תהליכים מקבילים של הורים וילדיהם הבוגרים הצעירים לאור ההתמודדות עם ההפרעה הפוסט טראומטית של הילדים הבוגרים והצעירים

אזרחי מדינת ישראל נחשפים לאחוז גבוה של אירועים טראומטיים, בייחוד על רקע ביטחוני, כאשר חובת הגיוס מביאה לחשיפה גבוהה אף יותר. חשיפה זו עלולה להוביל להשלכות נפשיות, כמו הפרעת הדחק הפוסט-טראומטית (PTSD), המתבטאת בארבעה קבוצות של סימפטומים- חודרנות, הימנעות, שינויים שליליים בקוגניציה וברגש ועוררות יתר. סימפטומים אלה משליכים על  האדם המאובחן בהפרעה הפוסט טראומטית במגוון דרכים כמו צמצום חברתי, שימוש בחומרים מסוכנים ואלימות. מלבד ההשלכות על האדם שנחשף לאירוע הטראומטי באופן ישיר, קיימות השלכות על המשפחה, כאשר מרבית המחקר התמקד בהשלכות על בנות הזוג לחיילים משוחררים עם הפרעה פוסט טראומטית.

המחקר הנוכחי התמקד בהורים, שבוגריהם הצעירים מאובחנים עם הפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מאירועים ביטחוניים, עליהם נכתב מעט בספרות. צעירים אלו נמצאים שלב הבגרות הצעירה (emerging adulthood), שמתרחש בגילאי 18-30, מתאפיין בחקר וגילוי הזהות, תוך בחינה של אפשרויות תעסוקה ומערכות יחסים שונות. הקשר עם ההורים בשלב זה מקבל גוונים חדשים, כאשר מתרחשת עזיבה וחזרה לסירוגין מבית ההורים. כך, ההורים ממשיכים לשמש עוגן רגשי וכלכלי. לכן, חשוב לבחון את חווית ההורות בשלב מורכב זה, כשבנוסף על האתגרים שמציבה תקופה זו, מתרחשת פגיעה אצל הבוגר הצעיר בדמות ההפרעה הפוסט טראומטית.    

המחקר התבצע בשיטה האיכותנית, באמצעות ראיונות עומק חצי מובנים. אוכלוסיית המחקר הייתה ארבעה עשר הורים לבוגרים צעירים עד גילאי שלושים, שאובחנו עם הפרעה פוסט טראומטית כתוצאה מחשיפה לאירועים ביטחוניים במהלך שירותם הצבאי בעשר שנים האחרונות. ניתוח הממצאים היה ניתוח קטגוריאלי וניתוח תוכן שהעלה שלוש תמות מרכזיות המתייחסות לתהליכים מקבילים בין החוויה של ההורים לבין תפיסת החוויה של בוגריהם הצעירים.           

התמה הראשונה עסקה בתסמינים פוסט טראומטיים מקבילים בקטגוריות של חודרנות, הימנעות, שינויים שליליים בקוגניציה וברגש וכן, בעוררות היתר. למעשה, ההורים דיווחו על סימפטומים שמתקיימים בקרב בוגריהם הצעירים ובאופן דומה, דיווחו על סימפטומים פוסט טראומטיים בקרבם. בנוסף, ראיון אחד העלה תחושות חיוביות בקרב ההורה. התמה השנייה תיארה פגיעה אצל ההורים בתפקוד במגוון תחומי החיים- התעסוקתי, המשפחתי והחברתי שהייתה מקבילה לפגיעות שתיארו שילדיהם חווה. התמה השלישית עסקה בתהליכים דיאלקטיים מקבילים שכללו חזרה לתפקוד מול קושי לתפקד, הסתרת הטראומה לעומת גילויה ושיתופה עם אחרים והשימוש במסגרות תמיכה- בין הסתייעות והשתייכות לבין הצפה רגשית ועזיבה.                 

חשיבות המחקר הינה בכך שההורים ובמיוחד ההורים בישראל, הם אוכלוסייה שנאלצת לעתים להתמודד עם ההשלכות הרחבות של טראומה בכלל ושל ההפרעה הפוסט טראומטית על חייהם, אך זכתה בעולם רק להתייחסות מחקרית מצומצמת ולא זכתה כלל להתייחסות בארץ.  המחקר הינו ראשוני בתחום והוא תורם ברמה התאורטית, כאשר הוא מספר חלק מהחוויה של הורים אלו. בנוסף, יש למחקר חשיבות יישומית גדולה, מאחר והוא מספק ידע שעשוי לסייע בהתערבויות עם ההורים. כמו כן, הוא דורש הסתכלות ולקיחת אחריות מצד הגורמים הרלוונטיים על מצבם של ההורים, שנמצאים במציאות מורכבת מול הטיפול בבוגריהם הצעירים המאובחנים עם פוסט טראומה. ההפרעה הפוסט טראומטית הינה הפרעה שיש לה גלים של השפעה לא רק על האדם עצמו ויש להסתכל עליה באופן הזה ולסייע לכלל הנפגעים.