אלימות אינטימית: הסברים של גברים את חויית הזוגיות

אלימות של גברים בזוגיות היא תופעה גלובלית. בישראל נמצא כי תופעה זו חוצה מעמדות ותרבויות. קיימים שני מודלים נפוצים לטיפול בבעיה. המודל הראשון הוא פסיכו-חינוכי ונקרא מודל דולות'. מודל זה מתמקד בשינוי עמדות פטריארכליות אצל מטופלים להפסקת אלימותם. המודל נגזר מהתיאוריה הפמיניסטית, אשר גורסת שאלימות של גברים בזוגיות מהווה ביטוי לסדר חברתי רחב, אשר מתיר במובלע וגם במפורש כפייה אלימה של דומיננטיות גברית כלפי נשים ביחסי זוגיות; כלומר, התיאוריה הפמיניסטית מסבירה אלימות של גברים בזוגיות כפועל יוצא של הגמוניה גברית.

כמה מודלים תיאורטיים שואפים להסביר אלימות גברית שנובעת מכעסים. התיאוריה הפמיניסטית גורסת שאלימות של גברים כלפי בנות זוג היא ביטוי של סדר עולמה שמשרת הגמוניה גברית. מודל נוסף גורס שהתקשרות לא בטוחה עם דמות מטפלת בילדות מתבטאת בתלותיות-יתר במערכות יחסים רומנטיות בבגרות, והחרדה מפרידה מצד בת הזוג מתורגמת לרוגז ופחד תדיר מאינטימיות. מודל ההעברה הבין-דורית גורס שגברים מפנימים בילדותם התנהגות תוקפנית של הוריהם, ומשחזרים בבגרותם את האלימות כטקטיקה להתמודדות עם קונפליקטים. מודל הדחק הפוסט-טראומתי מתמקד בקשיי ויסות רגשי של גברים וברגזנות כהשלכות של דחק שבא בעקבות אירועי חיים טראומתיים. מגמת מחקר אחרת שמה במוקד את המרכיב הסוציאליזציה המגדרית, ובוחנת קשרים בין מאפיינים של ערכים גבריים לבין קשיים בזוגיות ואלימות של גברים בזוגיות.

המחקר הנוכחי התמקד בחוויית הזוגיות של הגברים המצויים במערכות יחסים אלימות. חוויה זו לא נחקרה באופן שיטתי, וכתוצאה, חסר הסבר לאלימות ולמקורות שלה מפי הגברים עצמם. מחקר נרטיבי על עולם הרגש (יסעור-בורוכוביץ, 2004) אמנם מצא אמנם שגברים בזוגיות אלימה מחזיקים בתמונה אידילית כדי להתגונן מפני חוויית חוסר שליטה הכרוכה בחיבור אותנטי בין המציאות הזוגית ובין עולמם הרגשי. יחד עם זאת, כשלעצמה, חוויית הזוגיות של גברים אלה לא נקשרה למקורותיה באופן שיכול לשפוך אור רב על מרכיביה ועל המנגנון המחולל אותה. לכן, המחקר הנוכחי המשיך מנקודה זו וניסה להבין כיצד חווים גברים בזוגיות אלימה את מערכת היחסים שלהם, למה הם קושרים חוויות אלו, ומה מקומה של חוויה זו באלימותם.

כדי ללמוד ולהבין את החוויה של הגברים, המחקר הנוכחי התבסס על השקפה שרואה בחוויה תוצר של סוציאליזציה. בהתאם, נבחר מודל שמסביר פערים בין חוויות של גברים ונשים בעזרת פערים בסוציאליזציה לתפקידי מגדר. סוציאליזציה לגבריות מכתיבה ערכים גבריים של ריחוק רגשי ואי-תלות, יחד עם ערכים אשר שוללים נשיות. הקשר בין סוציאליזציה לאלימות גברית בזוגיות נחקר רבות, ואולם, החוויה הזוגית הגברית במצבי אלימות לא נחקרה מספיק. על כן, שאלת המחקר המרכזית במחקר הנוכחי הייתה כיצד חווים גברים אלימים את הזוגיות שלהם, ושאלת מחקר נוספת הייתה כיצד סוציאליזציה תורמת להבניה של חוויה זו.

שיטת המחקר הייתה איכותנית, שכן שאלת המחקר מתמקדת בחוויה, ומחקר איכותני מאפשר להעמיק את ההבנה בתופעה מנקודת מבטם של אלו החווים אותה. עשרים וחמישה מרואיינים השתתפו במחקר. שמונה-עשר הגיעו דרך מרכזים לטיפול ולמניעת אלימות, ארבעה הגיעו מלשכות הרווחה, אחד דרך רשתות חברתיות באינטרנט, אחד דרך מודעות שנתלו באוניברסיטאות, ואחד הגיע דרך מטפל פרטי. הדגימה שאפה לכלול גברים עם רקע תרבותי וסוציו-אקונומי מגוון ככל האפשר כדי לפתח הבנה של חוויית הזוגיות ואופן התהוותה בהקשר הרחב ביותר. גילאי המרואיינים נעו בין 27 ל-60. משך הראיונות נע בין שעה לשלוש שעות. בתחילתו של כל ראיון ניתן למרואיינים הסבר אודות המחקר ומטרותיו. לכל מרואיין ניתנה הבטחה לסודיות. הובטח למרואיינים שביכולתם להפסיק את הריאיון בכל שלב, או לסרב להשיב על שאלות. ניתוח הנתונים שם דגש על פנומנולוגיה תיאורית, שכן מתודה זו שואפת להבין כיצד הסובייקטיביות חיה את החוויה.

ניתוח הראיונות חשף ארבע תמות מרכזיות. התמה הראשונה, "כרוניקה של אלימות ידועה מראש", מגוללת את הדינמיקה של אלימות הגברים כלפי בת הזוג מנקודת מבטם. תת התמה הראשונה – "את לא הגיונית" , כוללת את הקושי של הגברים להכיל את רגשיות נשותיהם ומבליטה את החוויה חסרת הפשר של המרואיינים את בת זוגם כלא רציונלית ואפילו היסטרית. תת התמה "דינמיקה של השתקה" שבאה אחריה כוללת את האופן בו הגברים כמו נדבקים ברגשיות של הנשים וחשים צורך לכבות רגשות אלה – יש זיקה ישירה בינה לתת התמה ״שריון״, האחרונה בתמה השנייה, ושלושת אלו יחד הן לב-ליבו של הסבר הגברים את אלימותם. תמה זו כוללת ארבע תת-תמות נוספות. תת התמה "אנדרלמוסיה" כוללת תחושה כאוטית של זוגיות אצל הגברים ואת החיבור שבין כאוטיות זו לבין הפוטנציאל המתמיד של מריבות להתפרץ בזוגיות. תת התמה "משחקי שליטה" כוללת את המאבק המתמיד של הגברים על המילה האחרונה. תת התמה "ירד לי המסך באותו רגע" כוללת את ההבנה של הגברים שההתפרצויות הן דרכם הנפיצה לשים סוף לסיטואציות שהם לא יכולים לשאת. תת התמה "שוכחים מהכל לטובת הריב הבא" כוללת את התובנה של הגברים שהאלימות הזוגית נעה בדפוס מעגלי שחוזר על עצמו.

התמה השנייה, "מה זאת אהבה", קשורה לחוויות הזוגיות של הגברים. התמה מורכבת משש תת-תמות שמבליטות את התובנות של המרואיינים לגבי מקום הגבר ביחסים זוגיים. תת התמה "מעשים מדברים" כוללת את האופן בו הגברים מבטאים את רגשותיהם בזוגיות באופן שאינו מילולי. תת התמה "תמיכה" כוללת את הרבדים הרגשיים של הגברים בזוגיות, ובתוכם הציפייה של חלק מהגברים ליחסים זוגיים שמתאפיינים בתמיכה הדדית. תת התמה ״שריון״ היא, כאמור, בעלת זיקה לתת התמה "דינמיקה של השתקה". היא כוללת חוויה של ניתוק אצל הגברים מרגשות בזוגיות. לבסוף, תת התמה "מחלת הביקורת" מציגה את החוויה השלילית של הגברים את ביקורתיות בת זוגם חרף כל מאמציהם לטרוח למען הבית.

התמה השלישית, "תתחשל", והתמה הרביעית, "אם טובה דיה", מציגות את תובנות המרואיינים בנוגע למקורות החוויה הזוגית שלהם ושורשי התנהגותם האלימה. התמה "תתחשל" כוללת ארבע תת-תמות הקשורות בחוויית הילדים את אבותיהם: "איש קשוח"; "מכאיב ומאיים"; "נוכח ונפקד"; ו"איש של מעט מלים". תת-התמה החמישית, "התחשלות", נוגעת יותר במערכת היחסים של הילדים עם אבותיהם, מערכת יחסים שנועדה לקלף מעליהם או לגרש מתוכם רגשות של חולשה או פגיעוּת. התמה הרביעית כוללת ארבע תת-תמות נוספות שמתמקדות בחוויית הגברים את אימהותיהם: "דואגת תמיד"; "סוערת ושקועה בעצמה"; "אמא-מאצ'ו'"; ו"נעדרת".

מתוך הממצאים נבנה הסבר של הגברים את אלימותם. הסברם מדגיש כיצד גודלו בניתוק מעולמם הרגשי, למעט כעס ופחד. המפגש של גברים שמתנתקים מרגשות עם נשיות אמוציונלית, והפער שבין הניתוק הרגשי לבין האמוציונליות הנשית שנוצר בתוך האינטראקציה עם בת הזוג, חולל במרואיינים חוויה חסרת היגיון – חוויה רגשית חסרת פשר שגברים אלה אינם יכולים לשאת. מסיפורי המרואיינים עלה שככל שחוויה רגשית חסרת היגיון זו מתגברת, הגברים חשים מאוימים מכך שהם מאבדים את מקומם ואת מהותם הגברית. כדי לשים סוף לחוויה חסרת היגיון זו ולגונן על מקומם ועל מהותם, כך סיפרו, הם פונים לתוקפנות. מאחר והמקור שמחולל חוויה זו חיצוני להם, הם מפנים את אלימותם כלפי חוץ כדי להשתיק את המקור לחוויה, וכך אלימותם באה להשתיק את האישה. במלים אחרות, הגברים מסבירים דינמיקה של אלימות בזוגיות כך: גבר שמתנתק מרגשות פוגש אישה רגשית; כשהוא חי עם רגשותיה הוא מוצף; וכדי לכבות את הרגש שמציף אותו עליו "לכבות אותה".

בנוסף, עולה מתוך הממצאים שכתוצאה מהניתוק הרגשי של הגברים, מתאפיין המרחב הזוגי בחוויה פגומה של חוסר פשר בכל הנוגע לרגשות בת הזוג. מנקודת מבטם הנטייה של נשים להיות אמוציונליות ונעדרות רציונליות היא פגומה, וגוררת אצלם קושי לשאת חוויה זו. הקושי להבין את האישה נקשר על-ידי הגברים למריבות אתה, וכך, ממצאים אלה מחזקים את ההשקפה לפיה קושי באמפתיה מגביר את השכיחות של עימותים זוגיים.

ממצא חשוב נוסף מבליט את מקומה של דמות האם בהתפתחות הרגשית של הגברים. ניתן לשער לפיכך שלא רק אלימות לבדה עוברת מדור לדור. אלא, המרקם הכללי של היחסים בבית – ובתוכו גם האלימות – הוא זה שנספג במהלך הגדילה של הגברים. יתרה מזו, בעוד שאלימותו של האב מהווה כמעט בכל המקרים נתון או הנחת מוצא, ממצאי המחקר הנוכחי מלמדים שדווקא השונות שביחסי הגברים עם אימהותיהם היא שמרחיבה את התמונה ומציעה תשתית מגוונת יותר למסלולי התפתחותם של הגברים מילדים לבוגרים ולבני זוג.

ההסבר של המרואיינים את האלימות שלהם קונסיסטנטי עם המודלים השונים בספרות שמסבירים אלימות זוגית, ואף משלים אותם. מאחר וממצאי המחקר תואמים את כל המודלים, מתבקשת האפשרות לסינתזה בין המודלים. ממצאי המחקר תורמים אפוא לגוף הידע הקיים בכך שהם מבססים זיקה אפשרית בין המודלים התיאורטיים השונים.

למחקר הנוכחי מספר מגבלות. ראשית, רוב משתתפי המחקר, אם לא כולם, הם הטרוסקסואלים, לפחות במוצהר. אי-לכך, לא ניתן להכליל את ממצאי המחקר על בני זוג הומוסקסואלים. בנוסף, במחקר זה לא התראיינו גברים שמוצאם או מוצא הוריהם מאתיופיה. שנית, רוב גדול מקרב המרואיינים הגיעו ממרכזים למניעת אלימות, ורובם סיפרו על מעורבות מערכת החוק כתוצאה מאלימותם. ייתכן ועוצמת האלימות מלמדת על תנאים קשים יותר בילדות שחורגים מעקומת ההתפלגות הנורמלית. לאור זאת, יש מקום למחקר המשך באוכלוסייה רחבה יותר, ובקרב גברים שאלימותם לא נחשפת על-ידי זרועות החוק. המלצה נוספת שנובעת מממצאי המחקר שמאפשרים סינתזה של מודלים שמסבירים אלימות, היא זהירות מפני קבעון פרדיגמטי בהבנת האלימות הגברית בזוגיות, מעודדים רכישה של יכולת תנועה מצד המטפל בהבנה של אירועי אלימות, ושימת דגש על שלב ההערכה האבחונית לבניית התערבות יעילה.