רווחה נפשית בקרב בוגרים, שגדלו עם הורה עם מוגבלות נפשית בילדותם: תרומתן של תאוריית שימור המשאבים ותאוריית הרווחה נפשית

עבודת התזה נכתבה בהנחיית פרופ' ליאורה פינדלר וד"ר איילת גור

ילדים להורה עם מוגבלות נפשית עלולים לחוות דחק מתמשך, ונמצאים בסיכון לרווחה נפשית נמוכה ולאובדן הזדמנויות בהמשך חייהם בתחומים מגוונים כמו בניית קריירה, מערכות יחסים זוגיות, טיפוח רשת תמיכה חברתית ועוד. על בסיס תאוריית הרווחה הנפשית (Cummins, 2001) ותאוריית שימור המשאבים (Hobfoll, 2001), המחקר הנוכחי בחן מודל להסברת הרווחה הנפשית בקרב בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית, על סמך מאפיינים של דימוי עצמי, מובחנות עצמית ולחץ נתפס. מחקר זה בדק הבדלים בין בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית לבין בוגרים שחיו בילדותם עם הורים ללא מוגבלות נפשית (קבוצת ההשוואה).

שיטת המחקר שנבחרה הייתה כמותית. נדגמו 56 בוגרים אשר חיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית וקבוצת השוואה של 64 בוגרים שחיו בילדותם עם הורים ללא מוגבלות נפשית (בגילאי 18-40), שמילאו שאלון מקוון שכלל את השאלונים הבאים: (1) שאלון פרטים דמוגרפיים; (2) שאלון על המוגבלות הנפשית של ההורה; (3) רווחה נפשית (Lamers et al., 2011); (4) דימוי עצמי (Rosenberg, 1965); (5) מובחנות עצמית (Skowron & Friedlander, 1998); (6) לחץ נתפס (Cohen et al., 1983); (7) שאלון המשאבים של הובפול (Hobfoll et al., 1992).

מממצאי המחקר עולה כי בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית, דיווחו על רווחה נפשית נמוכה ולחץ נתפס גבוה לעומת קבוצת ההשוואה. ייתכן שילדים להורים עם מוגבלות נפשית מדווחים על לחץ נתפס גבוה בשל עומס המטלות היומיומיות ולקיחת חלק בטיפול הרגשי והרפואי של ההורה. דימוי עצמי המתעצב במהלך הילדות היה נמוך בקרב בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית. בקרב נשים, הנוטות לקחת חלק גדול בטיפול בבני משפחתן ומתקשות ליצור מרחק פיזי ורגשי מהוריהן, בוגרות שחיו בילדותן עם הורה עם מוגבלות נפשית דיווחו על מובחנות עצמית נמוכה יותר לעומת קבוצת ההשוואה.

מודל להסברת הרווחה הנפשית המבוסס על תאוריית שימור המשאבים, הראה שרווח המשאבים מתווך את הקשר שבין לחץ נתפס לרווחה נפשית. בנוסף, רווח משאבים ממתן את הקשר שבין אובדן משאבים לרווחה נפשית. ממצאים אלו משקפים את התרומה של רווח המשאבים בקרב בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית, במיתון ותיווך הפגיעה ברווחתם הנפשית עקב אובדן המשאבים והלחץ הנתפס שחווים בוגרים אלו.

ילדים להורים עם מוגבלות נפשית שמעורבים בטיפול  בהוריהם, דיווחו על רווח משאבים גבוה יותר בבגרותם. בנוסף, בוגרים שבחרו לקחת חלק בטיפול בהורה דיווחו על רווחה נפשית ודימוי עצמי גבוהים יותר, ולחץ נתפס ואובדן משאבים נמוכים יותר בהשוואה לבוגרים שלא בחרו לקחת חלק בטיפול בהורה. ייתכן כי הבחירה בטיפול תורמת לרמות לחץ נמוכות יותר ולתהליכי הסתגלות טובים יותר, והמעורבות בטיפול בהורה מפחיתה רגשות של חוסר אונים, אי וודאות וסטיגמה.

תרומתו של המחקר היא בבחינת מאפייני חוויית החיים של ילדים להורים עם מוגבלות נפשית, המספקת נקודת מבט רטרוספקטיבית לעבר הקשר בין נסיבות ילדותם לרווחתם הנפשית כבוגרים. בנוסף, למחקר תרומה בהרחבת הידע התאורטי של שתי תאוריות מרכזיות: תאוריית הרווחה הנפשית ותאוריית שימור המשאבים (Cummins, 2001; Hobfoll, 2001), שלא נבחנו עד כה על אוכלוסייה זו, והיו בסיס למודל להסברת הרווחה הנפשית בקרב בוגרים שגדלו עם הורה עם מוגבלות נפשית. תרומתו היישומית של מחקר זה היא בהעלאת המודעות לחוויית חייהם של בוגרים שחיו בילדותם עם הורה עם מוגבלות נפשית בקרב קובעי מדיניות ואנשי מקצוע, ופיתוח התערבויות הולמות לשיפור רווחתם של ילדים להורים עם מוגבלות נפשית.