הקשר בין גורמים אישיים, אינטראקציוניים וסביבתיים, לבין עזיבה או הישארות במערכת יחסים אלימה בקרב נשים ששהו במקלט

English שלחו לחבר
סטודנט/ית
רשף מצפון עדי
שנה
2019
תואר
MA
תקציר

אלימות נגד נשים הינה בעיה עולמית רחבת היקף, וההערכה היא כי בעולם בין 13% ל61% מהנשים סובלות מאלימות פיזית.

אלימות כלפי בת זוג קשורה לשליטה במערכת היחסים המלווה פעמים רבות בהתעללות נפשית, רגשית, כלכלית ומינית. השלכותיה הקשות של האלימות על האישה וילדיה, מעלה את השאלה מדוע נשים נוטות לחזור או להישאר בקשר אלים ותאורטיקנים ניסו לתאר את הגורמים שעשויים להסביר תופעה זו. לצד זה, נערכו מחקרים מעטים בתחום זה.

לפיכך, מחקר זה שם לו למטרה לבחון את תרומתם של גורמים אישיים (מצוקה נפשית; מצוקה פוסט טראומטית ודיכאון), גורמים אינטראקציוניים (חומרת האלימות בקשר הזוגי, תחושת סכנה, פרידות קודמות מבן הזוג, שהייה קודמת במקלט) וגורמים סביבתיים (תמיכה חברתית ומשפחתית), להחלטתן של נשים נפגעות אלימות השוהות במקלט, להישאר או לעזוב את מערכת היחסים האלימה.

מחקר זה הינו מחקר כמותני מתאמי המבוסס על בסיס נתונים קיים. הנתונים נאספו כחלק ממחקר רחב היקף של שלוש חוקרות מאוניברסיטת בר- אילן: ד"ר ענת בן פורת, פרופ' רחל דקל ופרופ' חיה יצחקי. המחקר נערך ב12 מתוך 14 מקלטים לנשים נפגעות אלימות הפזורים בארץ, בין השנים 2009 ל2014, ובו השתתפו כ221 נשים ששהו במקלט בתקופה זו. כלי המחקר הינו שאלון המבוסס על דיווח עצמי, שהועבר בשלוש נקודות זמן. במחקר נבדק באמצעות מבחני פירסון למשתנים רציפים ומבחן ספירמן למשתנים דיכוטומיים את הקשר בין משתני המחקר הבלתי תלויים לבין החלטתן להישאר או לעזוב את בן זוגן. כמו כן, לאור המשתנה התלוי הדיכוטומי, נעשה שימוש בניתוח 'רגרסיה לוגיסטית' לניתוח תרומתם הכוללת של כל משתני המחקר לעזיבה/ הישארות בקשר.  

ממצאי המחקר עולה כי השערות המחקר אוששו באופן חלקי. בנוגע לגורמים הסביבתיים נמצא קשר חיובי בין תמיכה משפחתית לבין עזיבת מערכת היחסים האלימה, אולם לא נמצא קשר בין תמיכה חברתית לעזיבה. נמצא קשר בין משתני הרקע, השכלה ותעסוקה, לבין עזיבת בן הזוג. כמו כן, נמצא כי משתנה התעסוקה הינו המשתנה שתורם במידה הרבה ביותר לניבוי עזיבת בן הזוג.

בהתייחס לשאלות המחקר לא נמצא קשר בין המשתנה 'מצוקה נפשית' (מצוקה פוסט- טראומטית ודיכאון) לבין עזיבת מערכת היחסים. בנוסף, הקשר בין המשתנים האינטראקציוניים לבין המשתנה התלוי יצאו מובהקים באופן חלקי בלבד. למשתנה חומרת האלימות ותחושת הסכנה לא נמצאה כל תרומה לניבוי המשתנה התלוי, כמו כן המשתנה פרידות קודמות שנמצא מובהק במבחנים המקדימים, לא נמצא כמשתנה תורם לניבוי המשתנה התלוי במודל הרגרסיה. עם זאת, למשתנה 'שהייה קודמת במקלט' תרומה לניבוי אי- עזיבת בן הזוג.

לסיכום, ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על המשתנים; תעסוקה, השכלה ותמיכה משפחתית, כמשתנים התורמים לניבוי של המשתנה התלוי – עזיבתה של האישה נפגעת אלימות את בן זוגה. בעוד המשתנה 'שהייה קודמת במקלט' תורם לניבוי אי- עזיבתה של האישה את בן הזוג.

למחקר זה חשיבות רבה במיפוי הגורמים הקשורים להחלטותיהן של נשים נפגעות אלימות לעזוב או להישאר עם בן הזוג בקשר האלים.  כמו כן, ממצאי המחקר יכולים לסייע בבניית עקרונות לתכנית טיפול עבור נשים השוהות במקלטים.