הקשר בין ייצוגי מחלה לבין רווחה נפשית בקרב חולי אסטמה

אסטמה, הינה מחלה דלקתית כרונית, המאופיינת בהתקפים חוזרים ונשנים של קוצר נשימה, המשתנים בחומרתם ובתדירותם מאדם לאדם. למחלת אסטמה השלכות רבות על תפקודם ורווחתם הנפשית של החולים בה לאורך מהלך חייהם. מחקרים שונים בחנו את הגורמים הקשורים לרווחה נפשית בקרב אנשים החולים באסטמה (Hughes & Dunne, 2016; Taylor et al., 2017; Thompson et al., 2013). עם זאת, למרות שתפיסות קוגניטיביות ותגובות רגשיות כלפי מחלה כרונית נמצאו כקשורים לרווחה נפשית בקרב חולים במחלות כרוניות אחרות (Benyamini, Goner-Shilo, & Lazarov, 2012; Richardson, Schuz, Sanderson, Scott, & Schuz, 2017), הקשרים בין גורמים אלה לרווחה נפשית טרם נחקרו בקרב אנשים החולים באסטמה. אחת ממטרות המחקר הנוכחי הייתה לבחון קשרים אלו.

המחקר הנוכחי התבסס על מודל הוויסות העצמי של לבנטל וחבריו (Self Regulation Model; Leventhal, Meyer, & Nerenz, 1980), המציע  מסגרת תיאורטית לתפיסות קוגניטיביות ותגובות רגשיות של הפרט בנוגע לאיום מחלה. על פי המודל, התפיסות הקוגניטיביות מכונות 'ייצוגי מחלה קוגניטיביים' ואלו הן אמונות קוגניטיביות וסובייקטיביות כלפי מחלה או איום על המצב הבריאותי, המאורגנות באופן סכמטי בזיכרון וכוללות שבעה מימדם: זיהוי, סיבות, זמן, השלכות, שליטה, הבנה ומחזוריות. 'ייצוגי מחלה רגשיים' הם תגובות רגשיות לאיום הנתפס של המחלה, הכוללות פחד, דיכאון, חרדה ודאגה.

מודל הוויסות העצמי ((Leventhal et al., 1980, מציע שייצוגי מחלה פועלים כמסנני ופרשני סכמות למקורות ידע על המחלה ומהווים מדריכי פעולה המכוונים כיצד להגיב לאיום מחלה. כלומר, למרכיב הידע חשיבות רבה בתפיסות המחלה (Kintner et al., 2015). כמו כן, למרכיב הידע חשיבות גם באשר לאופן ההתמודדות עם המחלה, אשר על פי המודל, מוגדרת כפעולה קוגניטיבית או התנהגותית שהפרט מבצע, או שאינו מבצע, על מנת לקדם את בריאותו, לצמצם את רמת המצוקה הרגשית ולהקל על האיום הנתפס של המחלה.  את דרכי ההתמודדות עם המחלה, על פי פולקמן ולזרוס ((Folkman & Lazarus, 1980, ניתן לסווג לשתי אסטרטגיות עיקריות. הראשונה, אסטרטגיית התמודדות ממוקדת בעיה, שמטרתה לסייע בפיתרון הבעיה, והשנייה, אסטרטגיית התמודדות ממוקדת רגש, שמטרתה לסייע להפחתה או ניהול המצוקה הרגשית.

ביטוי רגשות הינו לעיתים קרובות מרכיב בהתערבויות פסיכולוגיות המיועדות לחולים כרוניים (Larsan, Krogstad, & Wahl, 2017). מבין האפשרויות להתמודד עם מחלת אסטמה נמצא כי גם אלקסיתמיה, המתבטאת בקושי לזהות ולבטא רגשות, עשויה להיות קשורה להתמודדות עם המחלה. אלקסיתימיה היא תכונה פסיכולוגית המאופיינת בקשיי תפיסה וביטוי של רגשות ותחושות גופניות. מדובר בהפרעה עם יסודות קוגניטיביים הקשורה גם לגורמים התפתחותיים ואירועי חיים (Bagby & Taylor, 1997).

על כן, מטרתו של המחקר הנוכחי היא לבחון מודל אינטגרטיבי אשר באמצעותו ניתן יהיה לבדוק את הקשר בין ייצוגי מחלה קוגניטיביים ורגשיים, ידע אודות המחלה, אסטרטגיות ההתמודדות ואלקסיתימיה לבין רווחה נפשית בקרב חולי אסטמה, על בסיס מודל הוויסות העצמי (SRM; Leventhal et al., 1980).

במחקר השתתפו 207 חולי אסטמה בוגרים (מעל גיל 18), אשר אותרו בדגימת נוחות דרך רשתות חברתיות ופורומים בנושאי בריאות ודרך מדגם כדור שלג. המשתתפים ענו על שאלון הבודק ייצוגי מחלה קוגניטיביים ורגשיים, ידע על המחלה, אסטרטגיות התמודדות, אלקסיתימיה, רווחה נפשית ומשתנים סוציו-דמוגרפיים. ממצאי המחקר הצביעו על מספר קשרים מרכזיים בין ייצוגי מחלה ואלקסיתימיה (קושי לזהות ולבטא רגשות) לרווחה נפשית. נמצא כי ככל שהמשתתפים תפסו את המחלה כניתנת לשליטה, דיווחו על פחות ייצוגי מחלה רגשיים שליליים והפגינו פחות קושי ביכולתם לזהות ולתאר רגשות, כך רווחתם הנפשית הייתה גבוהה יותר. כמו כן, תפיסת שליטה במחלה, ייצוגי המחלה הרגשיים ואלקסיתימיה הסבירו כ-%25 מהשונות של רווחה נפשית.

למחקר זה חשיבות רבה הן ברמה התיאורטית והן ברמה היישומית. מבחינה תיאורטית, מחקר זה בחן לראשונה את הקשר בין ייצוגי מחלה קוגניטיביים ורגשיים של מחלת האסטמה, לבין רווחה נפשית בקרב חולי אסטמה, בהתבסס על מודל הוויסות העצמי ובכך מעשיר את גוף הידע המחקרי בנושא. כמו כן, בחינת אלקסיתמיה במסגרת מודל הוויסות העצמי מהווה תרומה תיאורטית משמעותית למודל שכן מספר מועט ביותר של מחקרים בחן אלקסיתמיה, כחלק ממודל זה ((Khosravani, Alvani, Sari, Jamaati, & Akbari, 2016; Larsan et al., 2017. מבחינה יישומית, בהתבסס על ממצאי המחקר, ניתן לפתח תכניות התערבות המסייעות בחיזוק תפיסת שליטה, טיפול בתחושות השליליות של החרדה, דיכאון וכעס כלפי המחלה וסיוע בזיהוי ותיאור רגשותיהם, זאת על מנת לשפר את רווחתם הנפשית של החולים באסטמה.