"לתפוס את הרוח": גורמים המסבירים את תפיסת המוכנות המקצועית של אנשי מקצוע בתחום השיקום בבריאות הנפש לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם

רוחניות הינה אספקט מרכזי בתהליכי שיקום והחלמה של אנשים רבים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית. מחקרים מעידים על כך שאנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית עסוקים בסוגיות רוחניות וכי חשוב להם ולאנשי המקצוע המלווים אותם לעסוק בסוגיות אלו במפגשים ביניהם. יחד עם זאת, רבים מאנשי המקצוע מרגישים חסרי ביטחון ביכולתם לעשות זאת באופן אפקטיבי ובפועל אינם משלבים את האספקט הרוחני בפרקטיקה המקצועית עם רוב לקוחותיהם.

תפיסת מוכנות מקצועית בתחום התערבות מסוים ידועה כאחד מהגורמים העיקריים אשר מנבאים את ביצוע התערבות בפועל ואת מידת האפקטיביות של ההתערבות. לפיכך, נראה כי עשוי להיות חשוב שאנשי המקצוע בתחום בריאות הנפש ירגישו מוכנים לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם. לאור כך, המחקר הנוכחי בחן משתנים אשר עשויים להסביר תפיסת מוכנות מקצועית של אנשי מקצוע בתחום השיקום בבריאות הנפש לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם.

המחקר התבסס על מודל תפיסת המוכנות המקצועית של אמודאו (Amodeo, 2000) שהורחב על ידי בינה ועמיתותיה)Bina et al., 2019). המודל בחן את הקשר בין הכשרה (פורמלית ובלתי פורמלית) לעסוק ברוחניות בפרקטיקה, עמדות כלפיי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה, תפיסת מסוגלות עצמית כללית ותחושת רווחה רוחנית של אנשי המקצוע לבין תפיסת מוכנותם המקצועית לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם הלקוחות. כמו כן, נבחנו המשתנים עמדות כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה ותפיסת מסוגלות עצמית כללית כמשתנים מתווכים במודל.

המחקר היה מחקר חתך מתאמי כמותני בו השתתפו 144 אנשי מקצוע העובדים במסגרות שיקום בבריאות הנפש בישראל. איסוף הנתונים נערך באמצעות שאלונים למילוי עצמי. רוב המשתתפים היו עובדים סוציאליים והיתר ממקצועות אחרים כגון: ריפוי בעיסוק, טיפול בהבעה ויצירה, בריאות נפש קהילתית, פסיכולוגיה, סיעוד, פסיכיאטריה וקרימינולוגיה.

ממצאי המחקר מעידים כי לרוב המשתתפים היתה תפיסת מוכנות בינונית עד גבוהה לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם וכי רובם החזיקו בעמדות חיוביות כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה. בנוסף, מן הממצאים עולה כי קיים קשר חיובי מובהק בין עמדות כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה, תחושת רווחה רוחנית והכשרה בלתי פורמלית בתחום הרוחניות בפרקטיקה לבין תפיסת מוכנות מקצועית לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם הלקוחות. משתנה העמדות היה משתנה מתווך בקשר שבין הכשרה בלתי פורמלית בתחום הרוחניות בפרקטיקה ותחושת רווחה רוחנית לבין תפיסת מוכנות מקצועית לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם הלקוחות. ממצאי המחקר מלמדים על התרומה הרבה שיש לעמדותיהם של אנשי מקצוע כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה וכן על חשיבותה של תחושת רווחה רוחנית והכשרה בתחום הרוחניות בפרקטיקה בהסבר תפיסת מוכנות מקצועית של אנשי מקצוע בתחום השיקום וההחלמה בבריאות הנפש לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם. 

במחקרי המשך מומלץ לבדוק את תפיסת המוכנות לעסוק בסוגיות רוחניות בקרב כלל האוכלוסייה בישראל ולא רק בקרב משתתפים יהודיים. כמו כן, מומלץ לבחון משתנים מסבירים נוספים כגון: זהות רוחנית, תפיסות אודות רוחניות, תפיסת חשיבות של צרכים רוחניים של הלקוחות ותפיסת מסוגלות עצמית ספציפית באשר לעיסוק ברוחניות בפרקטיקה. בנוסף, חשוב לבדוק את הקשר בין תפיסת מוכנות מקצועית לעסוק בסוגיות רוחניות לבין עיסוק בפעול בסוגיות אלו במטרה להבין האם קיימים משתנים אשר מתווכים או ממתנים קשר זה.

מן המחקר עולה החשיבות לשילוב הכשרה פורמלית ובלתי פורמלית בתחום הרוחניות בפרקטיקה כחלק מהכשרת אנשי מקצוע בתחום השיקום וההחלמה בבריאות הנפש. בנוסף, ניכר כי חשוב שההכשרה תקדם מודעות בקרב אנשי מקצוע לעמדותיהם כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה. כמו כן, עולה כי חיוני לדאוג לרווחה רוחנית של אנשי מקצוע העוסקים בתחום השיקום וההחלמה בבריאות הנפש. בנוסף, ממצאי המחקר הנוכחי, המעידים כי רוב המשתתפים היו בעלי תפיסת מוכנות בינונית עד גבוהה לעסוק בסוגיות רוחניות במפגש עם לקוחותיהם והחזיקו בעמדות חיוביות כלפי עיסוק ברוחניות בפרקטיקה, לצד ממצאי מחקרים קודמים, מצביעים על קיומה של קרקע פורייה לקידום התערבויות עבור אנשים המתמודדים עם מגבלה פסיכיאטרית במטרה לתת מענה לצרכיהם הרוחניים.