להיות הורים לילדים ממין אחד: תפיסת הרצון לילד מהמין האחר, בריאות נפשית והסתגלות זוגית של אמהות שפנו לוועדה לברירת מין היילוד

הרצון לשלוט במין צאצאיהם מלווה את האדם משחר ההיסטוריה. התקדמות הטכנולוגיות הרפואיות מאפשרת כיום, בעזרת אבחון גנטי טרום השרשתי-PGD (Pre-implantation Genetic Diagnosis), לברור את מין העובר בדיוק של כמעט מאה אחוז. יישום השימוש ב-PGD לברירת מין היילוד מסיבות שאינן רפואיות מעורר דילמות אתיות, מקצועיות וחברתיות נוקבות. במרכז השיח הביו-אתי והמחקר בארץ ובעולם עומדת הסוגיה האם יש להתיר להורים המעוניינים בכך לבחור את מין ילדיהם. בישראל, בשונה ממרבית המדינות המערביות, בהן נאסר השימוש ב-PGD לברירת מין מסיבות שאינן רפואיות, נקבע בשנת 2005 הסדר ייחודי. הסדר זה מאפשר לזוגות להם ארבעה ילדים ממין אחד בלבד, (ובמקרים מיוחדים גם שלושה ילדים או פחות), לפנות בבקשה לקבלת אישור לביצוע ברירת מין אקטיבית מ"הוועדה הארצית לברירת מין היילוד באבחון גנטי טרום השרשתי" (להלן הוועדה), אשר הוסמכה לכך במשרד הבריאות. בשנים 2005-2016 הוגשו לוועדה 784 בקשות, 125 (15.9%) מתוכן אושרו. למרות מרכזיותו של מין היילוד בחוויה ההורית ניתנה עד כה תשומת לב מחקרית מועטה, אם בכלל, להבנת ההשלכות הפסיכו סוציאליות שיש להעדר ילד ממין הנתפס כרצוי, על ההורים ועל אימהות בפרט. אוכלוסיית הפונים לוועדה מהווה, לפיכך, "מקרה מבחן" לחקר הנושא בארץ ובעולם.

המחקר הנוכחי התבסס על תיאורית הדחק וההתמודדות של לזרוס ופולקמן (lazarus & Folkman, 1984). המודל המושגי של המחקר בחן את הקשר שבין גורם הדחק (תפיסת החסר בילד ממין מסוים בעת הפניה לוועדה), לבין ההסתגלות (בריאות נפשית והסתגלות זוגית) מספר שנים לאחר מכן בעת איסוף הנתונים, כמו גם את תרומתם של דרכי ההתמודדות (התמודדות זוגית), משאבי ההתמודדות (תפיסת מסוגלות עצמית, תמיכה חברתית נתפסת) וקבוצת החלטת הוועדה. נכללו במחקר אימהות יהודיות מקרב הזוגות אשר פנו בבקשה לוועדה. כמחקר ראשון מסוגו, הוא פותח צוהר לעולמן של אמהות הכמהות לילד מהמין החסר ועשוי להוות נדבך ראשון בהבניה התיאורטית של ההתמודדות עם גורם דחק זה.

מטרות המחקר: 1) לבדוק את הקשר בין התפיסה הקוגניטיבית של האישה את החסר בילד מהמין הרצוי (להלן תפיסת החסר) בעת הפנייה לוועדה, לבין מדדי הסתגלות פסיכוסוציאלית (בריאות נפשית והסתגלות זוגית) מספר שנים לאחר מכן, בעת איסוף הנתונים; 2) לבחון האם ההתמודדות הזוגית בעת הפנייה לוועדה מתווכת את הקשר בין תפיסת החסר וההסתגלות הפסיכוסוציאלית; 3) לבחון האם משאבי ההתמודדות (תפיסת מסוגלות עצמית, תמיכה חברתית נתפסת) קשורים ישירות ו/או ממתנים את הקשר בין תפיסת החסר וההסתגלות הפסיכוסוציאלית ובין ההתמודדות הזוגית והסתגלות הפסיכוסוציאלית; 4) לבדוק האם ההשתייכות לקבוצת ההחלטה (אמהות שפנייתן אושרה, פנייתן נדחתה ואלה שלא השלימו את התהליך מעל שנה מיום הפנייה) מתווכת את הקשר בין תפיסת החסר וההסתגלות הפסיכוסוציאלית; 5) לבדוק אלו משתנים הם בעלי התרומה העיקרית להסתגלות הפסיכוסוציאלית.

שיטה: מערך המחקר – כמותי, חתכי ורטרוספקטיבי. למחקר הכמותני קדם מרכיב איכותני אשר נדרש לצורך בנית שאלון למדידת תפיסת החסר.

אוכלוסיית המחקר: 121 נשים יהודיות, אמהות ל- 3-4 ילדים ממין אחד בלבד, מרביתן ילידות הארץ, נשואות, באמצע שנות השלושים לחייהן בעת הפניה, עובדות במשרה מלאה או חלקית ומגדירות את מצבן הכלכלי כטוב ומעלה. רק כחמישית מתוכן מגדירות עצמן כחילוניות והשאר ברמות דתיות שונות. מרביתן פנו לוועדה עד 3 שנים לפני קיום הריאיון (66.1%) וכל היתר עד 8 שנים. למעלה ממחציתן פנו לוועדה בבקשה לבחור בן. הבקשה אושרה לשישית מכלל המשתתפות (14.8%n=18, ). כל היתר נדחו (n=24, 19.8%), או לא השלימו את התהליך המנהלי הנדרש ולא התקבלה החלטה בעניינן (65.4%n=79, ). שליש מהמשתתפות ילדו ילדים נוספים לאחר הפניה לוועדה, למרביתן נולד הילד מהמין הרצוי.

איסוף הנתונים: התבצע בחודשים ינואר 2016 - מאי 2017. לאחר קבלת אישור ועדת הלסינקי המשתתפות חתמו על טופס הסכמה מדעת ורואיינו פנים אל פנים (35%) או טלפונית (64.5%) באמצעות שאלון מובנה. 

כלי המחקר: מאפייני הפנייה לוועדה היו הנתונים היחידים שהוצאו מתיקי הפנייה שבמשרד הבריאות. כל השאר היו שאלונים לדיווח עצמי שכללו: משתני רקע אישיים ששימשו כמשתני בקרה (נתונים דמוגרפיים, משתני פריון); ארבעה שאלונים אשר בדקו רטרוספקטיבית  משתנים שהתיחסו למצב בעת הפניה לוועדה: גורם הדחק - שאלון לבדיקת תפיסת החסר אשר נבנה לצורך מחקר זה; דרכי התמודדות - שאלון DCI לבדיקת ההתמודדות הזוגית (Bodenmann, 2007) ומשאבי התמודדות - שאלון GSES לתפיסת המסוגלות העצמית (Jerusalem & Schwarzer, 1992), ושאלון MSPSS לתמיכה חברתית נתפסת                (Zimet et al., 1988) (בחלוקה לשני תת-מדדים); שני שאלונים להערכת הסתגלות פסיכוסוציאלית לאחר מספר שנים, בעת איסוף הנתונים: הגרסה המקוצרת של שאלון הבריאות הנפשית MHI (Veit & Ware, 1983) והגרסה המקוצרת של שאלון ההסתגלות הזוגיתDAS  (1976 Spanier,). לשם הבנה מעמיקה יותר של מצב הדחק, נבדקו משתנים ייחודיים נוספים בעת איסוף הנתונים: א) בקרב אימהות אשר לא נולד להן הילד מהמין הרצוי - נבדקה הערכת תחושת החסר לאורך זמן; תפיסת החסר כיום; מידת קיומם של לחצים בנושא מין היילוד מהסביבה בכלל ומידת הלחץ מגורמי לחץ שונים בפרט. ב) בקרב אימהות להן נולד הילד מהמין הרצוי נבדקה תפיסתן את תרומת לידת הילד/ה להרגשתן הכללית וליחסים עם הסביבה החברתית.                         

ניתוח הנתונים בוצע ע"י בדיקת קשרים דו-משתניים וניתוחים רב-משתניים לבדיקת השערות התיווך והמיתון באמצעות מודלים של רגרסיה ליניארית, רגרסיה לוגיסטית, ופרוצדורת Process להערכת תיווך.

ממצאים עיקריים: לאחר פיקוח על משתני בקרה, בניתוחים הרב-משתניים נמצא קשר שלילי מובהק בין תפיסת החסר בעת הפניה לוועדה לבין הבריאות הנפשית כיום (β =-.31, p<.01). ככל שתפיסת החסר גבוהה יותר הבריאות הנפשית נמוכה יותר. לא נמצא  קשר ישיר בין תפיסת החסר בעת הפנייה להסתגלות הזוגית כיום (β =-.08, p>.05).

בבדיקת השערת התיווך נמצא כי התמודדות הזוגית תיווכה באופן חלקי בלבד את הקשר בין תפיסת החסר לבריאות הנפשית. נמצא הן קשר ישיר (b=-.34, p<.05) והן קשר עקיף (b=-.10, p<.05) דרך התמודדות זוגית בין תפיסת החסר לבין בריאות הנפשית וקשר ישיר בין ההתמודדות הזוגית לבין הבריאות הנפשיתb=.77, p<.01) ). לעומת זאת, לא נמצא אפקט ישיר של תפיסת החסר על מדד ההסתגלות הזוגית (b=.02, p>.05) וההתמודדות הזוגית מתווכת באופן מלא את הקשר שבין תפיסת החסר לבין ההסתגלות הזוגית (indirect=-.07,p<.05). ככל שתפיסת החסר גבוהה ההתמודדות הזוגית נמוכה (b=-.13, p=<.05) וככל שההתמודדות הזוגית נמוכה ההסתגלות הזוגית נמוכה (b=.51, p<.001).

בבדיקת השערות המיתון, ממצאי המחקר, בניגוד למשוער, מצביעים כי משאבי ההתמודדות (המסוגלות העצמית או תמיכה חברתית) לא מיתנו את הקשר שבין תפיסת החסר למדדי ההסתגלות (הבריאות הנפשית וההסתגלות הזוגית), כמו גם  את הקשר בין ההתמודדות הזוגית למדדי הסתגלות אלה. נמצא רק קשר ישיר בין תמיכת "אדם קרוב לליבי"-הבעל  (תת-מדד של שאלון תמיכה חברתית), לבין ההסתגלות הזוגית.

בבדיקת הקשרים בין השתייכות לקבוצת החלטה (אישור הבקשה, דחיה, אי השלמת מסמכים, אי השלמה חוות דעת פסיכולוגית) לבין משתני המחקר המסבירים והתלויים, לא נמצא אישוש להשערות המחקר: לא נמצא קשר בינו לבין מדדי ההסתגלות אלא קשר ישיר לתפיסת החסר בלבד. כמו כן משתנה קבוצת ההחלטה לא נמצא כמתווך בקשר שבין תפיסת החסר ומדדי ההסתגלות (יש להתייחס לממצאים אלו בזהירות לאור גודל הקבוצות). בבדיקת ההסתברות להשתייכות לאחת מקבוצות ההחלטה נמצא קשר חיובי עם מספר הילדים בעת הפניה וקשר שלילי עם גיל האשה בעת הפנייה.

בבדיקת התרומה של המשתנים במודל המחקר להסבר ההסתגלות נמצא כי התמודדות זוגית הייתה המשתנה היחיד שתרם להסבר השונות בשני מדדי ההסתגלות, ושאר המשתנים היו שונים: המשתנים הנוספים בעלי תרומה מובהקת לבריאות הנפשית היו תפיסת החסר; ומבין משתני הבקרה - מספר הילדים בעת הפנייה; המשתנים הנוספים שהיו בעלי תרומה מובהקת להסתגלות הזוגית היו תמיכת "אדם קרוב לליבי" - הבעל ומבין משתני הבקרה - מצב כלכלי. שאר משתני המחקר לא נמצאו כתורמים, וכמו כן, לא נמצאה תרומה למין הצאצא החסר (בן או בת) והאם נולד הילד מהמין המבוקש.

מסקנות, תרומת המחקר והשלכות למחקר ולפרקטיקה – ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים לראשונה על מצב החסר המתייחס למין הצאצאים  כגורם דחק נוסף בתחום הפריון שיש לו קשר ישיר לבריאות הנפשית וקשר עקיף להסתגלות הזוגית ועל מרכזיותו של ההקשר הזוגי בהתמודדות עמו. יש בכך תרומה לתיאוריות העוסקות בהתמודדות עם בעיות פריון בפרט והתמודדות עם מצבי דחק בכלל.

מעבר לתרומתו הספציפית של המחקר לקידום הבנת המרכיב הפסיכו-סוציאלי של תפיסת החסר ניתן להציע, לראשונה, לבחון את התפיסה הקיימת של מושג העקרות ולשקול הרחבתו ל"הורות חסרה", מעין "עקרות נתפסת", כזו הנובעת מעולמה הפנימי של האשה גם אם אינה סובלת מבעיות פריון.

סוגיה תיאורטית נוספת בבחינת גורם דחק זה, הדורשת המשך מחקר, היא העדר אפקט המיתון של משאבי התמודדות על הקשר בין תפיסת החסר להסתגלות.

ממצאי המחקר מצביעים על חשיבותו וייחודיותו של המרכיב הנפשי-חברתי במכלול השיקולים של הוועדה והחלטותיה ותומכים במדיניותה לקביעת הערכת המצב הנפשי-חברתי כשלב נדרש בתהליך הטיפול בבקשה. גם אם מדובר בממצאים ראשוניים ובאוכלוסייה ייחודית, יש בכך כדי לתרום לשיח הביו-אתי ולקובעי המדיניות בסוגית התרת בחירת מין היילוד שלא מסיבות רפואיות ויישומה. עם זאת, למחקר מגבלות שנבעו מקשיי נגישות לאוכלוסיית המחקר, מאי ייצוגיות המדגם והסתמכות על זיכרון לאחור בהערכת המשתנים בעת הפניה. לאור ראשוניותו של המחקר, נדרשים מחקרים נוספים לביסוס והעמקת תוצאותיו. למשל, בדיאדה הזוגית, בקבוצות אוכלוסייה שונות, בשלבי חיים שונים ובהתייחס לגורמי רקע ומשתנים ביו-פסיכו-סוציאליים שונים. השאלון שפותח לבדיקת "תפיסת החסר בילד מהמין הרצוי" מוסיף, על שאלוני המחקר הקיימים, כלי המותאם ספציפית לבדיקת דחק זה ויכול לסייע, (לאחר שיתוקף על אוכלוסיות נוספות), הן בתהליכי האבחון והטיפול, הן להחלטות הוועדה והן במחקרי המשך. 

מבחינת תרומתו המעשית, חשוב כי אנשי המקצוע המטפלים באמהות לילדים ממין אחד, לאחר לידה ובמעגל החיים, יהיו מודעים לאפשרות קיומו של דחק זה ויבדקו את עוצמתו והשלכותיו בתהליכי האבחון והטיפול. זאת למניעת הפגיעה האפשרית בבריאותן הנפשית ובהסתגלותן הזוגית. 

 למחקר זה ואלה שיבואו אחריו יכולה להיות תרומה גם לידע המחקרי והמעשי על השלכות ארוכות טווח של ההתמודדות עם בעיות פריון אחרות, תפיסה קוגניטיבית של מצבי דחק ייחודיים, הורות וסוגיות ביו-אתיות המתחדדות עם התפתחות הטכנולוגיות הרפואיות.