תרומתם של משאבים אישיים, דחק ומעורבות הורית לצמיחה אישית בקרב אבות טריים – השוואה בין אבות לתאומים לבין אבות ליחידאיים

המעבר להורות הוא אירוע משמח אך גם מעורר תחושות מתח ודחק. התמודדות עם תחושות אלו טומנת בחובה פוטנציאל לצמיחה אישית. בשנים האחרונות רבו מחקרים המעידים על צמיחה הורית במעבר להורות, אולם מיעוטם התמקד באבות, על אף השינויים הרבים שחלו בעשורים האחרונים במעורבות האבהית בגידול הילדים. מחקר זה ביקש לבחון צמיחה במעבר הראשוני לאבהות, ביחס לשתי קבוצות- אבות לתאומים ואבות ליחידאיים. בהתאם למודל הצמיחה של שפר ומוס ( Schaefer

1992 & Moos,), נבחנה תרומתם של משתנים משלושה אשכולות לצמיחה: מאפייני האירוע (רמת הדחק הנחווית על-ידי האבות ומידת המעורבות האבהית); משאבים אישיים פנימיים (יכולת הגמישות בהתמודדות ואמונה); ומשאבים אישיים חיצוניים (תפיסת התמיכה מבת הזוג). בנוסף, בחן מחקר זה לראשונה בקרב אבות, האם קיים קשר קורבילינארי בין דחק נתפס לבין צמיחה אישית.

במחקר השתתפו 158 גברים, 76 אבות לתאומים בכורים הנמצאים בטווח הגילאים חודש עד שנתיים ו-82 אבות לילדים יחידאיים בכורים הנמצאים בטווח גילאים זהה. איסוף הנתונים התבצע על ידי שאלונים אלקטרונים ודגימת המשתתפים במחקר נעשתה בשיטת "מדגם נוחות".

ממצאי המחקר מלמדים שאבות לתאומים מדווחים על רמת גמישות גבוהה יותר ביחס לאבות ליחידאיים; נמצא קשר חיובי בין כל משתני המחקר לבין צמיחה אישית, על ממדיה השונים. באופן ספציפי, נמצא מתאם חיובי בין גמישות לבין חמשת ממדי הצמיחה האישית, וכן נמצא כי מתאם זה מתווך על-ידי דחק בממדים קשר עם אחרים והערכה לחיים: ככל שהגמישות נמוכה יותר, כך האבות חווים יותר דחק, הקשור בתורו לצמיחה אישית גבוהה יותר. המשתנה אמונה נמצא בקשר חיובי עם צמיחה אישית אך ורק בממד שינוי רוחני, בקרב המשתתפים אשר הגדירו את עצמם כחרדים, דתיים ומסורתיים; מתאם חיובי נמצא בין תמיכה מבת הזוג לבין צמיחה אישית בכל הממדים למעט בממד חוזק אישי, ומתאם חיובי בין מעורבות אבהית לבין צמיחה אישית בכל הממדים למעט הממד אפשרויות חדשות; לבסוף, נמצא מתאם חיובי בין דחק לבין צמיחה אישית ביחס לממד הערכה לחיים, וקשר קורבילינארי ביחס לממדים קשר עם אחרים וחוזק אישי, כך שברמת דחק ממוצעת דיווחו האבות על רמת הצמיחה הגבוהה ביותר, וככל שרמת הדחק הייתה גבוהה או נמוכה מהממוצע, הלכה ופחתה רמת הצמיחה המדווחת של האב.

מחקר זה הינו הראשון לבחון צמיחה אישית בקרב אבות לתאומים וכן הראשון לבחון קשרים קורבילינאריים בין רמות הדחק לבין צמיחה באוכלוסיית האבות. ברמה היישומית, יכול המחקר לסייע במיקוד התערבויות המיועדות להכשרת האב טרם המעבר להורות ולהעצמת תהליך הצמיחה שלו בתקופה הראשונה להורות.