הקשר בין דחק הורי לבין צמיחה אישית במעבר לאימהות - תפקידם של מושקעות החמלה האימהית, מנטליזציה, פרפקציוניזם וגיל התינוק

עבור נשים רבות, מעבר לאימהות הוא אירוע מכונן, המשלב רגשות חיוביים יחד עם דחק וקושי. בשנים האחרונות מתגברת ההבנה שמעבר זה עשוי להוביל גם לצמיחה אישית. המחקר הנוכחי נשען על המודל התיאורטי של צמיחה אישית בעקבות משברי חיים שהציעו שפר ומוס (Schaefer & Moos, 1992) ובחן את הקשר בין דחק הורי לבין צמיחה אישית, תוך בדיקת תפקידם של משתנים הבוחנים את היחס של האם כלפי עצמה, תפיסתה את הקשר עם התינוק והאינטראקציה בין השניים. באופן ספציפי, נבחן תפקידה המתווך של מושקעות החמלה האימהית (משתנה על הכולל בתוכו שלושה תתי-משתנים: חמלה עצמית, סיפוק החמלה ותשישות החמלה) ותפקידם הממתן של מנטליזציה ופרפקציוניזם, בקשר שבין דחק הורי לבין צמיחה אישית. המושגים חמלה עצמית, מנטליזציה ואף פרפקציוניזם, מתייחסים לזוויות שונות של הקשר של האם עם עצמה. במקביל, מושגי תשישות וסיפוק החמלה בוחנים אספקטים שונים של תפיסת האם את הקשר אם-תינוק. עוד נבדק הקשר בין גיל התינוק (כמשקף את משך הזמן שעבר מאז הלידה) לבין הצמיחה של האם.

המחקר הינו כמותני מתאמי והשתתפו בו 348 אימהות לתינוקות בכורים בני 3-15 חודשים (ממוצע 9.05; סטיית תקן 4.64) אשר חולקו, כחלק ממטרות המחקר, לשתי קבוצות לצורך השוואה ( 135אימהות לתינוקות בני 3-6 חודשים ו- 143 אימהות לתינוקות בני 12-15 חודשים. 70 אימהות לתינוקות בני 6-12 חודשים לא השתתפו בהשוואה זו).  האימהות היו בנות 31 בממוצע, עם השכלה גבוהה (15 שנים בממוצע), במצב בריאותי טוב מאוד ובמצב כלכלי ממוצע-גבוה. הנתונים נאספו באמצעות שאלונים אלקטרונים לדיווח עצמי והפצתם נעשתה ברשתות חברתיות ובטכניקת "כדור שלג". השאלונים התייחסו לצמיחה אישית, דחק הורי, מושקעות החמלה האימהית, מנטליזציה, פרפקציוניזם ולפרטים סוציו-דמוגרפיים.

בהתאמה חלקית להשערות המחקר, ממצאי המחקר מעלים מגמה כללית של קשר שלילי בין דחק הורי לבין צמיחה אישית וקשר קורבילינארי בין השניים. בנוסף, נמצא קשר בין מושקעות החמלה האימהית לבין צמיחה אישית כך שככל שהחמלה העצמית וסיפוק החמלה גבוהים יותר ותשישות החמלה נמוכה יותר, כך הצמיחה האישית רבה יותר. יתרה מזאת, התברר שמושקעות החמלה האימהית מתווכת את הקשר בין דחק הורי לבין צמיחה אישית כך שככל שהדחק ההורי גבוה יותר, החמלה העצמית וסיפוק החמלה נמוכות יותר ואילו תשישות החמלה גבוהה יותר. בתורם, חמלה עצמית וסיפוק חמלה נמוכים יותר ותשישות חמלה גבוהה יותר קשורים לצמיחה אישית נמוכה יותר. עוד נמצא כי צמיחה אישית קשורה חיובית עם ממד וודאות המנטליזציה וקשורה שלילית עם ממד חוסר וודאות המנטליזציה. בנוסף, נמצא קשר חיובי בין צמיחה אישית לבין פרפקציוניזם מסתגל, אך לא נמצא קשר מובהק בינה לבין פרפקציוניזם בלתי מסתגל. עם זאת, בניתוח הרגרסיה, לאחר פיקוח על משתני הרקע ועל משתני מחקר נוספים, שני מימדי הפרפקציוניזם נמצאו בקשר חיובי עם צמיחה אישית. במחקר הנוכחי לא נמצא כי מנטליזציה ופרפקציוניזם ממתנים את הקשר בין דחק הורי לבין צמיחה. לבסוף, לא נמצאו הבדלים ברמות הצמיחה בין שתי קבוצות המחקר, כלומר לא נמצאו הבדלים בצמיחה על פי משך הזמן שעבר מהלידה.

המחקר בחן לראשונה את הקשר בין החוויה הרגשית של אימהות טריות הקשורה בהסתגלותן לתפקידן כמטפלות בתינוק לבין צמיחה אישית. ממצאי המחקר מעלים שהיבט זה של המעבר לאימהות קשור באפשרות שאימהות טריות תחוונה צמיחה אישית ובכך הם לא רק מהווים חידוש, אלא גם פותחים פתח להמשך בחינת זווית זו של המעבר להורות. בהתייחסות למודל התיאורטי בכלל, ניתן לטעון שמתוך המשאבים האישיים – חמלה עצמית, פרפקציוניזם מסתגל ואף פרפקציוניזם בלתי מסתגל עשויים לתרום לאפשרות לחוות צמיחה אישית.

ברמה היישומית, ממצאי המחקר מחזקים את הצורך בהכנסת נדבך העוסק ביחס של האם כלפי עצמה ובחווייתה הרגשית הקשורה בהסתגלות להיותה דמות מטפלת בתינוק לתוכניות התערבות בשלב ההכנה ללידה ואחריה. כיום קיימות מסגרות רבות המסייעות לנשים שמתמודדות עם דחק רב בעת המעבר לאימהות. אך בשונה ממחקרים קודמים, מממצאי המחקר עולה שדחק הורי ברמה נמוכה-בינונית אינו מונע את התפתחותו של תהליך שינוי המביא בסופו של דבר לצמיחה. אם כך, גם נשים שלא מדווחות על רמות גבוהות של דחק הורי עשויות להפיק תועלת מליווי מקצועי מותאם לתהליך המעבר לאימהות, בפורמט קבוצתי או פרטני