תרומתם של גורמים אישיים, אישיותיים וקונטקסטואליים להסבר דחק הורי בקרב אימהות ליותר מילד אחד: ניתוח משווה בין אימהות בהורות "מאוחרת" לבין אימהות בהורות "בזמן"
תחושת דחק הורי היא חוויה של מצוקה או אי נוחות הנובעת מדרישות הקשורות לתפקיד ההורות. היא נובעת מתפיסותיו של ההורה ביחס להתנהגות ילדיו וביחס לתפיסותיו את תפקודו כהורה בתפקידי ובמשימות ההורות השונות. זו תגובה רגשית שלילית המתחוללת כאשר הדרישות המוטלות סותרות, או עולות, על המשאבים העומדים לרשות ההורה.
לרמות גבוהות של דחק הורי פוטנציאל מזיק להיבטים מגוונים בחיי ההורה והילד. סקירה של ספרות המחקר מעלה כי במהלך 40 השנים האחרונות ישנה צמיחה עקבית במאמצים המחקריים והקליניים להבין את הגורמים התורמים להסברו. עם זאת, עיקר המאמץ הופנה לחקר תחושת הדחק ההורי במדגמים קליניים, בנסיבות חיים מורכבות, וביחס למעברי חיים מרכזיים. תשומת לב מועטה משמעותית הוקדשה לטובת הבנת האטיולוגיה של תחושת הדחק ההורי ביחס לטרדות הוריות נורמטיביות הכרוכות בתפקידי ובמשימות ההורות היומיומיות. בהקשר זה, מעטים עוד פחות המחקרים שעסקו בתחושת הדחק ההורי בקרב אימהות למספר ילדים. מן המעט הקיים עולה כי לאלו האחרונות תחושת דחק הורי גבוהה יותר מאשר לאימהות לילד אחד. שכן, לצד משימות ההורות הנדרשות ביחס לצרכים השונים והמצטברים של כל ילד בנפרד, ושל כל הילדים גם יחד, על אימהות ליותר מילד אחד לבסס קשר מובחן ועצמאי עם כל אחד מהילדים, במקביל לתיווך וויסות של יחסי האחים ביניהם.
נוסף לאמור לעיל, ונוכח השינויים בדמוגרפיה של ההורות בעשורים האחרונים המדגימים תופעה של הורות "מאוחרת" בה יותר ויותר נשים דוחות את עיתוי המעבר להורות לשנות ה-30 המאוחרות לחייהן, עולה הצורך למקד מאמץ לטובת הבנתו של תפקיד עיתוי המעבר להורות בהסבר תחושת הדחק ההורי. עד כה, מן המעט המתועד בספרות עולה תמונה לא עקבית ביחס לתחושת הדחק ההורי בקרב אימהות בהורות "מאוחרת", כאשר עוד פחות ידוע על תחושה זו במהלך תקופת הילדות המוקדמת של ילדיהן. שכן, עיקר ממחקרי עבר התמקדו בתחושת הדחק ההורי של אימהות בהורות "מאוחרת" ביחס ללידת ילדן הראשון ובמהלך תקופת המעבר להורות הסמוכה ללידה. ברם, האתגרים והצרכים השונים והמצטברים הכרוכים בהורות ליותר מילד אחד עשויים להתבטא במידת תחושת הדחק ההורי, לא כל שכן במהלך תקופת הילדות המוקדמת שהנה מן התקופות האינטנסיביות והפעילות יותר בהורות.
בהתאם, מטרתו המרכזית של המחקר הנוכחי היתה לבחון את הגורמים התורמים להסבר תחושת הדחק ההורי בקרב אימהות ליותר מילד אחד בתקופת הילדות המוקדמת. מטרה נוספת, משנית ומשלימה לזו הראשונה, ביקשה לבחון את תפקידו של עיתוי המעבר להורות, הורות "מאוחרת" לעומת הורות "בזמן", ביחס לתחושת הדחק ההורי וכן ביחס לגורמים השונים התורמים להסברה.
לצורך בחינת מטרות אלו, וביחס לסקירת הספרות המלמדת כי הגורמים העשויים לתרום להסבר תחושת הדחק ההורי מאורגנים בעיקרם סביב שלושה אשכולות, גורמים אישיים ואישיותיים של ההורה, גורמים קונטקסטואליים וגורמים הקשורים למאפייני הילד, המחקר הנוכחי אימץ את מודל ההורות של בלסקי (Belsky, 1984) כפרספקטיבה תיאורטית מערכתית-אקולוגית מנחה ומארגנת. בהתאם, במחקר הנוכחי הוערכה תרומתם של יעילות הורית וחוסן פסיכולוגי כמייצגים את הגורמים האישיים והאישיותיים של האם. תחת אשכול הגורמים הקונטקסטואליים הוערכה תרומתם של שותפות הורית, קונפליקט עבודה-משפחה ותמיכת הסבים והסבתות. במסגרת אשכול מאפייני הילד הוערכה תרומתה של התפתחות הילד (התפתחות תקינה לעומת עיכוב או/ו לקות התפתחותית) כמאפיין ספציפי של הילדים במשפחה. בנוסף, המחקר הנוכחי ערך עיבוד והתאמה של מודל זה ובחן את תחושת הדחק ההורי של אימהות ליותר מילד אחד בהתייחס ליחסי האחים במשפחה כמייצגים את תת מערכת האחים בה; זאת מעבר להתמקדות המסורתית של המודל במאפייניו של ילד ספציפי.
במחקר השתתפו 501 אימהות ישראליות יהודיות ליותר מילד אחד בתקופת הילדות המוקדמת (גילאי 8-2 שנים) (N = 501). האימהות נדגמו בדגימת נוחות מכוונת (purposive sampling) בהתייחס לשתי קבוצות מחקר מובחנות על פי עיתוי המעבר להורות: אימהות בהורות "בזמן" ואימהות בהורות "מאוחרת". קבוצת אימהות בהורות "בזמן" כללה אימהות שילדו את ילדן הראשון בטווח הגילאים 30-27 שנים (n = 250). טווח גילאים זה, שהיווה קריטריון כניסה לקבוצה זו, משקף את לוח הזמנים החברתי לעיתוי המעבר להורות בישראל (On-time); זאת בהתבסס על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המדגימים את טווח הגילאים השכיח ללידות מסדר ראשון בקרב נשים יהודיות בישראל. הקבוצה השנייה, קבוצת אימהות בהורות "מאוחרת", כללה אימהות שילדו את ילדן הראשון החל מגיל 35 ואילך (n = 251). גיל הכניסה לקבוצה זו התבסס על עיתוי המעבר להורות המוגדר בספרות כהורות "מאוחרת" ומתייחס, כאמור, לאימהות שילדו את ילדן הראשון בגיל 35 ומעלה. כלומר, מחוץ ללוח הזמנים החברתי (Off-time). המיקוד הספציפי באימהות ישראליות יהודיות נקבע על סמך נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2020 המצביעים כי, 93% משיעור הלידות מסדר ראשון בקרב נשים בגיל 35 ומעלה בישראל מיוחסות לנשים ישראליות יהודיות.
המחקר הנוכחי הינו מחקר חתך (Cross sectional) בנקודת זמן אחת. איסוף הנתונים בוצע באופן מקוון באמצעות תוכנת קוולטריקס (Qualtrics). המשתתפות מילאו שאלון מחקר הכולל כלים אופרטיביים להערכת תחושת הדחק ההורי, יעילות הורית, חוסן פסיכולוגי, שותפות הורית, קונפליקט עבודה-משפחה, תמיכת הסבים והסבתות ותפיסת האם את איכות יחסי האחים של ילדיה. המידע אודות מצב התפתחות הילד, וכן אודות נתונים סוציו דמוגרפיים נוספים, נאסף באמצעות שאלות רקע.
מממצאי המחקר עלה כי גורמי שלושת האשכולות מסבירים 32% משונות תחושת הדחק ההורי של אימהות ליותר מילד אחד בתקופת הילדות המוקדמת. מבין שלושת האשכולות, לאשכול הגורמים האישיים והאישיותיים של האם, יעילות הורית וחוסן פסיכולוגי, היתה התרומה המכרעת להסבר תחושת הדחק ההורי. בנוסף, ולמרות כי לאשכול הגורמים הקונטקסטואליים נמצאה התרומה הפחותה ביותר להסבר תחושת הדחק ההורי, מממצאי המחקר עלה כי לשותפות הורית ולקונפליקט עבודה-משפחה תרומות מובהקות להסבר תחושת הדחק ההורי. ברם, לתמיכת הסבים והסבתות לא נמצאה תרומה מובהקת. באשר לתרומתם של גורמי אשכול תת מערכת האחים במשפחה, הממצאים הצביעו על תרומתם המובהקת של יחסי האחים להסבר תחושת הדחק ההורי, ועל היעדר תרומה של מצב התפתחות הילד.
בנוסף לתרומות הייחודיות של גורמי שלושת האשכולות להסבר תחושת הדחק ההורי, תוצאות המחקר הדגימו מסלולי תרומה עקיפים בין הגורמים באשכולות השונים לבין תחושת הדחק ההורי: יעילות הורית תיווכה את הקשר שבין שותפות הורית לדחק הורי; קונפליקט עבודה-משפחה תיווך את הקשר שבין חוסן פסיכולוגי לבין דחק הורי; ולבסוף יחסי אחים תיווכו את הקשר שבין יעילות הורית לדחק הורי, והן את הקשר שבין שותפות הורית לדחק הורי. יחד, מסלולי תרומה עקיפים אלו תואמים את הנחותיה המרכזיות של התיאוריה המערכתית-משפחתית, לפיה, לגורמים האישיים והאישיותיים של ההורה, ולתהליכים הבין-אישיים המתרחשים בתת מערכת אחת במשפחה, יש יכולת להשפיע על דינמיקת היחסים בתת מערכת אחרת בה. באופן זה, ממצאי המחקר מדגימים את "השערת הזליגה", לפיה, עמדות, כישורים, תפיסות, רגשות והתנהגויות בכל אחד מתחומי החיים של הפרט, או בתת המערכות שהוא שזור בהן, עשויים "לזלוג" לעמדות, לכישורים, לתפיסות, לרגשות ולהתנהגויות בתת מערכות ובתחומי חיים אחרים.
באשר להערכת תפקידו הממתן של עיתוי המעבר להורות, הורות "מאוחרת" לעומת הורות "בזמן", הממצאים מצביעים כי תרומתם של גורמי שלושת האשכולות להסבר תחושת הדחק ההורי, כמשתנים מנבאים או מתווכים, אינה שונה בין אימהות בהורות "מאוחרת" לבין אימהות בהורות "בזמן". אלו מחרים-מחזיקים אחר ממצאי ניתוחי השונות המצביעים כי ביחס לתחושת הדחק ההורי של אימהות ליותר מילד אחד בתקופת הילדות המוקדמת, וכן ביחס לגורמי שלושת האשכולות התורמים להסבר תחושה זו, אימהות בהורות "מאוחרת" הן יותר דומות מאשר שונות מאימהות בהורות "בזמן". שכן, המשתנה היחידי בו נמצא הבדל בין שתי קבוצות האימהות הוא שותפות הורית. אימהות בהורות "מאוחרת" דיווחו על שותפות הורית נמוכה יותר מאימהות בהורות "בזמן".
התבוננות בתוצאות אלו מבעד לפרספקטיבה של תקופת "הבגרות המבוססת" (Established adulthood) ,(Mehta et al., 2020)מושג חדש בתיאוריה ובחקר התפתחות האדם הבוגר, מעלה את הסברה כי ייתכן והגבולות המגדירים מעברי חיים "בזמן" (On-time) לעומת מעברי חיים המתרחשים מחוצה לו
(Off-time) מטשטשים. שכן, שינויים דמוגרפיים משמעותיים שהתחוללו במהלך חצי המאה האחרונה, המתבטאים, בין היתר, במגמה כללית של עלייה בגיל הנישואין ובגיל האם בלידה הראשונה, עיצבו את המבנה הנוכחי של הבגרות המבוססת; מבדילים אותה מתקופת הבגרות בהתהוות ומתקופת אמצע החיים בכל הנוגע לחוויות, אתגרים ואחריות בהקשרים שונים (למשל, בריאות קריירה ומשפחה), ומציבים אותה בטווח הגילאים 30 עד 45 של האדם הבוגר. בהתאם, עולה כי בחלוף השנים מעיתוי המעבר להורות של האימהות במחקר הנוכחי אל עבר תקופת הילדות המוקדמת של ילדיהן, הן אימהות בהורות "בזמן" והן אימהות בהורות "מאוחרת" מצויות כעת בטווח הגילאים הכרונולוגי של תקופת הבגרות המבוססת. שכן, ממוצע גילן הכרונולוגי של האימהות בהורות "בזמן" בעת עריכת המחקר עמד על 35.7 ושל האימהות בהורות "מאוחרת" עמד על 42.4. המשמעות של זה היא כי לאימהות בשתי הקבוצות יש כנראה חוויות דומות בכל הנוגע לאינטנסיביות ולדרישות המאפיינות את תקופת הבגרות המבוססת, במיוחד בהצטלבות של הדרישות בין תחומי העבודה והמשפחה, לצד הדרישות המרובות בתוך התחום המשפחתי.
תרומתו התיאורטית של המחקר היא בראש ובראשונה בהציגו מודל אינטגרטיבי ורב משתני להסבר תחושת דחק הורי בקרב אימהות ליותר מילד אחד, וזאת תוך שהוא מציע עיבוד והתאמה של מודל ההורות של בלסקי להערכת תחושת הדחק ההורי בהתייחס לתת מערכת האחים במשפחה, מעבר להתמקדות המסורתית של המודל במאפייניו של ילד ספציפי בה. שכן, תת מערכת האחים במשפחה, לא רק משפיעה על התפתחות החברים בה, אלא תלויה, משפיעה ומושפעת ביחסי גומלין הדדיים ממערכות יחסים אחרות במשפחה, המייצגות את תת המערכות בה.
בנוסף, המגמה הכללית של היעדר ההבדלים בין אימהות בהורות "מאוחרת" לבין אימהות בהורות "בזמן" מהווה תרומה חשובה במיוחד של מחקר זה. שכן היא מצביעה על כך שעיתוי המעבר להורות אינו בהכרח משנה את תחושת הדחק ההורי, או את הגורמים התורמים להסברה, בקרב אימהות ליותר מילד אחד בתקופת ילדות המוקדמת. באופן זה, תוצאות המחקר הנוכחי מצטרפים למחקרים נוספים המערערים על ההנחה כי אימהות בהורות "מאוחרת" הן קבוצה הומוגנית עם חווית הורות אידיוסינקרטית.
כמו-כן, תוצאות המחקר הנוכחי תורמות ומוסיפות לידע אודות תהליכים בהורות במהלך תקופת הבגרות המבוססת, תוך שהם מתארים את הגורמים התורמים לתחושת הדחק ההורי שחוות אימהות ליותר מילד אחד. ברמה הפרקטית, העמקת ההבנה אודות גורמים אלו, עשויה לסייע לאנשי המקצוע להתאים ולקדם התערבויות המכוונת לסיוע בהתמודדותן של אימהות ליותר מילד אחד עם משימות ההורות היומיומיות האופייניות לטיפול בילדים בתקופת הילדות המוקדמת, במקביל להתמודדותן עם הצטלבות הדרישות והמשימות האופייניות לתקופת הבגרות המבוססת.
תאריך עדכון אחרון : 21/08/2023
