מבט רב-ממדי על הסתגלותם של בוגרים ובוגרות בהתהוות שהחלימו מסרטן: תרומתם של גורמי סיכון וגורמי חוסן

מחלת סרטן ילדות, בגיל ההתבגרות, עשויה להשפיע על חייהם של בוגרים בהתהוות בשנים שלאחר סיום הטיפולים. בוגרים אלו עלולים לחוות כפל דחק וקושי בהשוואה לבני גילם ללא רקע של מחלה. עם זאת, מחקרים שנעשו אודות הסתגלותם מציגים מגמה מעורבת בה חלק מהמחלימים חווים קושי ומצוקה במגוון תחומי חיים כמו תפקוד פיזי ומצב נפשי, הסתגלות חברתית ותעסוקתית, בעוד אחרים מסתגלים היטב למרות הקשיים. ממצאים אלו מעלים שאלות אודות הגורמים התורמים להסתגלותם של בוגרים בהתהוות מחלימי סרטן ילדות, ואודות קווי הדמיון והשוני בינם לבין בני גילם ללא רקע מחלה, ובין גברים ונשים.

המודל העומד בבסיס עבודה זו הינו מודל ההתמודדות עם מחלות ומגבלות, של וולנדר ועמיתיו (Wallander, et al., 1989), לתוכו רתמנו את תאוריית ה"בגרות בהתהוות" של ארנט (Arnett, 2000).

מטרת המחקר הנוכחי, בהתאם למודל של וולנדר, היא לבחון את גורמי סיכון: סוג המחלה וחומרתה, ודחק כללי, ואת תרומתם של גורמי חוסן: משאבים חיצוניים כמו תמיכה חברתית, יחס הורי-קבלה/דחייה, ומשאבי התמודדות הכוללים; משמעות בחיים וסגנון התמודדות, לממדים השונים של הסתגלות קרי, בריאות פיזית, רווחה נפשית, הסתגלות חברתית, הסתגלות תעסוקתית והסתגלות התנהגותית (התנהגויות סיכון).

במחקר השתתפו 207 נבדקים. 105 בוגרים בהתהוות, מחלימי סרטן בגילאי 18-30 שסיימו טיפולים, בטווח של חמש עד עשר שנים מרגע האבחנה, ו-102 בוגרים בהתהוות בעלי רקע סוציואקונומי דומה, ללא רקע של מחלה. שתי הקבוצות התבקשו להשיב על סדרת שאלונים לדיווח עצמי. בנוסף נאספו מתיקי המחלימים פרטים רפואיים אודות סוג המחלה וחומרתה, על ידי הרופאים המטפלים במרפאות המעקב. בסיום מילוי השאלון, המשתתפים מקבוצת מחלימי הסרטן העירו הערות, ביטאו תחושות ותיארו חוויות לשם הרחבת תשובותיהם בשאלונים. תמליל תגובותיהם תועד על ידי החוקרת ונערך בו שימוש בדיון להמחשת הממצאים.

ייחודו של המחקר הנוכחי בא לידי ביטוי בראש ובראשונה בכך שהוא בוחן מניפת הסתגלות רב ממדית ומקיפה הכוללת מגוון תחומי חיים, ובאופן זה מאפשר הבנה מעמיקה לגבי היבטים שונים בהסתגלות. שנית, ההתמקדות באוכלוסיית בוגרים בהתהוות מחלימי סרטן ילדות, מספקת תמונה ייחודית וספציפית על אוכלוסייה שנחקרה באופן מצומצם עד כה, מדגישה ומלמדת על הצרכים הייחודיים של מחלימים בגילאים אלה ועל המשאבים להם זקוקים על מנת לחזור למסלול החיים ולהשתלב כמו עמיתיהם הבריאים. שלישית, נוכח מיעוט המחקרים שנעשו בישראל, המחקר הנוכחי מציג תמונה אותנטית וייחודית על אוכלוסיית הבוגרים הצעירים בישראל שהחלימו מסרטן ילדות, וזאת בהשוואה לצעירים ישראלים בריאים. בנוסף, המחקר שופך אור על ההיבט המגדרי בהשלכות של מחלת הסרטן.

ממצאי המחקר מראים שלמרות שלאירוע קשה כמו מחלת סרטן עשויות להיות השלכות שליליות על חייהם של מחלימים צעירים, הם אינם חווים עצמם שונים מבני גילם ולא נותנים מקום מרכזי לאירוע זה בחייהם העכשוויים. בניגוד לדעה הרווחת, בחלוף השנים, מחלימי סרטן ילדות בישראל מצליחים להשתלב ולהסתגל באופן דומה לעמיתיהם הבריאים מבחינה פיזית, נפשית, חברתית, תעסוקתית והתנהגותית, ונראה כי אישיותם, תפיסת עולמם ומערכות היחסים שלהם בהווה ובעבר, משחקים תפקיד משמעותי. הצורך שלהם בפיצוי על החסרים והאובדנים שחוו, וביצירת איזון מחדש, כמו גם הרצון להיפרד מהמקום של שונות וחריגות, הביאו אותם לידי כך שהם הצליחו, במרחק הזמן, ל"יישר קו" עם עמיתיהם הבריאים. בוגרים צעירים אלה הצליחו לחוות תהליך של שינוי חיובי בו למדו בין השאר להעריך את חייהם ולהוקיר אותם, וכאשר הם חווים דחק בחייהם  הוא אינו קשור בהכרח לאירוע מחלת הסרטן או לחומרת מחלתם.

עוד מתברר, שלצד קווי הדמיון קיימים גם הבדלים בין בוגרים צעירים שהחלימו מסרטן ילדות לעומת עמיתיהם הבריאים, מבחינת הדרך והגורמים המסייעים להסתגלותם. בעוד שבקרב מחלימים המשאבים הדומיננטיים שמנבאים את מרבית ממדי ההסתגלות הם בעלי היבטים חברתיים כגון: סטטוס זוגי, תמיכה חברתית, ויחס אימהי, בקרב צעירים בריאים, משאבים הקשורים למאפייני אישיות כגון: סגנון ממוקד בעיה, סגנון ממוקד רגש ומגדר מנבאים את ממדי ההסתגלות השונים.

ראוי לציין שבאופן תמוה, בולטת בחסרונה תרומתם של המשאבים השונים להתנהגויות סיכון בקרב מחלימי סרטן. ממצא זה מעיד על כך שבניגוד לרושם הכללי ולחשש והדאגה בעולם, נושא זה בישראל פחות רלוונטי. נראה כי מרבית הצעירים הישראלים שהחלימו מסרטן ילדות למדו מניסיונם מה חשוב עבורם, אין להם צורך בריגושים, או מציאת נחמה בעישון או שתיית אלכוהול, ולכן התנהגויות סיכון פחות רלוונטיות בשלב זה של חייהם.

ההבדלים שעלו בין נשים וגברים בכל אחת מהקבוצות מחדדים ומדייקים את הקשרים המשמעותיים והעוצמתיים יותר בין המשאבים וממדי ההסתגלות בכל אחת מהאוכלוסיות, ומלמדים על דרך התמודדותם השונה של נשים וגברים עם האתגרים שמזמן להם גיל הבגרות בהתהוות. כך מצאנו שבאופן ייחודי, ליחס אימהי-דחייה תרומה בולטת, משמעותית ושלילית להסתגלותם הנפשית והתעסוקתית של גברים מחלימים, אולם בקרב נשים מחלימות היא פחות דומיננטית. כלומר: ליחסה של האם בגיל ההתבגרות, יש תפקיד קריטי במיוחד עבור גברים צעירים שהחלימו מסרטן. לעומת זאת, ניתן לראות כי דווקא לחיפוש משמעות יש תפקיד מרכזי וחיובי בהסתגלותן של נשים מחלימות לעומת גברים מחלימים. ממצא זה משקף את התנהלותן השונה של נשים מחלימות שכנראה מורגלות ונוטות יותר לשיח ופנייה לטיפול רגשי, על מנת למצוא מטרה וערך בחייהן ולהסתגל מבחינה נפשית. לבסוף, נראה כי לגברים מחלימים ולנשים בריאות מאפיינים משותפים בהיבט התעסוקתי, כאשר בשתי הקבוצות המשאבים הדומיננטיים והמשמעותיים המסייעים להסתגלות תעסוקתית הם תמיכה חברתית וקיום משמעות.   

בנוסף מצאנו שלדחק תפקיד משמעותי כגורם מתווך בין כלל המשאבים לכל אחד מחמשת ממדי ההסתגלות. לפיכך, צעירים מחלימים וצעירים בריאים בעלי משאבים וגורמי חוסן גבוהים יותר מסתייעים במשאבים הרלוונטיים על מנת להפחית את רמת הדחק ועל ידי כך להסתגל לשגרת חייהם.

למחקר זה מספר תרומות יישומיות. ראשית, התפקיד הדומיננטי והמשמעותי שיש למשאבים החברתיים בהסתגלות הרחבה של צעירים מחלימי סרטן, מראה עד כמה חשוב לסייע להם בהשתלבותם החברתית בקהילה, בפיתוח מיומנויות חברתיות ובעידודם ליצירת קשרים בין אישיים. מרפאות המעקב בבתי החולים יוכלו לסייע באיתור וזיהוי מוקדם של מחלימי סרטן אשר חסרים תמיכה חברתית, קבוצות השתייכות ותמיכה משפחתית, ומבטאים מצוקה. אלו יופנו לטיפול פרטני או קבוצתי בקהילה, תוך התאמת הטיפול לצרכים הייחודיים שלהם, ותוך התייחסות דיפרנציאלית לגברים ונשים. שנית, למרות השיעורים הנמוכים של התנהגויות סיכון בקרב מחלימי סרטן בישראל, חשוב להתייחס באופן נקודתי ופרטני לאלו הנמצאים בסיכון גבוה מבחינת השפעות מזיקות כמו תחלואה עתידית או תמותה, על ידי הגברת מודעות, הנגשת מידע  ותכניות התערבות מבוססות מדיה חברתית.