תפיסותיהן של עובדות סוציאליות בתחום הגנת הילד את הסיקור התקשורתי של עבודתן

מקצוע העבודה הסוציאלית הינו בעל מטרות, גוף ידע, שיטות ומערכת ערכים מנחים. בו בזמן המקצוע הוא רב פנים ומתאפיין במגוון הרחב של המערכים הארגוניים שבהם הוא פועל; באוכלוסיות היעד שהשירותים ניתנים להן; בצרכים, בבעיות ובקשיים של הלקוחות בהם מטפלים העובדים הסוציאליים; בסוגי הסמכויות והתפקידים של העובדים הסוציאליים ובדרכי ההתערבות שבהן הם נוקטים (סלונים-נבו, 2013). במדינות מפותחות רבות בעולם המערבי ביניהן: בריטניה, אוסטרליה וארצות הברית, כמו גם בישראל, התפיסה הציבורית השלטת כלפי המקצוע וכלפי העובדים הסוציאליים היא שלילית. תפיסה ציבורית שלילית זו בולטת במיוחד בתחום הגנת הילד (ארזי ושות', 2020). אחד הגורמים המרכזיים המשפיעים עליה היא הסיקור התקשורתי של העובדים הסוציאליים ושל עבודתם. אמצעי המדיה הם מקור מידע דומיננטי בחברה המודרנית ומשמשים מנגנון מרכזי בהבנייתן של תפיסות העולם של הציבור (להב, 2008). אחת ההשפעות המשמעותיות ביותר של אמצעי התקשורת ניכרת ביכולתם להעלות ולקדם נושאים לשיח הציבורי והלכה למעשה לתפקד כ"קובעי סדר היום" של החברה (McCombs & shaw, 1974).

מחקרים בהקשר להשפעת התקשורת על תפיסת העובדים הסוציאליים ועבודתם הצביעו על כך שהסיקור במדיה מהווה אחד המקורות המרכזיים לעיצוב הדימוי הציבורי של המקצוע ושל העוסקים בו (Mc Culloch, Webb & Clarke,2017). העובדים מוצגים לרוב בדרך פשטנית, חסרה וחד-צדדית, המתעלמת מן המורכבות של עבודתם ואינה נותנת ביטוי לסוג ולהיקף של עבודת השגרה, ההישגים וההצלחות. התקשורת, לפי אותם מחקרים, מתמקדת במקרי קיצון שבהם העובדים הסוציאליים כשלו במשימתם (לכאורה או בפועל), וברבים מן המקרים, על רקע חובת הפרטיות והחיסיון המוטל על עובדים סוציאליים עולה קושי רב בהבהרת התמונה המלאה (Kagan, 2016). המחקר הנוכחי התבסס על תיאוריית ההבניה החברתית ותיאוריית קביעת סדר היום, במטרה ללמוד על חווייתן של עובדות סוציאליות בתחום הגנת הילד למול הסיקור התקשורתי של עבודתן. המחקר התחקה אחר המשתנים המעצבים את הסיקור התקשורתי, על פי תפיסתן של העובדות הסוציאליות ובחן את מידת ההלימה בין הסיקור למציאות, על אפשרותן לעצב את הסיקור ובאיזה אופן.

המחקר נערך בשנת 2018 לאחר שקיבל את אישור ועדת האתיקה של בית הספר לעבודה סוציאלית ובחן את תפיסותיהן וחוויתן של עובדות סוציאליות באחד המוקדים המרכזיים של אותו סיקור תקשורתי  - תחום הגנת הילד. משתתפות המחקר היו 24 עובדות סוציאליות שעובדות בתחום זה. העובדות רואיינו בראיונות עומק חצי מובנים. ניתוח הנתונים נעשה בשיטה של ניתוח תוכן איכותני.

ממצאי המחקר העלו שלושה נושאים עיקריים המתייחסים לשלושת שאלות המחקר. הנושא הראשון, מתייחס לשאלת המחקר העוסקת במשתנים המעצבים לדעת משתתפות המחקר את הסיקור התקשורתי של עובדים סוציאליים ועבודתם בתחום הגנת הילד. התשובות של המשתתפות סווגו לארבעה משתני עיצוב:

משתנים הקשורים לאירוע המסוקר והתגובה הרגשית של הציבור אליו

המשתתפות תיארו את תחושתן כי התקשורת נוטה לסקר אירועים שליליים בלבד המכילים תיאור דמויות שמעוררות את רגשות הכעס של הציבור ומדגישות את אוזלת ידם של גורמי הרווחה.

משתנים הקשורים לעובד הסוציאלי ולמעמדו המקצועי

המשתתפות תיארו את תחושתן כי התדמית המקצועית של העובדים הסוציאליים בעיני עצמם ובעיני הציבור מעצבת את הסיקור של עבודתם.

משתנים הקשורים למדיה, לעיתונאי ולמגמות חברתיות

המשתתפות תיארו את תחושתן כי הרקע החברתי-פוליטי-כלכלי בתוכו פועלת המדיה בימינו, המושפעת מאינטרסים כלכליים ומגמות חברתיות, משפיע על אופי הסיקור התקשורתי של נושאים חברתיים.

משתנים הקשורים ליחסים בין הפרופסיות

המשתתפות תיארו את תחושתן כי מצד אחד יש הרבה מן המשותף בין הפרופסיות (הובלת שינויים, תיקון עוולות, וייצוג השכבות הפריפריאליות) ומצד שני צורת העבודה שלהן שונה (חשיפה מול חיסיון) דבר שמוביל לעיתים לחוסר שיתוף פעולה.

הנושא השני מתייחס לשאלת המחקר השנייה והיא, האם התקשורת מציגה תמונה נכונה של סוגיית הטיפול בילדים שעוברים התעללות והזנחה. בחלק זה חולקו תגובות המשתתפות לשלוש עמדות: העמדה הדפנסיבית-אימפוטנטית

עמדה זו אופיינה  בתפיסה של העובד הסוציאלי והעבודה הסוציאלית בתחום הגנת הילד כתחומים נחותים מבחינה מעמדית וככאלה שבשל התנאים בהם העובדים הסוציאליים  עובדים, מאופיינים במסוגלות נמוכה. הדיווחים במדיה נתפסו כנכונים והעמדה שהוצגה הייתה עמדה מתנצלת לפיה: בשל התנאים אין לנו יכולת להיות טובים יותר.

העמדה הדפנסיבית-אומניפוטנטית

עמדה זו אופיינה בתפיסה של העובד הסוציאלי והעבודה הסוציאלית בתחום הגנת הילד כתחומים נעלים מבחינה מעמדית שלא עומדים בקנה אחד עם ערכי העבודה העיתונאית. המרואיינות שאופיינו בעמדה זאת תיארו את הדיווחים במדיה דרך דוולואציה של העבודה התקשורתית. לפי עמדה זו בשל המציאות הכלכלית והערכית שבה פועלים המדיה הם אינן יכולות לתאר את העובדים הסוציאליים ואת עבודתם בצורה אובייקטיבית. בדרך זו התגוננו המרואיינות מול המקרים בהם יש כשל בעבודת העובדים הסוציאליים.

העמדה המציאותית המורכבת

המרואיינות שאופיינו בעמדה זאת ניסו לאזן בין תפיסת האחריות של המדיה לבין תפיסת האחריות של העובדים הסוציאליים והציגו תפיסה של מציאות מורכבת.

חלק ציינו את המפגש בין הדיווח במדיה על מאפייניו לבין עבודת העובדים הסוציאליים ככזה היוצר תמונה מורכבת של הדיווח.

הנושא השלישי מתייחס לשאלת המחקר השלישית והאחרונה והיא האם עובדים סוציאליים יכולים להשפיע על אופי הסיקור של סוגיית של ילדים העוברים התעללות והזנחה ואם כן כיצד. תגובות העובדות הסוציאליות חולקו לשתי קבוצות עיקריות:

תגובה ריאקטיבית מול הסיקור

מרואיינות אלו ראו בסיקור התקשורתי נושא שאינו בשליטתן. לא ניתן להתמודד איתו בשל העדר תקציבים, עומס, חוסר הערכה ועוד.

 תגובה פרואקטיבית מול הסיקור

מרואיינות אלו חשבו שלעובדים הסוציאליים יש יכולת להשפיע. הן היו חלוקות ביניהן רק על האופן בו הדבר צריך להיעשות. חלק מהמרואיינות טענו כי ההשפעה צריכה להיעשות מתוך השטח (מלמטה למעלה) ומרואיינות אחרות טענו כי ההשפעה צריכה להיעשות מהמטה אל השטח (מלמעלה למטה).

למחקר תרומה תיאורטית ויישומית. ברמה התיאורטית מדובר במחקר ראשון מסוגו בישראל, המאפשר להתוודע לחווייתן ותפיסותיהן של עובדות סוציאליות בקשר להבניה התקשורתית של תחום הגנת הילד והשלכותיה. מתוך סקירת הספרות ניתן ללמוד שעד היום נעשו מעט מחקרים שהתייחסו למקומם של המדיה בעיצוב הדימוי הציבורי של העובדים הסוציאליים בישראל (ארזי ושות', 2020; ארזי ושות' 2021).  המחקר הנוכחי הוסיף לידע הקיים בכך שהוא בודק את חווית העובדות הסוציאליות מול הסיקורים התקשורתיים בתחום הגנת הילד, דבר שלמיטב ידיעתנו לא נחקר בישראל. המחקר מוסיף גם ידע העשוי לסייע בהבנת החסמים המקשים על עובדים סוציאליים לפעול בשדה העבודה הסוציאלית מלבד תנאי העסקתם ושכרם. ברמה היישומית, ממצאי המחקר מצביעים על צורך בשיפור תדמיתם של העובדים הסוציאליים. שיפור התדמית עשוי לסייע בשימור חוסנם האישי, תחושת החוללות העצמית שלהם, ורמתם המקצועית ולצמצם את השפעות הסטיגמה השלילית, כמו גם תופעות של שחיקה מקצועית ואלימות כלפיהם. ההמלצה העיקרית בעניין זה היא נקיטת פעולות יזומות ואקטיביות של חינוך עובדים סוציאליים לעבודה מטיבה מול המדיה. העלאת מודעות הציבור לפעולתם של העובדים הסוציאליים וחשיפת הציבור לסיפורי הצלחה וליוזמות שהביאו תרומה במישור הציבורי והפרטני. בהיבט ההכשרה, מוצע ללמד עבודה מול המדיה במטרה להגדיל את תחושת המסוגלות של העובדים הסוציאליים להשפיע.