מקומה של הסליחה לעצמי ולהורה הזקן בעת תהליך סידור מוסדי בבית אבות

English שלחו לחבר
סטודנט/ית
עמר ערבה
שנה
2019
תואר
MA
תקציר

העלייה בתוחלת החיים הנה בין סממני העולם המערבי ומובילה, בין היתר, לריבוי מקרים של זקנים סיעודיים המטופלים על ידי בני משפחותיהם. במדינת ישראל, האחריות לטיפול בזקן נחלקת על פי חוק בין המדינה ובין בני משפחתו. חלוקת אחריות זו כוללת גם את תהליך ההסדרה ובעיקר המימון במקרה של אשפוז סיעודי. עם זאת, לעיתים התהליך הופך למורכב יותר כתוצאה מחוסר שיתוף פעולה מצד הילדים. מטרת מחקר זה הייתה בחינת מקומה של הסליחה בהליך הסידור המוסדי. הסליחה לעצמי והסליחה להורה הזקן נבחנו במחקר זה מנקודת מבטם של הילדים הבוגרים.

חשיבותו התיאורטית של המחקר טמונה ביכולתו לשפוך אור לגבי מקומה של הסליחה ביחסים הפנים-משפחתיים בין ילדים להוריהם המזדקנים וכן מקומה של סליחה עצמית בקרב הילדים הבוגרים. זאת, בהקשר של תפיסת המחויבות של טיפול בהורה בשלב הסידור המוסדי בבית אבות ובהקשר של יכולת הדיאדה הורה-ילד לבצע תהליך של בשלות פיליאלית (מונח המתייחס ליכולת של הילדים להגיש עזרה וסיוע להורה המזדקן מתוך מסוגלות ורצון באופן המאפשר היפוך תפקידים בתוך הדיאדה הורה-ילד). חשיבותו היישומית של המחקר היא בפוטנציאל הטמון בו בתרומה לזיהוי מכשולים בעת מימוש ההליך לסידור מוסדי של זקן סיעודי מצד ילדיו ולגיבוש ואימוץ התנהלות אפקטיבית בלשכת הבריאות ובמערכות בריאות תומכות, אשר תמתן התנגדות זו במידה ותתעורר. זיהוי והבנה טובה יותר של התהליך ושל מערכות היחסים המשפחתיות מאפשרים מתן מקום להתמודדות עם המצוקות העולות ממנו. כתוצאה מכך, ייתכן שתהליך הסידור המוסדי בלשכות הבריאות יהפוך רגיש משפחתית וכן יתאפשרו גמישות וייעול של התהליך. במקביל, ייתכן שזיהוי הקשיים והקונפליקטים המשפחתיים וטיפול רגיש משפחתי כלפיהם, יאפשרו הקלה רגשית-אישית של כלל הנוגעים בדבר.

המחקר בתחום זה אינו נפוץ בישראל ולרוב מתמקד בתהליכים פורמליים הקשורים למערכות עצמם ו/או בחוויית המטופל ו/או בתחושת הנטל על המטפל העיקרי. נקודת מבט רגישת משפחה מעין זו מהווה התבוננות חדשנית על מערכת היחסים מנקודת מבטו של המטפל העיקרי ומאפשרת תצפית על התהליכים הפנימיים שחווה המשפחה אל מול התהליכים הפורמליים בעת הליך הסידור המוסדי.

המחקר הנוכחי התבצע בשיטת מחקר איכותנית. אוכלוסיית המחקר כללה את ילדיהם הבוגרים של קשישים אשר נמצאים בשלב של תהליך לסידור מוסדי במסגרת משרד הבריאות.

הנתונים נאספו באמצעות ראיונות חצי מובנים עם 15 בני משפחה (מטפלים עיקריים) בגילאי 75-45, אשר נדגמו באמצעות דגימת קריטריון, בשלב של עד חצי שנה לאחר תהליך מתן הקוד במשרד הבריאות וההשמה בבית אבות.

ניתוח הממצאים העלה שלוש תמות מרכזיות: התמה הראשונה נקראה "קפסולה בזמן". תמה זו עסקה ביחסי הורה-ילד בוגר בשלב הסידור המוסדי, תוך מיקוד בדרך בה בנקודת זמן זו קיימת התכנסות של הילד (שהנו המטפל העיקרי) אל תוך הדיאדה הורה-ילד. למעשה, בשלב הראיונות, לא הוזכרו כלל בני משפחה אחרים מצד המשתתפים. נראה כי "הקפסולה בזמן" מאפשרת לילד הבוגר התכנסות פנימה על מנת לנהל ולהבין את מערכת היחסים החדשה שנוצרת בדיאדה הורה-ילד בשלב זה של הטיפול בהורה.

התמה השנייה נקראה "טוב מול רע". תמה זו עסקה בתחושת האמביוולנטיות אל מול ההורה ובהצגתו השונה בשלבי הריאיון השונים (בפרט בנקודת הזמן שבה תוארה היציאה למסגרת). התמה כללה את האמביוולנטיות המוצגת כצורך של הילד הבוגר לפצל את דמות ההורה, על מנת לייצר בתוכו דמות הורה אותה ניתן "לסדר" במסגרת מוסדית. ההסברים שנכללו תחת תמה זו עסקו בסיבות לכך שלמעשה, פיצול זה אינו מאפשר תהליך של סליחה ומונע בשלב זה לייצר תהליך של בשלות פיליאלית. זאת מאחר שהפיצול אינו מאפשר לראות ואף לקבל את ההורה על מכלול חלקיו. 

התמה השלישית נקראה "האחר כמקבל החלטה - היא אמרה שצריך". תמה זו עסקה בדגש הרב שהושם מצד המשתתפים על הגורם החיצוני כזה שקיבל את ההחלטה או שלחץ על הוצאת ההורה למסגרת מוסדית. התמה הציגה את הנטל הטיפולי הרב הנמצא על כתפי המטפל העיקרי עד לרגע ההחלטה, תוך בחינת תהליך קבלת ההחלטות על יציאה למסגרת מוסדית. ההבנה הייתה כי בדיאדה הורה-ילד בה טרם בוצע היפוך תפקידים מלא, יתקשה הילד לקבל לבדו החלטה כה גורלית המערבת רגשות רבים ויוצרת תחושת בושה (שתוארה כמשבר). ההסתמכות על איש מקצוע/מומחה מאפשרת ריחוק והקלה בחוויית הבושה. במחקר זה הושם דגש רב על חווית הבושה. בושה בהורה "שבגד בהם" ובושה כלפי עצמם, "הבוגדים" בערכי המשפחה ובהורה, הקיימת בקרב בני משפחה מטפלים; רגש המזוהה עם פגיעה והיעדר תהליכי סליחה. 

מחקר זה הדגיש את התהליכים הפנים-משפחתיים שחווה הדיאדה הורה-ילד בשלב הטיפול בהורה המזדקן ואשר מגיעים לשיאם ברגע ההחלטה על מיסוד. המחקר הנוכחי בחן דיאדה זו לאור מודל הבשלות הפיליאלית שנטבע בשנות השישים ובדק אם מקומה של הסליחה/ היעדר סליחה הנו בעל השפעה על היכולת להגיע לבשלות פיליאלית. ממצאי המחקר הנוכחי הצביעו על כך כי מקומה של הסליחה בתהליך עשוי לפתח את היכולת של המטפל העיקרי לראות את ההורה כמכלול, ומתוך כך לבצע היפוך תפקידים ולהגיע לבשלות פיליאלית. בסיום המחקר נכתבו המלצות אופרטיביות הנגזרות מתוך הממצאים שהתקבלו, הנוגעות למגוון דרכי טיפול והדרכה המכוונים להכרה בקשיי המטפל העיקרי אל מול רגשותיו הקשים ולתהליכי הסליחה שיאפשרו הפגת קשיים אלו.