הקשר בין יחסים בין-דוריים לבין עומס טיפול בקרב ילדים ונכדים לאנשים עם מחלת אלצהיימר

רקע: מחלת אלצהיימר הינה מחלה נוירולוגית פרוגרסיבית המהווה את הגורם הנפוץ ביותר לדמנציה בישראל ובעולם. עם העלייה בתוחלת החיים יהיו יותר אנשים עם מחלת אלצהיימר במקביל לדורות רבים יותר בתוך המשפחה אשר ייאלצו להתמודד עם עומס הטיפול בחולים אלו. עם זאת, עד היום לא נערך מחקר אשר בחן את הקשר בין יחסים בין דוריים לבין עומס טיפולי בקרב שני הדורות במקביל, ילדים ונכדים לאנשים עם מחלת אלצהיימר.

מטרת המחקר: לבחון את הקשר בין יחסים בין-דוריים של ילדים בוגרים ונכדים לאנשים החולים במחלת אלצהיימר לבין העומס הטיפולי הנחווה על ידם בהתבסס על מודל הסולידריות הבין דורית ומודל תהליך הדחק.

שיטת המחקר: נערך מחקר חתך בנקודת זמן אחת, תוך שימוש במדגם נוחות אשר כלל 45 דיאדות של ילדים בוגרים ונכדים לאנשים עם מחלת אלצהיימר. משתתפי המחקר גויסו משני מקורות עיקריים: מרכזי יום לתשושי נפש אשר הפנו בני משפחה שהינם מטפלים עיקריים של אנשים עם מחלת אלצהיימר וכמו כן קבוצות תמיכה ברשתות החברתיות. השאלון שהועבר היה שאלון מובנה אשר בחן תחושת עומס טיפולי; גורמי לחץ ראשוניים הקשורים לבן המשפחה החולה במחלת אלצהיימר: מצב קוגניטיבי, בעיות התנהגות וסיטואציית הטיפול; גורמי לחץ שניוניים הכוללים קרבה רגשית, מספר פעמים של פגישות פנים אל פנים, מספר הפעמים של יצירת קשר טלפוני וכן קרבת מגורים.

ממצאי המחקר:  נמצא שרוב המשתתפים דיווחו על רמות בינוניות יחסית של עומס טיפולי ורמות גבוהות יחסית של גורמי לחץ ראשוניים (מצבו הקוגניטיבי של בן המשפחה החולה ובעיות התנהגות של בן המשפחה החולה). בנוגע לגורמי לחץ שניוניים, נמצאו רמות נמוכות יחסית של קרבה רגשית ורמות גבוהות יחסית של מספר פעמים של פגישות פנים אל פנים, קירבת מגורים וכן מספר הפעמים של יצירת קשר טלפוני). בנוסף, נמצא כי הילדים הבוגרים דיווחו על רמות גבוהות יותר של תחושת עומס טיפולי בהשוואה לנכדים. לא נמצאו הבדלים מובהקים סטטיסטית בין הילדים הבוגרים והנכדים בנוגע לקרבה הרגשית וקרבת המגורים. ממצאי רגרסיה מרובה היררכית בצעדים מלמדים כי מודל המחקר יצא מובהק סטטיסטית (F(8,77)=13.55, p<.001, R²=.53) והמשתנים קרבה משפחתית, קרבה רגשית וקירבת מגורים הסבירו 43% מהשונות של עומס טיפולי.

חשיבות המחקר: מבחינה תיאורטית, מחקר זה בחן לראשונה מודל אינטגרטיבי הבוחן את הקשר בין יחסים בין דוריים של ילדים ונכדים לאנשים עם מחלת אלצהיימר לבין העומס הטיפולי הנחווה על ידם, בהתבסס על שילוב של שני מודלים תיאורטיים מבוססים, מודל הסולידריות הבין דורית ומודל תהליך הדחק ובכך מעשיר את גוף הידע המחקרי בנושא. מבחינה יישומית, ממצאי המחקר עשויים לתרום להבניית תכניות התערבות לטיפול במשפחות רב-דוריות של אנשים עם מחלת אלצהיימר ובכך לעזור לזיהוי ומניעה של עומס בטיפול בקרב ילדים ונכדים.