תרומת היחס ההורי והדיפרנציאציה של העצמי לתמיכה זוגית כמנבאים של שביעות רצון מהזוגיות

מחקר זה עסק בקשרים שבין תפיסת היחס ההורי בילדות והדיפרנציאציה של ה'עצמי' לתמיכה זוגית ובתורה לשביעות רצון מהזוגיות וכן בתרומות הדדיות של בן זוג אחד על משנהו.

המחקר הניח כי היחס ההורי, המקבל לעומת הדוחה, מעצב  את  אישיות הפרט, הסתגלותו הפסיכולוגית ועל הקשרים הזוגיים שלו (Rohner, 2016). אחד המאפיינים הפסיכולוגיים שמתבססים מתוך הקשרים עם ההורים הוא הדיפרנציאציה של ה'עצמי', משתנה בעל חשיבות בולטת בקשרים בין אישיים בכלל ובאינטימיות זוגית בפרט (Bowen, 1978). בבגרות הדיפרנציאציה של העצמי מאפיינת את היכולות לוויסות רגשי, לביסוס קשרים אינטימיים ואת שביעות הרצון מקשרים זוגיים. היבט נוסף המתפתח מתוך החוויות עם דמויות ההתקשרות, לרוב ההורים, הוא מערכת הענקת התמיכה שהינה מערכת התנהגותית משלימה למערכת ההתקשרות, ותפקידה הגנה, תמיכה וסיוע לזה הנזקק או נמצא במצוקה. בהקשר הזוגי בבגרות, בני זוג שלהם יכולת לתמיכה זוגית רגישה הנענית לצרכי ההתקשרות של בן/בת הזוג חשים שביעות רצון מזוגיותם.

שיטה – במחקר השתתפו 142 זוגות נשואים וזוגות בקוהביטציה בגילאי 23-42 אשר ענו על השאלונים: שביעות רצון מהזוגיות, שאלון דיפרנציאציה של העצמי, שאלון יחס הורי בילדות PARQ, שאלון תמיכה זוגית ושאלון פרטים אישיים, אותם מילאו שני בני הזוג באופן אינטרנטי.

השערת המחקר הראשונה שגרסה כי ימצא קשר חיובי בין תפיסת היחס ההורי לבין דיפרנציאציה של העצמי אוששה באופן חלקי, ונמצא קשר חיובי מובהק רק עבור הקשר בין יחס אימהי לבין דיפרנציאציה של העצמי אך לא עבור יחס אבהי. השערת המחקר השנייה, לפיה יתקיים קשר חיובי בין תפיסת היחס ההורי לבין תמיכה זוגית מותאמת, אוששה באופן חלקי ונמצא קשר חיובי מובהק בין תפיסת היחס ההורי לבין תמיכה זוגית מותאמת עבור נשים, ואילו עבור גברים אושש הקשר רק בין יחס אימהי לתמיכה זוגית מותאמת. השערת המחקר השלישית, שטענה לקשר חיובי בין דיפרנציאציה של העצמי לבין תמיכה זוגית מותאמת, אוששה במלואה. ההשערה הרביעית שטענה לקשר חיובי בין תמיכה זוגית מותאמת לשביעות רצון מהמערכת הזוגית אוששה אף היא, כמו גם השערות חמש ושש שטענו לקשר חיובי בין תמיכה זוגית מותאמת של בן/ת זוג אחד לשביעות הרצון של השני/ה. ההשערה השביעית כי קיים קשר חיובי בין שביעות הרצון של שני בני הזוג, גם אוששה.

בחינת המודל המחקרי עבור נשים הראתה כי תמיכה זוגית מותאמת מתווכת באופן מלא את הקשר בין יחס הורי של האם לבין שביעות הרצון מהזוגיות. שביעות הרצון מהזוגיות של הגבר תרמה באופן חיובי לשביעות רצון האישה מהזוגיות. עבור גברים נמצא שיחס הורי של האם מתוּוַך באופן חלקי על-ידי המשתנה דיפרנציאציה של העצמי בקשר לשביעות רצון מהזוגיות בעוד הקשר בין שביעות הרצון לדיפרנציאציה.

ברמה התיאורטית, יש למחקר חשיבות בניסיונו לתרום להבנת המורכבות של שביעות הרצון מיחסי הזוגיות מהיבטים של תיאוריה מערכתית/משפחתית ותיאורית ההתקשרות. המחקר מדגיש את חשיבות התמיכה הזוגית ומקורותיה המשפחתיים בהבנת שביעות הרצון מהיחסים ואת התרומה השונה של רמת הדיפרנציאציה של העצמי בקרב הגברים והנשים ביחס לשביעות רצונם מהיחסים. ברמה היישומית תובנות ממצאי המחקר עשויות יהיו לסייע בטיפול בפרטים ובזוגות החווים קשיים בזוגיות מתוך התמקדות הן בייצוגי ההתקשרות מהילדות וביטוייהם בהווה והן בדינמיקות הענקת תמיכה במערכת היחסים.