עבודה טיפולית עם אבות שילדיהם הוגדרו בסיכון מנקודת מבטם של עובדים סוציאליים

מחקר זה צמח על בסיס הכרה רחבה המתקיימת בקרב עובדים סוציאליים באשר לתרומתם המרכזית של אבות לרווחה ולהתפתחות התקינה של ילדיהם. סקירת הספרות הבוחנת את מעורבותם של אבות בשירותי הרווחה בארץ ובעולם, מגלה שלמרות ההכרה בחשיבות שיתוף של אבות במערך הטיפול והמניעה נראה שעובדים סוציאליים נוטים לשתף בקשר טיפולי בעיקר אימהות. הנטייה לשתף אבות בקשר טיפולי המתקיים בשרותי רווחת הילד מוגבלת עוד יותר  במקרים בהם הילדים הוגדרו כ'ילדים בסיכון'.

בישראל נערכו מחקרים בודדים העוסקים בזיהוי הסיבות המשפיעות על שיתוף או אי שיתוף של אבות במערכת הרווחה. עד כה, טרם נערך מחקר הבודק את האופן בו עובדים סוציאליים תופסים עבודה עם אבות שילדיהם הוגדרו בסיכון. במחקר זה, התמקדתי בעמדותיהן של עובדות סוציאליות כלפי שילוב אבות בטיפול. בניסיון ללמוד על תפיסותיהן של העובדות הסוציאליות נבחרה שיטת מחקר איכותנית  המאפשרת לפתח הבנה מעמיקה של התופעה מנקודת המבט של החווים אותה. המחקר מתבסס על ראיונות עומק מובנים למחצה עם 18 עובדות סוציאליות המועסקות בשירותים אשר מטפלים בילדים שאותרו והוגדרו על ידי מערכת הרווחה כילדים בסיכון ובבני משפחותיהם.

ניתוח הראיונות הראה כי עובדות סוציאליות נוטות לשלב בקשר טיפולי בעיקר אימהות וכי האבות מודרים פעמים רבות ממרחב זה. במחקר נמצא כי האבות נוכחים בהתערבויות הנערכות במערך הרווחה בשני מצבים עיקריים: בהתערבויות שמתקיימות מתוקף חוק; וכאשר מסיבות שונות האם נעדרת. ממצאי המחקר מצביעים על מנגנון הדרה שניתן לכנותו - "הדרה סמויה". המחקר הראה שהאבות נמצאים מ'חוץ לתמונה' של מערך הרווחה לא רק בשל היבטים הקשורים באימהות ובאבות עצמם, אלא גם בשל כאלה הקשורים לעובדות הסוציאליות. נמצא שהמפגש של העובדות הסוציאליות עם האבות יוצר חוויה של ' עודפות רגשית' אותה ניתן לייחס לשני מקורות עיקריים: המפגש הבין-מגדרי - מפגש של עובדת סוציאלית-אישה עם אב- גבר; והמפגש עם אבות שמיוחסים להם מעשים פוגעניים. מהמחקר עלה כי חוויית העודפות הרגשית מייצרת בקרב רוב העובדות הסוציאליות עמדה שמביאה לידי הימנעות מיצירת או מהעמקת  קשר טיפולי עם אבות. המחקר חשף, שקיים יחס ישר בין נטייתה המוקדמת של העובדת הסוציאלית כלפי אבות לבין שילובם בקשר טיפולי. בעוד נטייה מוקדמת שלילית כלפי אבות, מייצרת, מציאות של הדרת אבות מהמערך הטיפולי. נטייה מוקדמת חיובית כלפי אבות, מובילה לשילוב של אבות במערך זה.

ההמלצה לאור ממצאי המחקר היא שיש לפתח מדיניות, אשר תעלה את הרגישות של העובדות הסוציאליות בהתייחס למעורבות אבות ובפרט לגבי אלה, המיוחסים להם מעשים פוגעניים. הכרות של עובדות סוציאליות עם החסמים המונעים מהן לשלב אבות בקשר טיפולי, עשויה לפתח את מודעותן ובעקבותיה לסייע בפיתוח עמדה דיאלקטית ומורכבת ביחס לאבות. עמדה כזו יש בה כדי לתרום לשינוי המצב הקיים בו קיימת עדיפות ואף העדפה של עובדות סוציאליות לעבוד עם אימהות ופחות אם בכלל לעבוד עם אבות.