אבהות לאחר מאסר: תרומתם של קווים נרקיסיסטים, תפיסת מסוגלות אבהית ותמיכת האם לביטויי חום וקרבה ומעורבותם של אסירים משוחררים בגידול ילדיהם

אבהותם של אסירים מתוארת בספרות המחקרית באופן מועט ואילו אבהותם של אסירים משוחררים כמעט ולא זכתה לבחינה מחקרית כלל. ההגדרה "אסירים משוחררים" טומנת בחובה  התייחסות לגבי משמעותו של המאסר בחיי האדם גם לאחר שחרורו. החזרה לחברה ולחיי משפחה מאופיינת כתקופה משברית בה מתמודדים האסיר ומשפחתו עם הגורמים שהביאו את האדם למאסר, חוויות המאסר ותוצאותיו. התערותו במשפחה מורכבת מאוד ותפקידו האבהי עובר שינויים רבים ונתקל בקשיים עם חזרתו לחיק משפחתו.

הספרות לגבי אבהות עברה תמורות רבות בעשורים האחרונים והותאמה לשינויים חברתיים ותרבותיים בתפיסת אבהות ותפקיד האב במשפחה. מאפייניו האישיותיים של האב הם גורם מכריע באשר לאופי ההורות המתגבשת אצלו. מחקר זה בחן  את המידה בה קווים נרקיסיסטים ותפיסת מסוגלות הורית בקרב אבות אסירים משוחררים תורמים למידת מעורבותם ההורית וגילויי חום כלפי ילדיהם, בהשוואה לקבוצת ביקורת של אבות "רגילים". המחקר נשען על הספרות המחקרית לגבי הורות נרקיסיסטית, המסבירה את קשייו של ההורה להכיל את קשייו של ילדו כאשר מופנים כלפיו ועל הספרות המחקרית באשר לתפיסת המסוגלות ההורית המוכרת כבעלת אפקט  על תפקוד הורי. מחקר זה בחן את תפקודו של האב לאחר שחרורו ממאסר במונחים של מעורבות אבהית וגילויי חום וקרבה, וכן את תמיכת האם בהורותם של האבות כגורם הממתן את הקשר שבין קווים אישיותיים נרקיסיסטיים ותפיסת מסוגלות אבהית לבין מעורבות וגילויי חום אבהיים.

שיטה: במחקר השתתפו 55 אבות אסירים משוחררים מהכלא אשר הושוו לקבוצת ביקורת של 55 אבות "רגילים",  אשר ענו על ששה שאלונים: שאלון פרטים דמוגרפיים, שאלון לבחינת קווים אישיותיים נרקיסיסטים – PNI, שאלון הבוחן תפיסת מסוגלות הורית- PCOC, שאלון הבוחן מעורבות האב בגידול ילדיו-IFI, שאלון הבוחן הפגנת רגשות האב כלפי ילדיו PARQ-S, שאלון הבוחן את תפיסת תמיכת האם בהורות של האב.

ממצאים:  השערת המחקר הראשונה הניחה כי יימצא הבדל במעורבות האבהית ובגילויי החום כלפי ילדיהם ובתפיסת המסוגלות ההורית בין האבות שהשתחררו מהכלא לבין קבוצת הביקורת. השערה זו אוששה באופן חלקי ונמצא כי אבות בקבוצת הביקורת דיווחו על רמה גבוהה יותר של גילויי חום כלפי ילדיהם. השערת המחקר השנייה הניחה כי ככל שגבוהה יותר רמת הקווים  האישיותיים הנרקיסיסטים כך המעורבות האבהית וגילויי החום והקרבה יהיו נמוכים יותר. השערה זו אוששה באופן חלקי בלבד ובנוגע למידת המעורבות האבהית.  נמצא כי הקווים האישיותיים הנרקיסיסטיים הפחיתו מהמעורבות האבהית בעיקר בקרב קבוצת האבות האסירים המשוחררים לעומת האבות מקבוצת הביקורת. יחד עם זאת נמצא, בניגוד להשערה,  בקרב קבוצת הביקורת נמצא קשר הפוך בנוגע לגילויי חום, כך ככל שרמת הקווים האישיותיים הנרקיסיסטים גבוהה יותר כך גדלה מידת גילויי החום. השערת המחקר השלישית שהניחה כי ככל שלאבות תהיה תפיסה גבוהה יותר של מסוגלותם ההורית כך מעורבותם האבהית וגילויי החום כלפי ילדיהם יהיו גבוהים יותר אוששה במלואה. השערת המחקר הרביעית הניחה כי ככל שהאם נתפסת על ידי האב כתומכת יותר בהורותו כך תפיסת המסוגלות ההורית שלו ומעורבותו בגידול הילדים  יהיו גבוהים יותר אוששה רק בקרב קבוצת הביקורת. השערת המחקר החמישית הניחה כי תמיכת אם הילדים בקשר של האב עם הילדים תמתן את הקשר שבין קווים אישיותיים נרקיסיסטיים והמסוגלות אבהית לבין מעורבותם וגילויי החום שיפגינו האבות כלפי ילדיהם; כך  שככל שהאב ידווח כי האם תומכת בהורותו כך הקשר שבין קווים אישיותיים נרקיסיסטיים לבין המעורבות וחום אבהיים יהיה חלש יותר והקשר שבין תפיסת המסוגלות ההורית לבין המעורבות וחום אבהיים יהיה חזק יותר אוששה בחלקה. נמצא כי תמיכת האם תרמה ליותר מעורבות, בעיקר  בקרב האבות שלהם תפיסת מסוגלות נמוכה יותר. כמו-כן  נמצא כי תמיכה אימהית העצימה את החום אצל אבות עם קווים אישיותיים נרקיסיסטיים.

בנוסף, נמצאו אינטראקציות עם קבוצות:  קווים נרקיסיסטים הפחיתו מהמעורבות האבהית בעיקר בקרב אסירים משוחררים ומסוגלות הורית גבוהה תרמה למעורבות אבהית בעיקר בקרב קבוצת הביקורת.

הממצאים מלמדים כי קווים נרקיסיסטים, וכן תפיסת מסוגלות הורית הם בעלי תרומה שונה על אבהותם של אסירים משוחררים לעומת קבוצת הביקורת. עוד נמצא כי הקשר עם האם משמעותי לתחושת מסוגלותו ההורית של האב. בהמשך לכך עולה כי יש לתת את הדעת ואת ההתייחסות הטיפולית המתאימה לגורמים אלו בתהליך השיקום של אסירים משוחררים.

אסירים משוחררים הם אוכלוסייה ייחודית אשר זקוקה לסיוע המשלב התייחסות למאפייניהם האישיים וכן לסיטואציה המורכבת בה הם נמצאים עם שובם ממאסר. קיים ידע מחקרי מועט לגבי אבהותם של אסירים משוחררים ונובעת מכך חשיבותו של מחקר זה. המחקר הנוכחי מאפשר נקודת מבט נוספת על הגורמים השונים התורמים להשתלבות האסיר בחיק משפחתו ובהמשך לכך מוסיף ידע לגבי נזקקותו הטיפולית במעבר משמעותי זה.

בהמשך לכך, ממצאי המחקר יכולים לתרום למטפלים בתחום ולסייע לאסיר המשוחרר בתהליך חיזוק קשריו המשפחתיים בכלל ואבהותו בפרט. יש להניח  כי בכך תתאפשר אולי השתלבות טובה יותר במשפחה, שתכלול מענה הולם לצרכי הילדים ותוביל להשתלבות טובה יותר בחברה והפחתת רצדיביזם.