תפיסת האימהות ותרומתם של מצוקה נפשית, דיפרנציאציה של העצמי ושביעות רצון מהזוגיות לצמיחה אישית בקרב אמהות לתאומים

גידול תאומים עשוי לייצר סביבה משפחתית מלחיצה יותר בהשוואה לגידול ילד יחידאי, דבר שמוביל לאתגרים חברתיים, פסיכולוגיים וכלכליים ועלול לעורר תחושות מצוקה. בעוד שעיקר הספרות על אימהות לתאומים מתמקדת בקשיים הנלווים אליה, בשנים האחרונות ניכרת מגמה של חקירת שינויים פסיכולוגיים חיוביים שנוצרים בעקבות מצבי חיים מאתגרים, ביניהם הורות, שעשויים להוביל לצמיחה אישית. אולם, המידע הקיים על צמיחה בעקבות הורות לתאומים מצומצם ולכן בחרנו להתמקד באמהות לתאומים, ובהתאם למודל הצמיחה האישית של שפר ומוס (Schaefer & Moos, 1992), לבחון את תרומתם של מאפייני התאומות (כגון, דומים או לא, בכורים או לא), מצוקה נפשית, דיפרנציאציה של העצמי ושביעות רצון מהקשר עם בן הזוג בהיות התאומים בני שנתיים, לצמיחה האישית של האמהות שנתיים לאחר מכן, בהגיעם לגיל ארבע. כמו כן בחנו את תפיסת האימהות שלהן בהגיע התאומים לגיל שנתיים.

המחקר נערך בשיטות מחקר משולבות: כמותית ואיכותנית. הוא התבסס על שאלון שהועבר בקרב אמהות לתאומים, כחלק ממחקר אורךMOST  (Mothers of Singletons and Twins). בשלב הכמותי השתתפו 161 אמהות לתאומים, שענו על השאלון שנתיים וארבע שנים לאחר הלידה. בשלב השני, נבחרו האמהות עם ציוני הצמיחה הגבוהים והנמוכים ביותר, 48 אמהות בכל קבוצה, ונערך ניתוח תוכן איכותני של שאלות פתוחות מתוך השאלון שהועבר שנתיים לאחר הלידה.

ממצאי המחקר הכמותי מעלים כי אמהות לתאומים בני ארבע חוות צמיחה אישית, כאשר אמהות לתאומים פגים חוות את הצמיחה הרבה ביותר. נמצא כי ככל שהמצוקה הנפשית נמוכה יותר כך האם חווה צמיחה רבה יותר, בעיקר בקרב אמהות לתאומים שאינם בכורים. עוד נמצא כי דיפרנציאציה גבוהה יותר קשורה למצוקה נפשית נמוכה יותר, שבתורה תורמת לצמיחה אישית רבה יותר. בנוסף, נמצא כי שביעות רצון רבה יותר מהזוגיות תורמת לצמיחה אישית רבה יותר, בעיקר בקרב אמהות לתאומים בכורים.

בחלק האיכותני נמצא כי תפיסת האימהות של אמהות לתאומים בגיל שנתיים מאופיינת על ידי שני מוקדים עיקריים: התייחסות האם לעצמה והתייחסות האם לתאומים, כאשר לא נמצאו הבדלים רבים בין אמהות עם צמיחה רבה ואמהות עם צמיחה מעטה. במוקד הראשון האמהות תארו תחושות של שינוי גדול בחיים. תוארו קשיים בהורות ששינו את צורתם עם הזמן: מקושי פיזי לקושי מנטלי, והתבטאו בעיקר בקושי לגדל שניים במקביל, פיזית ורגשית. ההתמודדות עם הקשיים הובילה לתחושת הצלחה ומסוגלות, והן תארו הנאה ושמחה מגידול התאומים. התחושה העיקרית שליוותה את תפיסת ההורות שלהן הייתה תחושת הייחודיות. במוקד השני, עלו מחשבות שונות על אופן גידול התאומים שאפיינו את הרצון לחזק את הקשר התאומי הייחודי, לצד הרצון לאפשר לכל אחד מהם להתפתח בצורה אינדיבידואלית.

ההתמקדות באמהות לתאומים אפשרה להרחיב את הידע הקיים ולהבין את תפיסת האימהות ואת אפשרות הצמיחה האישית מתוך המבטים שונים באימהות לתאומים, כמו גם הבנה של משאבים פנימיים וחיצוניים התורמים לצמיחה מעין זו. ברמה היישומית, יכול המחקר לסייע בפיתוח התערבויות המכירות ביכולת האמהות לצמוח, ומחזקות את תחושת הייחודיות שלהן ואת הגורמים שתורמים לצמיחה אישית.