תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות בהקשר של הטיפול בתינוק: תפקידן בקשר שבין חוויות ילדות של האם לבין היבטים אישיים ואימהיים

רקע: לצד ההנאה והסיפוק הנלווים בדרך כלל לחוויית הטיפול בתינוק, הדרישות הגבוהות שטיפול זה דורש, כמו גם תחושת האחריות העמוקה שהאם עשויה לחוש כלפי התינוק הפגיע וחסר האונים עלולים לעורר בה גם חוויה מלחיצה ושלילית. בנוסף לדיכאון וחרדה, שנחקרו בהרחבה, חוויות שליליות של האישה אחרי הלידה עשויות לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של תגובות המשקפות דיסאוריינטציה ודיסאינטגרציה, כמו מחשבות חודרניות וחוויות דיסוציאטיביות. עם זאת, למרות שתגובות אלו עשויות להעלות אצל האם מצוקה ניכרת, הן זכו לתשומת לב מועטה בשיח האמפירי, הטיפולי או החברתי.

מטרות: לאור היעדר כלים לדיווח עצמי הנוגעים ספציפית לתגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות במהלך הטיפול בתינוק, במערך מחקרים זה, ביקשנו תחילה לפתח ולתקף שאלון דיווח עצמי שיבחן קשת רחבה של מחשבות חודרניות וחוויות דיסוציאטיביות של אמהות כפי שהן עשויות להתבטא בטיפול בתינוק בתקופה שלאחר הלידה. לפיכך, במחקרים 1 ו-2 (מאמרים 1-2), פיתחנו ואימתנו שאלון דו-ממדי קצר, אשר כינינו The Maternal Disintegrative Responses Scale (MDRS). בנוסף, בדקנו את הקשר של שני מימדיו של השאלון עם סגנון התקשרות וחוויות טראומה בילדות של האם. בשלב הבא, בהסתמך על מודל ההורות של בלסקי (Belsky, 1984), המדגיש את תרומת ההיסטוריה ההתפתחותית של ההורה, כמו גם תפקודו הפסיכולוגי ותכונות האישיות שלו לתפקודו בהורות, במחקר 3 (מתואר במאמרים 3-4), בדקנו, בשני שלבים במהלך השנה הראשונה לאחר הלידה, את תפקידן של תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות בקשר שבין ההיסטוריה ההתפתחותית של האם, כלומר, חוויות הילדות הטראומטיות והמיטיבות שלה, לבין מספר תוצאות הוריות: יעילות עצמית אימהית, שביעות הרצון מהתפקיד האימהי, והתפקוד הרפלקטיבי האימהי. מעבר לכך, על מנת לקבל תמונה רחבה וכוללת יותר, המורכבת מהיבטים שליליים וחיוביים כאחד, בחנו את התרומה המתווכת והממתנת של היבטים אישיים (חמלה עצמית וצמיחה אישית) בין חוויות הילדות של האם לבין התוצאות ההוריות שלה.

שיטות: סדרת המחקרים התבססה על דגימות נוחות, שנאספו באמצעות הרשתות החברתיות, באמצעות גרסה אלקטרונית של שאלוני דיווח עצמי. המשתתפות במחקר 1 (מאמר 1) היו 455 אמהות בגילאי 21-47 שנים (M=32.12, SD=5.01) אשר גיל התינוקות שלהן היה עד גיל 12 חודשים (M=4.88, SD=3.13). המשתתפות מילאו שאלונים שהעריכו  תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות ,(MDRS) דיכאון לאחר לידה (EPDS)  הפרעת דחק פוסט טראומטית בהקשר לחוויית הלידה, תסמינים של אובססיביות קומפולסיבית, ותסמינים כלליים של דיסוציאציה. במחקר 2 (מאמר 2), שני מדגמים גויסו באמצעות המדיה חברתית. מדגם 1 כלל 249 נשים בגילאי 19 עד 43 (M=30.10, SD=4.90) שתינוקותיהן היו בני עד 12 חודשים. המשתתפות מילאו שאלונים שהעריכו תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות, חרדה תכונתית, ואוריינטציית התקשרות. מדגם 2 כלל 637 נשים בגילאי 20 עד 46   (M=31.43, SD=4.81) שתינוקותיהן היו בני עד 16 שבועות. המשתתפות מילאו שאלונים שהעריכו תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות, מצוקה פסיכולוגית, וחוויות טראומה בילדות. במחקר 3 (מאמרים 3 ו-4), השתתפו 385 נשים ישראליות, בגילאי 20 עד 45 (M=31.42, SD=4.77), בשני מועדים: עד 16 שבועות לאחר הלידה (מועד 1) וכחצי שנה לאחר מכן, 6-10 חודשים לאחר הלידה (מועד 2). השאלונים העריכו תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות (,(MDRS חוויות ילדות טראומטיות ומיטיבות (שלב 1), תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות, חמלה עצמית וצמיחה אישית (שלבים 1 ו-2), כמו גם יעילות אימהית עצמית, שביעות רצון מהתפקיד האימהי, ותפקוד הורי רפלקטיבי, המורכב משלושה מימדים: מצבי טרום מנטליזציה, ודאות לגבי מצבים מנטליים, ועניין וסקרנות  (שלב 2).

תוצאות: מחקרים 1-2 הצביעו על תכונות פסיכומטריות טובות עבור ה-MDRS, מה שסיפק עדות למהימנותו ולתקפותו. ליתר דיוק, מחקר 1 הראה שה-MDRS מכיל 8 פריטים, מורכב משני מימדים - מחשבות חודרניות וחוויות דיסוציאטיביות-  ומציג תכונות פסיכומטריות טובות. שני המימדים נמצאו קשורים להפרעת דחק פוסט טראומטית בהקשר לחוויית הלידה, תסמינים של אובססיביות קומפולסיבית, ותסמינים כלליים של דיסוציאציה. בנוסף, אמהות חדשות, שילדו את ילדן הראשון, קיבלו ציון גבוה יותר מאמהות וותיקות בשני הממדים, ואמהות לתינוקות עד גיל 3 חודשים דיווחו על רמה גבוהה יותר של חוויות דיסוציאטיביות לעומת אלו שתינוקותיהן היו בגילאי 4-12 חודשים. מחקר 2 אישר, בשתי דגימות, את מבנה הגורמים של ה-MDRS. בנוסף, התקשרות לא בטוחה וטראומה בילדות היו קשורים שניהם לגורמי MDRS, מעל ומעבר למאפייני הרקע של האישה ולרמת החרדה או המצוקה הנוכחית שלה. יתר על כן, מחקר 3 (מאמרים 3-4) הדגים את תפקידן של תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות בקשר שבין חוויות ילדות ותוצאות אימהיות. ראשית, בבחינה של ניתוח נתיבים לא מצאנו קשר ישיר בין חוויות ילדות שליליות או מיטיבות לבין מסוגלות עצמית אימהית או סיפוק מהתפקיד האימהי. עם זאת, נמצאו  סדרה של קשרי תיווך בין משתנים אלו דרך תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות וחמלה עצמית הן בשלב 1 והן בשלב 2 (מאמר 3). לבסוף, מודל התיווך המוצג במאמר 4 חשף כי חוויות דיסוציאטיביות אימהיות תיווכו באופן מלא את הקשר בין חוויות ילדות טראומטיות למצבי טרום מנטליזציה. בנוסף, מחשבות חודרניות אימהיות תיווכו באופן מלא את הקשר בין חוויות ילדות טראומטיות לוודאות לגבי מצבים מנטליים. עם זאת, מודל תיווך ממותן גילה שיחסי תיווך אלו היו תלויים ברמות השונות של צמיחה אישית שדווחה על ידי האם.

מסקנות והשלכות: הממצאים של סדרת מחקרים זו מספקים ראיות מבטיחות המצביעות על כך שה-MDRS הוא מדד אמין ותקף ולכן יכול לאפשר הבנה של ביטויים סמויים יותר של מצוקה ותגובות שליליות בקרב אמהות בתקופה שלאחר הלידה, מעבר לדיכאון וחרדה, אשר נחקרו בהרחבה. בנוסף, בהתאם למודל המחקרי, הממצאים מצביעים על התפקיד החשוב של תגובות אימהיות דיסאינטגרטיביות בקשר שבין חוויות הילדות של האם לתוצאות ההורות שלה, ומראות מסלולים שליליים וחיוביים כאחד. מצד אחד, הממצאים מדגישים את הסיכון של אמהות שחוו טראומה בילדות לחוות יותר תגובות דיסאינטגרטיביות ובהתאם לכך לדווח על תוצאות

הוריות שליליות יותר. מצד שני, המחקר מדגיש את החשיבות של חוויות ילדות מיטיבות, חמלה עצמית וצמיחה אישית כמשתנים הקשורים לתוצאות הוריות חיוביות ואשר עשויים להפחית את ההשלכות השליליות שעשויות להיות לתגובות דיסאינטגרטיביות על האימהות. ה-MDRS יכול לשמש אנשי מקצוע כדי לתמוך בעבודתם עם אמהות לתינוקות צעירים, ולעזור להם לזהות את אלו שלעתים קרובות מוטרדות ממחשבות חודרניות וחוויות דיסוציאטיביות. מכלול המחקרים הנוכחי מצביע על כך שאמהות שחוו טראומה בילדות עשויות להיות בסיכון מיוחד. אנשי מקצוע שעובדים עם נשים בתקופה שלאחר לידה צריכים להיות מודעים לאפשרות זו ולעשות מאמץ לסייע לנשים אלו לעבד את מחשבותיהן ורגשותיהן כלפי התינוק וכלפי עצמן כאמהות, החל משלב מוקדם לאחר הלידה. טיפול בנושאים אלו יכול לתרום לבריאות הנפשית של אמהות, ולסייע להן לפתח מערכת יחסים חיובית ורגישה עם התינוק שלהן, כמו גם תפיסה חיובית יותר של עצמן. בנוסף, מטפלים ואנשי מקצוע אחרים יכולים לחזק את המודעות של אמהות למשאבים האישיים החיוביים שלהן, כמו חמלה עצמית וצמיחה אישית, כמו גם לחזק את יכולתן להסתמך על חווית הילדות המיטיבות שלהן, ובכך להעצים אותן ולהגביר את חווייתן ותפקודן החיוביים והמיטיבים כאמהות.