תפיסת האבהות והכמיהה לאבהות בקרב גברים ישראלים הטרוסקסואליים

המשפחה היא כוח מניע ומשמעותי עוד מקדמת דנא והמוטיבציה להקמתה מבוססת על מספר רכיבים ביניהם מרכיב אבולוציוני, מרכיב של מימוש עצמי, תחושת משמעות, צמיחה ואיכות חיים.  מנגד, מגמה עולמית לדחיית גיל הנישואין מקבלת תאוצה וכתוצאה ממנה יש עלייה משמעותית במספר הרווקים והרווקות שדוחים, מעכבים או מוותרים על המעבר להורות והקמת משפחה. חלק מאוכלוסיית הרווקים בחר בסטטוס זה, אך  חלק אחר נקלע אליו מסיבות אלו ואחרות. המחקר הנוכחי מתבסס על המודל הקוגניטיבי החברתי לכוונות פריון Bachrach & Morgan, 2013)  ) לפיו תכנון הילודה ורצונו של היחיד נגזרים מההקשר החברתי-תרבותי בו הוא חי. בישראל, כמדינה פרו נטליסטית, המשפחה הינה ערך עליון, נהוגה בה מדיניות רווחה משפחתית והיא בעלת ממוצע הילודה הגבוה מכל מדינות הOECD.  מכאן שהרווק הישראלי נדרש להתמודד בתווך שבין ההקשר החברתי תרבותי לבין ההקשר האישי. 

המחקר הנוכחי מתבונן בתפיסת האבהות והכמיהה לאבהות בקרב אוכלוסיית הרווקים ההטרוסקסואלים בישראל, נושא שכמעט ולא נחקר עד כה. במחקר השתתפו  עשרים גברים רווקים, ישראלים, הטרוסקסואלים בין  הגילאים 29-45 ללא ילדים. משתתפי המחקר הם דתיים וחילונים, כאלו הנמצאים במערכת יחסים זוגית וכאלו שאינם. איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות עומק שערכה החוקרת והתבססו על שאלון חצי מובנה שמטרתו הייתה להבין את  תפיסת האבהות והכמיהה אליה בקרב האוכלוסייה הנחקרת.  ממצאי המחקר נותחו בהתאם לגישה הפנומנולוגית ועובדו למודל תיאורטי שממשיג את מרכיבי הכמיהה לאבהות ומרחיב את המודל הקוגניטיבי חברתי לכוונת פריון Bachrach & Morgan, 2013)  ), עליו התבסס המחקר. מדברי המרואיינים מתגלה תמונה רבת גוונים ורגשות המתארת את תפיסת האבהות שלהם. נמצא כי ההקשר החברתי והמשפחתי בו גדלו מהווה בסיס לאופן ההתבוננות שלהם על האבהות. כך למשל נמצא כי האחיינים מהווים צוהר משמעותי להורות על ידי אפשרות להתנסות הורית בזעיר אנפין הן רגשית והן מעשית וזו משפיעה על הכמיהה לאבהות ומניעה אותה. גם דמות האב, אישיותו ואורחותיו משפיעות על תפיסת האבהות ועל הכמיהה אליה בין אם ברצון לשחזר את האבהות שנחוותה, או דווקא ברצון לתקנה. גם לסביבה החברתית מקום חשוב במרכיבי תפיסת האבהות והכמיהה לאבהות. הרצון להיות כמו כולם, לעמוד בקצב של כלל החברים ולא להישאר מאחור נמצאו גורמים המניעים את הרצון לממש אבהות. 

ההיבט הרגשי כלפי סטטוס אי האבהות הנוכחי נכח מאוד בשיח עם משתתפי המחקר. אלו המעוניינים להיות אבות הביעו תחושת אובדן ואבל ואילו מי שאינם חפצים באבהות הביעו תחושת שביעות רצון ושלמות עם המצב. במידה והמרואיין בחר בסטטוס אי האבהות  השיח סביב אבהות עסק מצדו בהקשר של פחד וחשש לקראת האבהות העתידית או בהקלה על כך שאינו אב, אך במידה ומשתתף המחקר הגיע לסטטוס הרווקות שלא מרצונו הוא הביע  תחושות של אבל ואובדן, תחושת החמצה לצד פגיעה בביטחון ובדימוי העצמי כמו גם בדידות גדולה וחשופה.

ממצא נוסף במחקר הוא התנגשות בין שתי מערכות החשיבה של המרואיינים. מערכת 1- חשיבה אוטומטית ומערכת 2- חשיבה מנטלית מאומצת. כך למשל האינסטינקט האבולוציוני להתרבות וללדת ילדים עשוי להיבלם על ידי הרציונאליות המתבטאת בחשש לא להצליח לכלכל משפחה, או המוטיבציה להוליד ילדים נתקלת במחסום של רצון למימוש עצמי בטרם ההפיכה לאבות. אולם, על אף שנראה כי המערכת השולטת היא מערכת 2 , הרציונאלית הרי שמערכת 1 , האוטומטית, המבוססת גם על ההבניה החברתית במדינת ישראל, היא שמתווה את הדרך. הקונפליקט בין שתי המערכות נפתר על ידי תחושת התקווה. אחד ממאפייני התקווה הוא מציאת נתיב חלופי כאשר נתקלים בקושי. כך לדוגמה, לכמה מבין משתתפי המחקר אבות שלא תאמו את צרכיהם ועל כן אותם משתתפים סיפרו כי הם שואבים  השראה לאבהות העתידית מדמויות תרבות. בכך למעשה נמצא נתיב שעוקף את החשש לשחזור האבהות שחוו. הפחד לא להצליח במימוש העצמי מקבל מענה בתפיסה כי האבהות עצמה היא חלק מהמימוש העצמי. התקווה גם מסייעת בהחזקה של תחושת האבל והאובדן על ידי הפעולות שמשתתפי המחקר תארו שהם עושים על מנת להגיע אל ההורות. לבסוף, מדברי המרואיינים עלתה התלות בבת הזוג למימוש ההורות. למעט שלושה משתתפים, המרואיינים דחו על הסף אפשרות להביא ילד באמצעות אם פונדקאית או הורות משותפת. בהקשר זה עלה גם מושג השעון הביולוגי הגברי, שאומנם מתקתק פחות במרץ מזה הנשי, אך משפיע בין היתר על ידי תלות בשעון הביולוגי של בת הזוג העתידית או הנוכחית.

ממצאי המחקר נאספו לכדי מודל תיאורטי להמשגת מרכיבי הכמיהה לאבהות שבנוי משלושה  עולמות תוכן  (1) מניעים לאבהות: מניע אבולוציוני, מניע תרבותי- חברתי ומניע אישי (2) רגשות כלפי סטטוס אי האבהות: פגיעה בתחושת הערך העצמי, השלמה  עם אי האבהות בהווה, תחושת בדידות וחוסר שייכות, קנאה, אבל ואובדן ותקווה (3) כמיהה לאבהות: פחד ותקווה בהקשר לאבהות העתידית, הגשמה עצמית טרום אבהות ובאמצעות האבהות, תלות בבת זוג למימוש האבהות והקשר משפחתי חברתי.  כל עולם תוכן משול לגלגל שיניים שמניע את עולם התוכן האחר ואלו יוצרים את הגלגל המרכזי של הכמיהה לאבהות.

למיטב ידיעתי, מחקר זה הינו חלוצי שכן בישראל הנושא כמעט ולא נחקר כלל ובעולם קיים גוף ידע מצומצם מאוד  העוסק בגברים הטרוסקסואליים והורות. על כן המחקר הנוכחי תורם להרחבת הידע במה שנוגע לגברים רווקים ויחסם לאבהות.  מבחינה תיאורטית המחקר מרחיב את המודל הקוגניטיבי חברתי לכוונות פריון על ידי הבנת חוויית הכמיהה לאבהות. זאת ועוד, מודל גלגלי השיניים המניעים אלו את אלו לעבר חוויית הכמיהה לאבהות מהווה גם הוא תרומה תיאורטית לספרות בתחום זה. המודל יוצר אינטגרציה בין ההיבט הרציונלי, שנמצא במוקד המודל הקוגניטיבי חברתי לבין הרגשות שנמצאו דומיננטיים במחקר הנוכחי. לפיכך התרומה של המחקר מבחינה תיאורטית היא  בהבנת המורכבות של התופעה שיש לה היבטים קוגניטיביים, חברתיים וגם רגשיים.

ברמה הפרקטית,  נראה כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בהתערבות רגשית המלווה ומחזיקה את חווית הרווקות והכמיהה הלא ממומשת לאבהות בקרב גברים. בהתאם לכך, ייתכן שקידום מסגרת טיפולית עבור אוכלוסייה זאת ייתן מענה לצרכים שעלו במחקר. בנוסף, מנעד הרגשות הרחב המתלווה למחשבה על אבהות מעלה את חשיבותו של שיח גלוי בנושא עם גברים, הן במרחב הציבורי של התקשורת והחברה והן במרחב המשפחתי.