צעירים בסיכון בתקופת ה"בגרות בהתהוות": תרומתם של משאבים אישיים וסביבתיים לניבוי הסתגלותם

תקופת ה"בגרות בהתהוות" היא שלב מעבר מהנערות לבגרות המתרחש בגיל 18–25. בשלב זה צעירים ממשיכים להסתמך על משפחתם לטובת מעבר הדרגתי לבגרות, רכישת השכלה והתנסות בתחומים שונים. לעומת בני גילם, צעירים בסיכון חווים אתגרים רבים בעת המעבר לבגרות. במקרים רבים גורמי סיכון אלה מלווים אותם כבר משנות הילדות והנערות, ובהן הם זוכים למעורבות של רשויות הרווחה. אך עם הגעתם לגיל 18 הצעירים נדרשים להסתגל לבגרות באופן מיידי ובכוחות עצמם, ללא סיוע והכוונה. צעירים בסיכון מוגדרים כך בשל גורמי סיכון וחסכים בתחומים של תמיכה משפחתית, השכלה, קשיים כלכליים, דיור והתנהגויות מסכנות. למרות פגיעותם הרבה בעת המעבר לבגרות והשלכותיו ארוכות-הטווח של שלב זה על המשך החיים, מעט מחקרים בלבד עד כה עסקו בהסתגלותם לבגרות של צעירים בסיכון שגדלו בקהילה ואינם בוגרי השמה חוץ-ביתית.

מטרת המחקר היא לבחון את מצבם של צעירים בסיכון הנמצאים בשלב ה"בגרות בהתהוות", ואת האופן שבו הם מסתגלים לבגרות. במחקר נבדוק את תרומת מאפייני הרקע למשאבים האישיים והסביבתיים של צעירים בסיכון, ואיך כל אלה קשורים להסתגלותם לבגרות. במחקר נבחן הקשר בין מאפייני הרקע האישיים – מגדר, מצב משפחתי של ההורים, התנהגויות מסכנות בחיים וברשת ומאפייני הרקע הסביבתיים – השמה חוץ-ביתית, ליווי של עו"ס, אירועי חיים טראומטיים, רמת סיכון ולאחר הקורונה לבין מידת המשאבים. בהמשך לכך נבדק תפקידם המתווך של המשאבים האישיים (הערכה עצמית) והסביבתיים (תמיכה חברתית, שייכות לקהילה) בקשר שבין משתני הרקע לבין הסתגלות צעירים בסיכון, כפי שנבדק במדדי רווחה אישית, תפיסת עתיד ובדידות.

החידושים שעולים ממחקר זה נוגעים למספר תחומים. ראשית, במחקר עסקנו גם בצעירים בסיכון שגדלו בקהילה, נוסף על צעירים בסיכון שהינם בוגרי השמה חוץ-ביתית. שנית, במחקר זה נבחנת לראשונה השתייכותם הקהילתית של צעירים בסיכון, במטרה להבין כיצד משאב זה עשוי לתרום להסתגלותם. שלישית, לראשונה נבחנו ההתנהגויות המסכנות של צעירים בסיכון ברשת האינטרנט, והאופן שבו הן קשורות למשאבים ולהסתגלות שלהם. כמו כן נבחנו גם השלכות תקופת הקורונה על צעירים בסיכון ועל הסתגלותם.

המסגרת התיאורטית של מחקר זה מורכבת משילוב של שתי תיאוריות המבוססות על הגישה האקולוגית: תיאוריית שימור המשאבים ותיאוריית המערכות החברתיות. המשתנים חולקו לשלוש רמות על בסיס תיאוריית המערכות החברתיות. בשלב ראשון נבחנו תשומות המערכת במשתני הרקע; בשלב השני נבחן תהליך ההמרה של המשאבים האישיים והסביבתיים; ובשלב השלישי נבחנה תפוקות המערכת במדדי הסתגלות. כמו כן נבחנו הקשרים בין כל שלב לזה שבא אחריו. בהמשך נבחן גם תפקידם המתווך של המשאבים בקשר שבין מאפייני הרקע המעידים על סיכון לבין הסתגלותם בבגרות.

שיטה

במחקר השתתפו 398 צעירים בסיכון בני 18–25, אשר השתתפו בתוכנית "יתד" המיועדת לצעירים בסיכון. בתוכנית משתתפים צעירים רווקים, ללא נכות נפשית או מוגבלות פיזית, שאינם מכורים ואינם אסירים משוקמים, אשר מתמודדים עם קשיים באחד מהתחומים הבאים: השכלה, תעסוקה ומיומנויות, קיום פיזי, בריאות ומוגנות, רווחה ובריאות רגשית, השתייכות משפחתית וחברתית. המחקר התבצע בנקודת זמן אחת באמצעות שאלונים מקוונים לדיווח עצמי. שאלוני המחקר התבססו על כלים סטנדרטיים להערכת הנתונים הדמוגרפיים, תדירות התנהגויות מסכנות, מידת המשאבים האישיים והסביבתיים ומדדי ההסתגלות. לאחר תקופת סגר הקורונה הראשון השאלון הופץ בשנית בקרב צעירים נוספים. המחקר אושר על ידי ועדת האתיקה של אוניברסיטת בר אילן ועל ידי משרד הרווחה והשירותים החברתיים. לצורך ניתוח הנתונים נעשה שימוש במתאמי פירסון, מבחני t-test, ניתוחי שונות ורגרסיה היררכית. על מנת לבחון את המודל התיאורטי בוצעו ניתוחי מיתון ותיווך באמצעות תוסף PROCESS.

ממצאים

הממצאים מלמדים כי מבין משתני הרקע שנבדקו עולה מידה נמוכה יותר של משאבים סביבתיים (תמיכה חברתית ושייכות לקהילה) בקרב נשים לעומת גברים, בוגרי השמה חוץ-ביתית לעומת צעירים בקהילה, צעירים שהוריהם גרושים/חד-הוריים לעומת צעירים שהוריהם נשואים, וצעירים שהשתתפו במחקר אחרי הקורונה לעומת צעירים שהשתתפו לפני כן. כמו כן נמצא כי צעירים בעלי חוויות טראומטיות יותר ורמת סיכון גבוהה חווים אובדן של המשאבים הסביבתיים. נוסף על כך נמצא קשר בין התנהגויות מסכנות לבין תמיכה חברתית נמוכה, וקשר בין התנהגויות מסכנות ברשת לבין הערכה עצמית נמוכה.

בהמשך לכך, משתני הרקע שנבדקו קשורים גם להסתגלות שלילית: נמצא שצעירות חוות רווחה אישית נמוכה יותר ותחושת בדידות רבה יותר לעומת צעירים, בוגרי השמה חוץ-ביתית חווים בדידות רבה יותר מאשר צעירים המתגוררים בקהילה. צעירים שהוריהם אינם נשואים בהשוואה לצעירים שהוריהם נשואים, וצעירים שהשתתפו במחקר אחרי הקורונה בהשוואה לצעירים שהשתתפו בו לפני כן, נמצאו כקבוצות סיכון משמעותיות אשר חווים הסתגלות נמוכה יותר בכל המדדים. נוסף על כך, נמצא קשר חיובי בין המשאב האישי הערכה עצמית לבין רווחה אישית ובדידות. כמו כן נמצא קשר חיובי בין המשאבים הסביבתיים למדדי ההסתגלות רווחה אישית ותפיסת עתיד, וקשר שלילי ביניהן לבין תחושת בדידות.

 מניתוחי התיווך נמצאה מגמה עקבית הממחישה את חשיבות המשאבים בהבנת הסתגלותם של צעירים בסיכון. המשאבים הסביבתיים תמיכה חברתית ותחושת שייכות לקהילה תיווכו בין רמת הסיכון לבין מדדי ההסתגלות, כך שרמת סיכון גבוהה מובילה לרמות נמוכות של תמיכה חברתית ושייכות לקהילה. הדבר גורר בהמשך הסתגלות נמוכה, כפי שהתבטא ברמות נמוכות של רווחה אישית ותפיסת עתיד ורמה גבוהה של בדידות. מניתוח המיתון נמצא כי המשאב האישי הערכה עצמית ממתן את הקשר בין רמת הסיכון לתפיסת עתיד חיובית ולתפיסת עתיד שלילית, כך שבקרב אנשים עם הערכה עצמית בינונית ונמוכה, ככל שרמת הסיכון הייתה גבוהה יותר – כך תפיסת העתיד הייתה שלילית יותר. נוסף על כך, בקרב אנשים עם הערכה עצמית בינונית ונמוכה, ככל שרמת הסיכון הייתה גבוהה יותר – תפיסת העתיד החיובית הייתה נמוכה יותר.

דיון והשלכות המחקר

בדיון מוצגים מאפייניהם של צעירים בסיכון והאופן שבו משאביהם הסביבתיים תורמים להסתגלותם, על אף התנאים המוקדמים המצביעים על סיכון לחוות קשיים בהסתגלות. בפרק זה דנו בהסברים אפשריים לאישוש השערות המחקר, או אי אישושן תוך התייחסות למודל התיאורטי עליו מבוסס מחקר זה. מן הדיון בממצאים עולות מסקנות יישומיות באשר למאפייני הרקע המצביעים על אובדן משאבים, כמו מגדר, השמה חוץ-ביתית והורים גרושים. כמו כן עולה מהממצאים חשיבות רבה של המשאבים הסביבתיים, ומכך עולה שהתמקדות בהם בתוכניות ההתערבות עשויה לתרום רבות להסתגלותם של צעירים בסיכון. ההבנה כי צעירים שהינם ילדים להורים גרושים או חד-הוריים הינם בסיכון רב יותר מדגישה את חשיבותן של תוכניות ההתערבות הכוללות את ההורים ובני המשפחה.

חשיבות המחקר נובעת מהעיסוק באוכלוסייה שלא נחקרה עד כה, זאת מאחר ומחקר זה הינו בין הבודדים אשר עוסקים בצעירים בסיכון הכוללים צעירים בסיכון בקהילה נוסף על בוגרי מסגרת חוץ-ביתית. המחקר מוסיף ידע תיאורטי אודות התנהגויותיהם המסכנות ברשת של צעירים בסיכון, מאחר והינו  הראשון לבחון את התנהגויות המסכנות ברשת האינטרנט בקרב צעירים בסיכון, ובכך מחדש בכל הנוגע להשלכות התנהגויות אלה על אוכלוסייה זו. נתון זה מחזק את הצורך להביא לידי ביטוי התייחסות בתוכניות ההתערבות להתנהגויות מסכנות אלה. כמו כן, לאור ראשוניות הממצאים עולה הצורך להמשיך ולחקור היבטים נוספים של סיכון ברשת הרלוונטיים עבור צעירים בסיכון. בנוסף, נושא תחושת השייכות לקהילה של צעירים בסיכון נבחן באופן ראשוני במחקר זה. אחת המסקנות המשמעותיות שעולות מן הדיון הנה  חשיבותה המרכזית של תחושת השייכות לקהילה של צעירים בסיכון, בדומה לתמיכה החברתית. כך שניתן להפיק מכך תרומה יישומית לטובת תוכניות התערבות אשר ישימו במוקד ההתערבות את נושא השתייכותם הקהילתית של צעירים בסיכון. ממצא זה מדגיש את הצורך בהתערבות קהילתית ברמת המקרו בטיפול באוכלסיות בסיכון. עד כה התמקדה התערבות בעבודה סוציאלית ברמת המיקרו והתייחסה בעיקר לאסטרטגיות פרטניות.