התרומה של תפיסת משמעות התפקיד הצבאי, גמישות מחשבתית ותמיכה חברתית להסתגלות לשירות הצבאי בישראל בקרב חיילים בתפקידים עורפיים

ההסתגלות למערכת הצבאית הינה מורכבת לאור העובדה כי היא דורשת, התנתקות מהמוכר בבית, יציאה למרחב חדש, ולדרישות חדשות. מחקרים רבים נערכו על השפעות השירות הצבאי על חיילים בתפקידי לוחמה. אוכלוסייה משמעותית אשר נחקרת פחות הינה החיילים המשרתים בתפקידים עורפיים הנדרשים גם הם להסתגל לסיטואציה הצבאית שלא פגשו לפני כן, הכוללת אורח חיים ומשמעת שונה, כמו גם ביצוע תפקידים שהם לא בהכרח בחרו בהם, או לא בהכרח ציפו שכך יראו. כתוצאה מכך הם עלולים  לחוות קשיי הסתגלות. מכאן שישנה חשיבות רבה למחקרים הבודקים את תרומתם של גורמים שונים להסתגלות לשירות הצבאי של חיילים בתפקידים עורפיים.

המחקר הנוכחי התבסס על תאוריית ההגדרה העצמית (Self-determination theory, Deci & Ryan, 2000). על פי תאוריה זו, המוטיבציה של האדם לפעול, ובכך להסתגל לסיטואציות שונות מושפעת ממענה על שלושה צרכים פסיכולוגיים מולדים. הראשון, הצורך באוטונומיה, כלומר תחושה של חופש בחירה ושליטה על קבלת ההחלטות. השני, הצורך בתחושת יעילות, כלומר להרגיש בעל יכולת והשג. והשלישי, הצורך בתחושת שייכות המתייחס לרצון להיות קשור לאחרים, כלומר להרגיש אהוב ושדואגים לך יחד עם אהבה ודאגה לאחר. משתני המחקר נבחרו בהתאם לשלושת צרכים אלו: משתנה משמעות מהתפקיד הצבאי מתייחס לצורך באוטונומיה, סביב תחושת הבחירה של התפקיד, או הבחירה בתוך התפקיד. משתנה הגמישות המחשבתית מתייחס לצורך להרגיש בעל יכולת ותרומה. והמשתנים תמיכה חברתית ופנייה לעזרה מקצין בריאות נפש (קב"ן) מתייחסים  לצורך בשייכות, זאת מאחר והרצון להרגיש אהוב ושדואגים לך יכול לקבל מענה מהסביבה הבלתי פורמלית כמו חברים וגם מהסביבה הפורמלית כמו קב"ן.

מטרת המחקר הנוכחי הייתה בדיקת תרומתם של שלושת המשתנים המהווים משאבים אישיים של כל חייל: משמעות בתפקיד הצבאי, גמישות מחשבתית ותמיכה חברתית, להסתגלות לשירות הצבאי בקרב חיילים בתפקידים עורפיים. מטרה נוספת של המחקר הייתה בחינת משתנה התמיכה החברתית כגורם הממתן את הקשר בין משמעות התפקיד להסתגלות בשירות, וכן כגורם המתווך את הקשר בין גמישות מחשבתית להסתגלות לשירות. לבסוף כמטרה משנית- בחינת הקשר בין פנייה לקב"ן למשתני המחקר: משמעות מהתפקיד הצבאי, תמיכה חברתית, גמישות מחשבתית והסתגלות לשירות הצבאי.

שיטה: אוכלוסיית המחקר כללה 200 חיילים וחיילות בגילאי 18- 23, גילם הממוצע 20 שנה (SD = 0.951) וממוצע משך השירות שלהם הוא 14.110 (SD = 8.684) . מתוכם 107 (53.3%) חיילים אשר פנו לקב"ן וקבוצת הביקורת ששימשה להשוואה כללה 93 (46.5%) חיילים אשר לא פנו לקב"ן במהלך שירותם הצבאי עד תאריך מילוי השאלון.

הליך: המחקר הועבר לאישור על ידי אגף המחקר הצבאי וועדת האתיקה הצבאית, ונערך בשותפות עם חוקרת מתוך המערכת הצבאית. לאחר שהתקבלו האישורים, החוקרות פנו לחיילים בשלושה בסיסים פתוחים והציעו להם למלא את השאלונים באמצעות לינק שנשלח אליהם לטלפון הנייד לאחר חתימה על טופס הסכמה מדעת להשתתפות במחקר. כלי המחקר כללו חמישה שאלונים למילוי עצמי: שאלון דמוגרפי,  שאלון משמעות מהתפקיד (Work As Meaning Questionnaire –WAMI; Steger, Dik, &Duffy, 2012), שאלון גמישות מחשבתית (Cognitive Flexibility Scale; Martin & Rubin, 1995), שאלון תמיכה חברתית (The Medical Outcomes Study-MOS; Sherbouurne & Stewart, 1991) ושאלון הסתגלות (Soldier Adaptation to the Army Questionnaire-SAAQ; Winter & Ben Kanz, 2000).

ממצאי המחקר: כפי שנצפה בהשערות המחקר, במחקר נמצא כי חיילים שפנו לקב"ן היו בעלי רמה נמוכה יותר של גמישות מחשבתית, הסתגלות לשירות ותמיכה חברתית מסוג תמיכה מוחשית בהשוואה לחיילים שלא פנו לקב"ן (קבוצת ביקורת). כמו כן נמצא קשר חיובי בין משמעות בתפקיד, גמישות מחשבתית ותמיכה חברתית להסתגלות לשירות. בנוגע למטרת המחקר הנוגעת לתיווך ומיתון נמצא כי בעוד המשתנה תמיכה חברתית מתווך את הקשר בין גמישות מחשבתית להסתגלות לשירות באופן חלקי, הוא לא נמצא כמשתנה הממתן את הקשר בין משמעות התפקיד להסתגלות לשירות. בכך, ממצאים אלו תואמים את המודל התאורטי של דיסי וראיין (Self-determination theory, Deci & Ryan, 2000) מאחר ובמחקרנו נמצאה תרומתם של שלושת המשתנים התואמים לשלושת הצרכים הפסיכולוגיים המולדים אשר מנבאים הסתגלות, במקרה זה, הסתגלות לשירות הצבאי.

מגבלות המחקר: הנתונים מתבססים על דיווח סובייקטיבי של החיילים. דיווח זה עלול להיות דיווח מוטה ולא מלא, שכן הודאה בקשיים אינה פשוטה לאוכלוסייה בגילם. בנוסף, איסוף הנתונים בנקודת זמן אחת אינו מאפשר הסקה על סיבתיות. כמו כן, התמיכה שנבדקה במחקר זה לא כללה תמיכה ממפקדים, אשר יכלה להוות מידע משמעותי לגבי צורכי התמיכה של החיילים. מידע נוסף אשר חסר הינו אודות חיילים אשר נשרו מן השירות הצבאי בשל קשיי הסתגלות.

חשיבות והשלכות המחקר: חשיבות המחקר הינה בהבנה מעמיקה יותר אודות גורמים התורמים להסתגלות החיילים לשירותם הצבאי בקרב חיילים שאינם בתפקידי לוחמה. ממצאי המחקר תואמים את התיאוריה של דיסי וראיין (Deci & Ryan, 2000) ומלמדים על החשיבות של השקעה בהתייחסות לשלושת הצרכים, על מנת שתיבנה או תישמר לחיילים מוטיבציה פנימית שתעזור להם להסתגל לשירות. ממצאי המחקר מצביעים על חשיבות משמעות התפקיד הצבאי שחש החייל, התמיכה החברתית שיש לו וגמישותו המחשבתית כגורמים התורמים להסתגלות לשירות ובאופן משמעותי ביותר, המשמעות שיש לחייל מתפקידו הצבאי. כלומר, חיילים אשר מרגישים שתפקידם הצבאי משמעותי, יסתגלו טוב יותר לשירות הצבאי. בנוסף, ניתן להבין כי חיילים בעלי גמישות מחשבתית נמוכה, יסתגלו פחות לשירות. חיילים אלו יזדקקו ללמידה ורכישת מיומנות על מנת לפתח גמישות מחשבתית בכדי שיוכלו להתאים את עצמם לשירות הצבאי. ייתכן ולמידה זו תוכל להתקיים בעזרת פגישות עם קב"ן ואנו מציעות להעמיק בבדיקת אפשרות זו. כמו כן, תמיכה חברתית נמצאה כמשתנה משמעותי אשר תורם להסתגלות לשירות הצבאי הן באופן ישיר והן באופן עקיף בקשר בין גמישות מחשבתית להסתגלות.

תרומתם של המשאבים האישיים והסביבתיים הללו להסתגלות לשירות הצבאי תשקף את חוויית השירות של החיילים ותשים זרקור על מצוקתם של חיילים אשר משאביהם דלים יותר. תשומת לב של המערכת הצבאית לגורמים אלו יכולה להוביל לשיפור התכנים המועברים לחיילים לפני כניסתם לתפקיד ותהווה נדבך נוסף לבניית תכניות מתאימות להכנה לשירות הצבאי. כמו כן יושקעו משאבים לבניית תכניות לרכישת מיומנויות לגמישות מחשבתית שיעזרו לחיילים להסתגל יותר לשירותם. בנוסף, ממצאים בנושא התמיכה החברתית יוכלו לקבל ביטוי בעבודת המפקדים עם חיילים אשר זקוקים לכלים להגדלת התמיכה החברתית שלהם ובכך יסתגלו יותר לשירותם הצבאי.

תרומה משמעותית נוספת של מחקר זה היא שניתן להשליך תאוריות הסתגלות לעבודה על הסתגלות לשרות הצבאי בקרב חיילים בתפקידים שאינם קרביים. מסקנה זו מאפשרת מתן מידע וכלים הקיימים כבר בספרות המחקרית של עולם העבודה; אלו יאפשרו הבנה של הצרכים והקשיים של החיילים שאינם קרביים ומציאת כלים שיעזרו להם להסתגל יותר טוב לשירותם הצבאי.