצעות שיטת הניתוח הקונסטרוקטיביסטית-דיאלקטית (Ben-Ari & Enosh, 2019).

עבודת דוקטורט זו מורכבת משלושה מאמרים. בעוד מספר מחקרים עוסקים בהשלכות הדתיות השליליות של פגיעות המבוצעות על ידי כמרים על דתיותם של הנפגעים (e.g., Stevens et al., 2019) ועל אף שנמצאו הבדלים מהותיים בין דפוסי היחסים של גברים יהודים דתיים ושל מאמינים נוצרים עם אנשי הדת (Lazar & Bjorck, 2008; 2016), לא נמצאו מחקרים שבחנו השלכות דתיות של מקרי SARA בקרב נפגעים יהודים. המחקר הראשון באסופה זו בחן את ההשלכות הדתיות של פגיעה מינית המבוצעת על ידי רב על הגברים הדתיים שנפגעו וממצאיו עסקו בשלושה היבטים: השלכות הפגיעה המינית מרב על רמת הדתיות של הגברים הנפגעים; ההשלכות של הפגיעה על היחס של הנפגעים לרבנים; ותהליך מציאת רב חדש לאחר הפגיעה. בין היתר נמצא כי כרבע מהמשתתפים תיארו שחוו התחזקות דתית לאחר הפגיעה המינית מהרב זאת אל מול טענה של חוקרים שלאחר פגיעה מינית מאיש דת לא תתיכן התחזקות דתית. כמו כן, נמצא שמרבית המשתתפים הבנו מחדש את תפיסותיהם בנוגע למעמדם ולתפקידם של הרבנים בחייהם וכי מרביתם יצרו קשר משמעותי עם דמות רב חדשה בשנים שלאחר הפגיעה. ניתוח הממצאים העלה כי קיימים פערים רבים בין ממצאי המחקר הנוכחי הנוגעים להשלכות הדתיות בקרב נפגעים יהודים לבין אלו שדווחו במחקרים קודמים אודות נפגעים נוצרים.

המחקר השני באסופה זו עסק בתהליכי הפיתוי (Grooming) שביצע הרב הפוגע כלפי הגבר הדתי הנפגע וכלפי בני משפחתו, לפני ובמהלך הפגיעה המינית. על אף הסכמת החוקרים כי אנשי דת אשר פוגעים מינית מבצעים טקטיקות ותהליכי פיתוי גם כלפי משפחות הנפגעים, אך עד למחקר הנוכחי לא נמצא מחקר אשר ראיין בני משפחה של נפגעים ממקרי SARA (Plummer, 2018). ב- SGM (The Sexual Grooming Model; Winters & Jeglic, 2017; Winters et al., 2020) מופיעים חמישה שלבי פיתוי המבוצעים על ידי פוגעים מינית מסוגים שונים: בחירת הקורבן; השגת גישה לקורבן ובידודו; פיתוח אמון; הרגלת הנפגע לשיח ולמגע מיני ופעולות אחזקה לאחר הפגיעה. ממצאי המחקר הנוכחי העלו כי ייתכן שיש להוסיף לחמשת השלבים הללו שלב נוסף העוסק בפעולות של הרבנים לצורך הגברת ההערצה כלפיהם. כמו כן, נמצא כי המודל איננו ליניארי ושהרבנים הפוגעים נעו הלוך ושוב בין שלבי המודל. בנוסף, נמצא כי בשונה מפוגעים מינית מסוגים שונים ואף מכמרים פוגעניים, רבנים פוגעים שילבו אלמנטים דתיים לכל אורך שלבי הפיתוי ואף השתמשו בטקטיקות שונות מכמרים כגון: הצעה ללימוד תורה משותף או התפתחות רוחנית משותפת על מנת לפתות את הנפגע ואת משפחתו.

המאמר השלישי באסופה זו התמקד בבחינת החוויה של בני המשפחה בנוגע להשלכות של ההיוודעות שלהם לפגיעה המינית שביצע הרב על מערכת היחסים שלהם עם בן המשפחה שנפגע. הדיאלוג שבין נפגע טראומה לסביבתו הקרובה לאור חשיפת הטראומה הינו בעל השלכות משמעותיות הן על השומעים והן על יכולת ההחלמה של הנפגע (Maercker & Hecker, 2016). עד לעריכת המחקר הנוכחי לא נמצאו מחקרים אשר חקרו באופן ישיר בני משפחה ובנות זוג של גברים נפגעי SARA וממילא לא נמצאו מחקרים הנוגעים להשלכות של תהליכי חשיפת הפגיעה על מערכות היחסים שלהם עם הנפגע. ממצאי המחקר עסקו בשתי תמות. תמה הראשונה נוגעת לציר של התקרבות מול התרחקות מהקורבן לאחר גילוי הפגיעה. חלק מבני המשפחה תיארו תהליך התקרבות שהתבטא בין היתר בנוכחות גדולה יותר של הנפגע בחיי המשפחה ובכנות רבה יותר בשיח עמו לאחר חשיפת הפגיעה בעוד שבני משפחה אחרים תיארו שהחשיפה יצרה ריחוק והעיבה על הקשר עם הנפגע. התמה השנייה 'לגונן או להתגונן' עסקה בחוויה של חלק מבני המשפחה שהתמקמו בעמדה מגוננת כלפי הנפגע וחשו צורך לדאוג לצרכיו השונים אל מול חלק אחר מבני המשפחה שלאחר ההיוודעות לפגיעה ראו בנפגע כמאיים עליהם, על בני משפחה אחרים או על תפיסות עולם שונות ובשל כך התמקמו בעמדה של זהירות וחשש מול הנפגע. ההבנות שעלו מתוך המאמר בנוגע לחוויותיהם של בני המשפחה המחישו את הצורך להעניק סיוע רגשי לבני המשפחה של גברים שנפגעו מינית מרבנים.

ממצאיו הייחודיים של מחקר הנוכחי תורמים במספר אופנים לגוף הידע המצומצם אודות פגיעות מיניות המבוצעות על ידי אנשי דת בכלל ובפרט רבנים וכן לגוף הידע אשר כמעט ולא קיים בנוגע לחוויות של בני משפחה של גברים שנפגעים מינית מאנשי דת. מחקר ראשוני זה ממחיש עד כמה המרחב שבין רב לתלמידו ולקהל עדת מאמיניו אשר נתפס כקדוש ובטוח, עלול להיות פוגעני עבור התלמיד ומשפחתו ולפגוע בשאיפותיהם להתפתח רוחנית. הממצאים המצביעים על השלכות הדתיות המגוונות של SARA על הנפגעים וכן הממצאים אודות תהליכי הפיתוי של הרב הפוגע ביחס לנפגע ולבני משפחתו אשר נמצאו כמשלבים אלמנטים דתיים רבים, מעידים על הצורך להתייחס לאלמנטים אלו במהלך הטיפול בנפגעי SARA ובבני משפחותיהם ויש להדריך אנשי טיפול כיצד לאפשר התייחסות לסוגיות אלו.

בנוסף, מלבד פתיחת הצוהר וההעלאה למודעות של נושא חשוב זה, תרומתו המרכזית של המחקר נובעת מכך שמחקר זה מכיר בבני המשפחה של נפגעים כזכאים להתייחסות בפני עצמם ולא רק כמסייעים או כמפריעים להחלמתו של הנפגע. כאמור, כתוצאה מתפיסה זו במסגרת המחקר הנוכחי רואיינו לראשונה גם בני המשפחה של נפגעי SARA (בנוסף לגברים הנפגעים עצמם) והוצגו ממצאים הנוגעים לחוויותיהם, למנעד הרגשותיהם ולהשלכות הפגיעה על מערכת היחסים שלהם עם בן המשפחה הנפגע. ממצאים אלו ממחישים את החשיבות להמשיך ולחקור את התחום ולפתח מענים טיפוליים ותמיכתיים הממוקדים בצרכיהם הרגשיים של בני המשפחה של נפגעים הן מצד ההשפעה הקריטית של היוודעות לפגיעה עליהם בהיותם זכאים לסיוע מצד עצמם והן מצד תפקידם והשפעתם על החלמתו של הנפגע.