זוגיות ואינטימיות בקרב זוגות בגיל הזקנה אשר אחד מהם מתמודד עם ירידה קוגניטיבית קלה

English שלחו לחבר
סטודנט/ית
ברק טל
שנה
2019
תואר
MA
תקציר

הספרות מלמדת כי בני 65 ומעלה הנם קבוצת סיכון להפרעות בתחום הזיכרון הנעות ברצף שבין ירידה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment) לאלצהיימר. מערכת היחסים הזוגית בשלב חיים זה עוברת גם היא שינויים לאורך השנים במישורים שונים. מחקרים מצאו כי כאשר אחד מבני הזוג חולה, נטל הטיפול פעמים רבות נופל על בן הזוג הבריא, דבר המשפיע רבות על מערכת היחסים בין השניים.

מטרתו של מחקר זה הייתה בחינת אופייה של מערכת היחסים בין בני ובנות זוג אשר אחד מהם סובל מאבחנה של ירידה קוגניטיבית קלה, את הדרך בה כל אחד מהם תופס את המערכת הזוגית לאור השינויים וכן את דרכי התמודדותם עם המציאות הזוגית בהווה. לצורך המחקר רואיינו 14 נשים וגברים, כולם מצויים בזוגיות (קרי שבעה זוגות), מעל גיל 65, אשר אחד מהם מאובחן עם ירידה קוגניטיבית קלה. הראיונות היו חצי מובנים, כאשר כל אחד מבני הזוג רואיין באופן אישי.

ממצאי המחקר העלו תמונה של "אובדן עמום - נוכחות נעדרת - חלקי עצמי-אישי ועצמי-זוגי אבודים". זוהי תמת-על, דרכה ניתן להבין את אופייה המשתנה של המערכת הזוגית בעקבות חוויות של אובדן שאינו ממוות לאור אבחנה של ירידה קוגניטיבית קלה של אחד מבני הזוג. בהקשר זה, עלו ממצאים המתייחסים לאובדנים אותם חוו הזוגות כפי שהם דווחו מנקודת מבט המציגה חוויות ותחושות אישיות של כל אחד מ- 14 משתתפי המחקר. בעוד בני הזוג הבריאים חיים, מבחינתם, בהווה ומתמודדים עם השינויים שהזקנה והאבחנה עשתה לזוגיות, בני הזוג המאובחנים חווים את עצמם כחיים בזוגיות שהייתה בעבר וחלקם אף חווים אותה כמתגלמת באופן ישיר בהווה. ממצאי תמה זו יתוארו בהרחבה במחקר הנוכחי.

בנוסף, עלו שלושה סגנונות מרכזיים להתמודדות עם מציאות זו: סגנון התמודדות ראשון של "קריאת תיגר על יחסי סועד-נסעד" - בסגנון זה ביקשו הזוגות לייצר התאמת המסוגלות והכוחות של כל אחד מבני הזוג כלפי בן/בת זוגם, באמצעות הסתכלות הקוראת לראות את השלם כעולה על סכום חלקיו. הזוגות התמודדו כשהם יוצרים מצב של סינרגיה המאפשר להם לשמר את הקשר המשותף, לצד המסוגלות התפקודית והקוגניטיבית המוצבת בסכנה לאור הגיל וההתמודדות עם ירידה קוגניטיבית קלה.

סגנון התמודדות שני אשר עלה מן הממצאים כמקדם את תנועתה של המערכת הזוגית הוא "חברות משולבת עם החיים" - סגנון התמודדות זה עסק במשאב של בסיס איתן של קשר המאפשר לקיים בהווה חברות רבת ערך הנשענת על אהבה עמוקה. הזוגות השתמשו במשאב זה אותו צברו במהלך שנות זוגיות רבות ומחפשים דווקא את המשותף על פני הזר והנפרד. כך, על ידי מציאת הנקודות המשותפות שעוד נותרו, כגון תחביב או פעולה משותפת מוכרת מן העבר, הם יכולים לבסס את התקשורת ולהדגיש את הקיים על פני החסר. בנוסף, מוטיבים של אהבה הדדית והבסיס האיתן של החברות מאפשרים לזוגיות אופי חדש של תקשורת והנאה מחלקים של "הביחד" המשותף, אשר קודם לכן יכלו להיתפס כזניחים וכיום מקדמים את הרווחה הנפשית המשותפת של המערכת הזוגית כולה.

סגנון התמודדות שלישי שעלה מדיווחיהם של הזוגות מכונה "להתעורר כל בוקר מחדש" - בסגנון זה, ההתמודדות עם האובדן ביחסים הזוגיים כאשר אחד מבני הזוג מאובחן כסובל מירידה קוגניטיבית קלה, ייצרה מצב בו רב הנסתר על הגלוי. לאור המציאות כי בן/בת הזוג המאובחן משתנה באופן בלתי צפוי בתנועה של השתנות עם חזרה לעצמו או ללא, הוא הופך זר לרגעים עבור בן/בת הזוג שאינו מאובחן. "להתעורר כל בוקר מחדש" מבקשת לחוות את האפשרויות הקיימות בפני הזוגות בכל רגע נתון. באמצעות גמישות וסבלנות כלפי המציאות הנוכחית, יכולים הזוגות להתמקד במה שקורה ב"כאן ועכשיו" של החיים הזוגיים.

חשיבות המחקר מבחינה תאורטית אפשרה פתיחתו של מרחב, המבקש להתבונן על זקנה ועל המשמעויות הרבות הנגזרות כלפי זקנים בתוך הרצף שבין בריאות ואיתנות לחולי ותלות. כמו כן, ממצאי המחקר אפשרו קידומה של הסתכלות נרחבת על תפיסותיהם של כל אחד מבני הזוג את עצמם, את הזוגיות ואת דרכי ההתמודדות שהם מסגלים עבור עצמם בתוך המציאות המורכבת של תהליך ההזדקנות, מנקודת מבט זוגית. מבחינה יישומית, המחקר ביקש לקדם חשיבה בנוגע להתערבויות אפשריות היכולות לאפשר הסתגלות מוצלחת למערכת הזוגית, נוכח הירידה הקוגניטיבית.