תרומתם של מערכת הגשת עזרה, גמישות אישית ותפיסת הנטל, לצמיחה אישית בקרב אחאים למתמודדים עם מחלת נפש

המחקר בחן  צמיחה נוכח דחק בקרב אחאים למתמודדים עם מחלת נפש לאור ייצוגי הcaregiving- שלהם  ומידת הגמישות האישית.  ההנחה הייתה כי מאפייני ה- caregivingעשויים להצביע על נכונותם לספק תמיכה לאח המתמודד. גמישות אישית הוא משתנה אשר מעורב בתהליכי עיבוד דחק ועשוי להצביע על דרכי ההתמודדות עם  הנטל המתמשך הכרוך באחאות למתמודד עם מחלת נפש  ולכן נבחר למחקר זה כמנבא  לתהליכי צמיחה נוכח דחק. המחקר הניח כי  תפיסת הנטל תמתן  את הקשר בין המשתנים המנבאים לבין צמיחה נוכח דחק. אירועי חיים היוו משתנה בקרה.

מרבית הספרות עוסקת בהתמודדותם של הורי האדם המתמודד עם מחלת הנפש  (Friedrich, Lively & Buckwalte, 1999, Doron et al, 2018). מחקר זה ביקש להרחיב את היריעה ולהעמיד את האחים והאחיות במוקד תשומת הלב המשפחתית. בתוך כך מחקר זה ביקש לבחון צמיחה נוכח הדחק המתמשך בהשוואה לאחאים מהאוכלוסייה הכללית.

שיטה: במחקר זה השתתפו 71 אחאים למתמודדים עם מחלה נפשית ו-79 משתתפים כקבוצת ביקורת  שהם אחאים מהאוכלוסייה הכללית. (Non- clinical).  55% נשואים, 84% נשים וכ73% מגדירים עצמם חילונים.

כלי המחקר: שאלון Caregiving (CSF), שאלון גמישות בהתמודדות (COFLEX), שאלון צמיחה ממשבר (PTGI), שאלון תחושת הנטל המשפחתי (Burden Interview), שאלון אירועי חיים (Solomon, 1995) ושאלון פרטים אישיים.

ממצאים: ההשערה הראשונה שהניחה כי ימצא הבדל בין שתי קבוצות המחקר (אנשים שלהם אח/ות המתמודד/ת עם מחלת נפש לעומת קבוצת הביקורת – non clinical),  ברמות תפיסת הנטל והצמיחה נוכח דחק, כך שאלו נמוכים יהיו יותר בקרב קבוצת הביקורת אוששה חלקית. נמצא כי אחאים למתמודדים עם מחלת נפש דיווחו על רמות נטל גבוהות יותר. ברמות הצמיחה נוכח דחק לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות. נמצא הבדל במשתנה הבקרה אירועי חיים, כך שאחאים למתמודדים דיווחו על מספר גבוה יותר של אירועי חיים משבריים מאשר קבוצת הביקורת. כמו כן השערת המחקר החמישית שהניחה הבדלים בין המגדרים בכל משתני המחקר, אוששה באופן חלקי. הבדל נמצא בין האחים והאחיות רק במשתנה caregiving נמנע, כך שאחיות הציגו רמות נמוכות יותר מאחים.

השערת המחקר השנייה שהניחה כי ימצא קשר בין מדדי ה-caregiving למידת הצמיחה נוכח דחק, כך שככל שרמת החרדה וההימנעות ב-caregiving יהיו גבוהות יותר, כך רמת הצמיחה תהיה נמוכה יותר אוששה באופן חלקי. נמצא כי ככל שדווח על רמה גבוהה יותר של ההימנעות ב-caregiving כך דווח על רמה נמוכה יותר של צמיחה אישית. יש לציין כי בבדיקת הקשר בכל אחת מקבוצות המחקר בנפרד, נמצא כי קשר זה התקיים רק בקרב קבוצת הביקורת (אחאים ל-non clinical).

השערת המחקר השלישית, שהניחה כי ימצא קשר בין רמת הגמישות האישית למידת הצמיחה נוכח דחק, אוששה באופן מלא ונמצא כי ככל שהייתה גבוהה רמת הגמישו,ת כך הייתה גבוהה רמת הצמיחה האישית. אולם ,בבחינת הבדלי המתאמים בין הקבוצות, נמצא כי הקשר מתקיים רק בקרב קבוצת הביקורת (אחאים ל-non clinical) ולא בקרב אחאים למתמודדים.

ההשערה הרביעית הניחה כי תפיסת תחושת הנטל תמתן את הקשר שבין מידת הגמישות האישית, ורמות החרדה וההימנעות במערכת ה- caregiving, לבין מידת הצמיחה נוכח דחק, אוששה באופן חלקי. נמצא כי תפיסת הנטל מיתנה את הקשר בין גמישות לצמיחה נוכח דחק, אולם קשר זה נמצא בכלל האוכלוסייה בלבד. כמו כן הנטל הנתפס לא נמצא כממתן את הקשרים שנמצאו בין מדדי הcaregiving (חרד/נמנע) לרמות הצמיחה האישית.

תרומת המחקר:

מחקר זה ביקש להביא למוקד תשומת הלב את התמודדותם של האחאים למתמודדים עם מחלת נפש ולבחון את האפשרות של צמיחה אישית הטמונה בהתמודדות הכרוכה בטיפול באח/ות המתמודד עם מחלה נפשית יחד עם  ההכרה בנטל הנתפס ותרומתו.  ברמה התיאורטית, מחקר זה בחן הקשרים שטרם נבדקו, בספרות תואר הקשר שבין מאפייני ההתקשרות וצמיחה אישית ואילו מחקר זה התמקד בנגזרת של תיאורית ההתקשרות, מערכת הגשת התמיכה – caregiving והקשרה לצמיחה, נוכח הנטל הכרוך בהיות המשתתף/ת אח/ות  לאדם המתמודד עם מחלת נפש. ברמה היישומית, המחקר הציף למודעות את הנטל המוטל על האחאים למתמודדים עם מחלת נפש, כשנראה לאור בממצאים, כי הם חווים נטל כבד שאינו מאפשר להם לחוות צמיחה בהתמודדות המורכבת שלהם עם היותם אחאים לאדם המתמודד עם מחלת נפש.