הקשר בין ייצוגי מחלה ודימוי גוף לבין חרדת מוות אצל נשים עם פיברומיאלגיה: תפקידן המתווך של אסטרטגיות התמודדות ותפקידה הממתן של תמיכה חברתית נתפסת

רקע: מחקרים מלמדים שקיים קשר בין כשל של תפקודים גופניים חיוניים, כפי שנחווה על פי רוב בקרב נשים עם פיברומיאלגיה, לבין חווית הזדקנות ומוות, כך שאלו המתמודדים עם מחלות בעלות תסמינים גופניים עלולים לפתח חרדות שונות, ביניהן גם חרדת מוות. ההכרה בנוכחות חרדת מוות אצל נשים עם פיברומיאלגיה עשויה לסייע בדרכי הטיפול לנשים אלו. עם זאת, למיטב ידיעתי, עד היום רק מחקר אחד (Malt & Ursin, 2003) בחן חרדת מוות בקרב אנשים עם פיברומיאלגיה ומצא רמות גבוהות של חרדה מסוג זה. בנוסף, מחקרים מצאו שככל שחולים במחלות כרוניות דיווחו על תפיסות מחלה ותגובות רגשיות שליליות יותר כלפי מחלה, דימוי גוף שלילי יותר, אסטרטגיות התמודדות לא יעילות ופחות תמיכה חברתית נתפסת, כך הם דיווחו על חרדת מוות גבוהה יותר. יחד עם זאת, עד היום לא נערך מחקר אשר בחן את הקשרים בין משתנים אלו באופן אינטגרטיבי על בסיס מודל תיאורטי בכלל ובקרב נשים עם פיברומיאלגיה, בפרט.

מטרת המחקר: להרחיב את גוף הידע הקיים ולבחון מודל אינטגרטיבי לבחינת הקשר בין תפיסת מחלה, דימוי גוף, אסטרטגיות התמודדות ותמיכה חברתית נתפסת לבין חרדת מוות בקרב נשים ישראליות עם פיברומיאלגיה, על בסיס מודל הוויסות העצמי.  

שיטת המחקר: המחקר התבסס על מדגם נוחות. במחקר השתתפו 310 נשים, מעל גיל 18, שמאובחנות עם פיברומיאלגיה. כלי המחקר:  משתנה תלוי: חרדת מוות: נבדקה באמצעות שאלון חרדת מוות וחרדת מיתה (כרמל, 2001Carmel & Mutran, 1997 ;). משתנים בלתי תלויים:  תפיסת מחלה: נבדקו באמצעות שאלון ייצוגי מחלה (Brief Illness Perception Questionnaire; Broadbent et al.,  2006). אסטרטגיות התמודדות: נבחנו באמצעות שאלון התמודדות (CERQ; Garnefski et al., 2001). דימוי גוף: נבדק באמצעות שאלון דימוי גוף (Body-Esteem Scale- Mendelson; Mendelson et al., 2001). תמיכה חברתית נתפסת: נבדקה באמצעות שאלון תמיכה חברתית נתפסת (The Multidimensional Scale of Perceived Social Support- MSPSS; Zimet et al.,1988). משתנים סוציו דמוגרפיים: בהם נכללו גיל, השכלה, מקצוע, ארץ לידה, מצב משפחתי, מספר וגילאי ילדים, דת והכנסה.  מאפייני מחלה: נכלל מידע אודות עיתוי תחילת הכאב הכרוני, תאריך האבחון של פיברומיאלגיה, הימצאות בטיפול או לא וסוג הטיפול הניתן.

ממצאים: ממצאי המחקר הצביעו על קשרים מובהקים בין משתני תפיסת מחלה, אסטרטגיות התמודדות ודימוי גוף לבין המשתנה התלוי, חרדת מוות. בהתאם להשערות המחקר, נמצא כי ככל שתפיסת המחלה הייתה שלילית יותר, שימוש באסטרטגיות שליליות היה גבוה יותר ודימוי הגוף היה שלילי יותר, כך המשתתפות דיווחו על חרדת מוות גבוהה יותר. עם זאת, בניגוד להשערות המחקר לא נמצא קשר שלילי מובהק סטטיסטית בין תמיכה חברתית נתפסת לבין חרדת מוות. בנוסף, נמצא כי המשתנה אסטרטגיות התמודדות שליליות משמש כגורם מתווך בקשר בין תפיסת מחלה ודימוי גוף לבין חרדת מוות. אולם, אסטרטגיות התמודדות חיוביות לא נמצאו כמשתנה מתווך בקשר בין תפיסת מחלה ודימוי גוף לבין חרדת מוות. כמו כן, תמיכה חברתית נתפסת לא נמצאה כמשתנה ממתן בקשר בין תפיסת מחלה ודימוי גוף לבין חרדת מוות. לבסוף, בבדיקת מודל המחקר, נמצא כי המשתנים השכלה, תפיסת מחלה, אסטרטגיות התמודדות שליליות ודימוי גוף הסבירו כ-28% משונות המשתנה התלוי, חרדת מוות. עם זאת, לא נמצאה תרומה מובהקת למשתנים אסטרטגיות התמודדות חיוביות ותמיכה חברתית נתפסת.

חשיבות המחקר: מבחינה תיאורטית, מחקר זה בחן לראשונה את הקשר בין תפיסת מחלה, דימוי עצמי, אסטרטגיות התמודדות ותמיכה חברתית נתפסת לבין חרדת מוות בקרב נשים עם פיברומיאלגיה באופן אינטגרטיבי על בסיס 'מודל הוויסות העצמי' ובכך מעשיר את גוף הידע התיאורטי והמחקרי בנושא. מבחינה יישומית, ממצאי המחקר עשויים לתרום להבניית תוכניות התערבות לטיפול בנשים עם פיברומיאלגיה המתייחסות לגורמים אפשריים המסבירים חרדת מוות בקרב אוכלוסייה ייחודית זו.