תשישות חמלה וצמיחה בקרב מתנדבי צח"י

צוותי חירום ישוביים (צח"י) מורכבים ממתנדבים שעברו הכשרה מקצועית לביצוע התערבות ראשונית במצבי חירום ומשבר בישוב בו הם מתגוררים. תפקיד צח"י הוא לנהל ולטפל בצרכים הרגשיים והפיזיים של הפרט, המשפחה והקהילה וללוות את התמודדות התושבים במהלך ומיד לאחר אירוע חירום בישוב. בעקבות אופי ההתנדבות והחשיפה הגבוהה לנפגעי טראומה, עלולים מתנדבי צח"י לחוות מתח ומצוקה רגשיים שעלולים להתבטא בתשישות חמלה (Compassion Fatigue) – תגובה המשלבת שחיקה לצד טראומטיזציה משנית (Figley, 1995). אל מול תגובת תשישות החמלה יכולה להיווצר גם צמיחה (Growth), המוגדרת כגדילה של הפרט מתוך החוויה ומתן משמעות חדשה לטראומה (Tedeschi & Calhoun, 1996). לנגיף הקורונה השפעה אדירה על כל היבט בחיינו בתקופה האחרונה (Horesh & Brown, 2020) וגם מתנדבי צח"י התמודדו עמו בין אם בכובע של ההתנדבות בצח"י ובין אם בחייהם האישיים. על כן, לא ניתן להתעלם מתרומתו של ציר הזמן והתקדמותו מתקופת 'שיא הקורונה' לתקופת 'דעיכת הקורונה ופתיחת המשק' לתופעות הנחקרות.

המחקר התבסס על תיאוריית שימור המשאבים (Hobfoll, 1988,1989) כמסגרת תיאורטית. תיאוריה זו גורסת כי אדם שחווה מצוקה או אבדן מגייס את המשאבים העומדים לרשותו או מצויים בסביבתו להתמודדות עם טראומה ולצמיחה. התיאוריה מחלקת את המשאבים לקטגוריות: משאבים אישיים, משאבים חברתיים ומשאבים ארגוניים.

מטרת המחקר לבחון את התרומה של משתנה רקע (אירועים טראומטיים), משאבים אישיים (חוסן אישי), חברתיים (חוסן קהילתי), ארגוניים (עומס, מידת קרבה) ושל ציר זמן הקורונה לתשישות חמלה וצמיחה בקרב המתנדבים בצח"י, כשתשישות חמלה נבחרה להוות משתנה מתווך בין המשאבים הארגוניים לביןצמיחה מתוך הנחה כי קיומו של קשר זה יהא קשור ביכולת הצמיחה וההתאוששות של אדם מתוך האירוע הטראומטי.

מערך המחקר הוא כמותי-סטטיסטי מסוג סקר בנקודת זמן אחת (cross sectional). הנתונים נאספו באמצעות שאלונים אותם מילאו 276 מתנדבי צח"י בישובים מכל רחבי הארץ. השאלונים הופצו בעזרת העובדים סוציאליים הקהילתיים במועצות האזוריות המלווים את הצח"י מטעם הרשות. כלי המחקר הורכב משאלון איכות חיים מקצועית למדידת תשישות החמלה, שאלון צמיחה, שאלון חוסן אישי, שאלון אירועים טראומטיים, שאלון חוסן קהילתי ומשאלון דמוגרפי ובו פרטי רקע ושאלות הנוגעות לעומס בצח"י ולמידת הקרבה לנפגעי טראומה. שיטת ניתוח הנתונים נעשתה בשלבים, תחילה נערכו לבדיקת השערות המחקר נערכו מבחני פירסון ומבחני T ואז נערכו ניתוחי רגרסיה וניתוח מודל התיווך.

ממצאי המחקר הצביעו על קשר מובהק בין תשישות חמלה לצמיחה ובין המשאבים הארגוניים (עומס, מידת קרבה) לתשישות חמלה ולצמיחה. בין משתנה הרקע (אירועים טראומטיים) והמשאבים האישיים (חוסן אישי) ובין תשישות חמלה נמצאו קשרים קרווי-ליניארים. לא נמצאו קשרים ליניארים מובהקים בין משאבים אלה לבין צמיחה. גם בין המשאבים החברתיים (חוסן קהילתי) ובין תשישות חמלה וצמיחה לא נמצא קשר. נמצאו הבדלים מובהקים על פני ציר זמן הקורונה בין משתתפי המחקר בתקופת שיא הקורונה ובין משתתפי המחקר בתקופת דעיכת הקורונה ופתיחת המשק בנוגע לרמת תשישות החמלה, החוסן האישי והקהילתי, אך לא ברמות הצמיחה. למודל המחקר הסופי הוכנסו רק משתנים בעלי קשר ליניארי מובהק עם התופעות הנחקרות. פרק הדיון מנתח את ממצאי המחקר תוך התייחסות לתיאוריות, למחקרים קודמים ולנעשה בשדה.

חשיבותו המעשית של המחקר בזיהוי הגורמים לתשישות החמלה ולצמיחה וכן בזיהוי קבוצות הנמצאות בסיכון להתפתחות תשישות חמלה ובהעלאת המודעות של אנשי המקצוע בשדה אל תופעות אלו. על ידי כך, למקד השתלמויות למתנדבי צח"י בצמצום תשישות חמלה מחד ומאידך לייצר פעילויות המחזקות תהליכי צמיחה מטראומה וחיזוק החוסן האישי והקהילתי. תרומתו התיאורטית היא בהרחבת הידע הקיים עד כה בכל הנוגע לתשישות חמלה וצמיחה בכלל ובקרב מתנדבים בפרט.