חווית האמהות של מבקשות מקלט מאריתריאה החיות בישראל

בישראל חיים היום כ-21,929 מבקשי מקלט מאריתריאה שברחו ממשטר מדכא בעל מדיניות הפוגעת בזכויות אדם באופן נרחב. רובם המכריע של מבקשי המקלט מאריתריאה החיים בישראל הגיעו אליה באופן רגלי דרך גבול סיני. גל ההגירה לישראל נעצר בשנת 2014, אז החליטה המדינה שלא לאפשר יותר כניסה מאסיבית של מבקשי מקלט דרך הגבול. כיום מבקשי המקלט מאריתריאה החיים בישראל מצויים במצב ייחודי בו לא קיים צפי לחזרתם לאריתריאה או לקבלת מעמד של פליטות במדינת ישראל. מצב זה מותיר אותם ללא מעמד פורמלי המעניק זכויות אזרחיות ועל כן הם נותרים חשופים למצבי דחק יומיומיים עם סיוע מינימלי עד לא קיים ממדינת ישראל. בנוסף, רובם ככולם בעלי רקע של אירועים טראומטיים שחוו באריתריאה ובנתיבי הבריחה, רקע שנותר ללא התייחסות ממדינת ישראל ומהווה קרקע פורייה לחוויות של מצוקות קשות רבות (באיו, 2015; מבקר המדינה, 2014; ענתבי-ימיני, 2015; ASSAF, 2020; Nakash et al., 2015; UNHCR, 2020). בפרט, נשים מבקשות מקלט חוות אתגרים רבים באמהותן. הן מצופות להוות דמות מטפלת עיקרית לילדיהן אך נדרשות לצד זה להתמודדות עם עבר טראומטי, פערים תרבותיים, היעדר תמיכה וחוסר ודאות לגבי עתידן ועתיד ילדיהן (Korukcu et al., 2018; Merry et al., 2017; Pangas et al., 2019; Stewart et al., 2015). כלל הסיבות הללו, יחד עם היעדר ידע בספרות המחקרית אודות האוכלוסייה הייחודית של אמהות מבקשות מקלט מאריתריאה החיות בישראל, מחזקים את הצורך להבין לעומקה את חוויתן האמהות שלהן ועל כן זו מטרתו של מחקר זה.

על מנת לקדם את מטרת המחקר נבחרה שיטת מחקר איכותנית-פנומנולוגית בגישה תיאורית, במסגרתה נעשה שימוש בראיונות חצי מובנים. הראיונות כללו שאלות שהתייחסו לסיפור חייהן הכללי של המשתתפות, לצד שאלות המתמקדות באמהות באריתריאה (במידה והייתה), בתקופת ההיריון, לידה ופוסט-לידה ובתקופת האמהות בישראל. לצורך המחקר רואיינו 15 אמהות מבקשות מקלט מאריתריאה החיות בישראל שאותרו במסגרת מרכז מסיל"ה. ביחס לזמן ביצוע המחקר, גילאי המשתתפות נעו בטווח של 21-41 (M=30.93), מספר השנים שחיו בישראל נע בטווח של 6-11 (M=8.07), מספר הילדים לכל משתתפת נע בטווח של 1-5 (M=2.40), 10 מהן עבדו ול-12 מהן היה בן זוג. שיטת ניתוח הראיונות הייתה קטגוריאלית עם התמקדות בניתוח תוכן.

הניתוח הראה כי החוויה הרגשית באמהות התגבשה רקע החשיפה היומיומית למצבי דחק שניתן לחלקם לאישיים ומשפחתיים וחברתיים ותרבותיים. מצבי הדחק העיקריים שזוהו כללו הקשר של עבר טראומטי ומדיניות מקשה ובלתי תומכת מצד מדינת ישראל כלפי מבקשי מקלט מאריתריאה. בנוסף, כללו היעדר תמיכה של משפחת המקור בדגש על דמות האם והיעדר תמיכה רגשית ואינסטרומנטלית מצד בן הזוג. כמו כן, כללו דחק כלכלי שמקורו בהיעדר ביטחון תעסוקתי ועוני קשה ומהיעדר זמן משותף עם ילדיהן מפאת צורך בשעות עבודה מרובות. מצב דחק נוסף זוהה כהשפעה של התרבות הישראלית על אמהותן ומקורו בעיקר בפערים התרבותיים הקיימים בין שתי התרבויות – האריתראית והישראלית.

זוהו שלוש תמות המבטאות את החוויה הרגשית באמהותן. התמה הראשונה מבין שלוש התמות זוהתה כחוויה של מצוקה רגשית הנובעת מאירועים טראומטיים מעברן, חוויה מתמשכת של היעדר תמיכה והיעדר ביטחון תעסוקתי. התמה השנייה זוהתה כחוויה של חששות לגבי עתיד ילדיהן על רקע מצב הפליטות אשר כללו חשש מפערים תרבותיים גדלים בין ילדיהם לחברה האריתראית באריתריאה, מחוויה מתמשכת של היעדר שייכות ודחייה של ילדיהם מצד מדינת ישראל והחברה הישראלית ומהבנה של ילדיהם לכשיגדלו את מלוא המשמעות של חיי פליטות, בדגש על היעדר חופש ודחק יומיומי. לבסוף, התמה השלישית זוהתה כחוויה של פגיעה בתחושת מסוגלות באמהותן אשר נבעה מתוך תפיסה שאינן יכולות לספק את צרכיי ילדיהן ולקיים אמהות טובה לאור מצב כלכלי קשה, היווצרות והתעצמות של פערים תרבותיים בינן לבין ילדיהן והיעדר יכולת לקיים מעורבות הורית מפאת פערי שפה. לצד זה, זוהו שלושה ביטויים של חוסן שלאו דווקא הוזכרו בהקשר האמהי ושניתן היה לחלקם למרכיבים אישיים וסביבתיים. אלה כללו שימוש באסטרטגיות לוויסות רגשי, התמקדות באלמנטים חיוביים בחייהן ובהחזקה בתקווה לעתיד טוב יותר.

הממצאים הראו כי למצבי הדחק היומיומיים ולהיעדר ההתייחסות של מדינת ישראל לרקע הטראומטי ממנו מגיעות קיימת השפעה שלילית על חייהן. כמו כן, הראו כיצד החוויה האמהית מתוארת דרך פריזמה שלילית בעיקרה והדגישו עד כמה היא בלתי מאוזנת ביחס לזו המצוינת בספרות התיאורטית והמחקרית אודות אמהות באופן כללי. חשיבותו של המחקר נובעת בין היתר מעצם ההשלכות השליליות הרבות של חוסר איזון זה לא רק על האם עצמה אלא גם על הקשר בינה לבין ילדיה ועל התפתחותם ברמה ההתנהגותית והנפשית. המידע שמחקר זה מספק לגבי אוכלוסייה ייחודית זו יוכל לשמש גורמים הבאים במגע עמה ולסייע בקידום תהליכים של חיזוק אלמנטים חיוביים באמהותן, הפחתה של מצוקה אמהית ופיתוח חוסן בקרב נשים אמהות מבקשות מקלט מאריתריאה ברמה הפרטנית, המשפחתית והקהילתית.