נשים נפגעות אלימות השוהות במקלטים: מדדי תהליך השינוי כמנבאים את משך שהותה של האישה במקלט והקשר בין משך השהות במקלט לבין חזרתה /אי חזרתה של האישה לבן הזוג האלים

אלימות כלפי נשים הינה בעיה חברתית רחבת מימדים אשר חוצה מעמדות ותרבויות. היקפה הרחב של בעיה זו והשלכותיה המורכבות הן על הפרט והן על החברה הביאו לניסיונות רבים לצמצום התופעה ולמציאת מענים שונים לנשים המתמודדות עם האלימות. אחד המענים המשמעותיים ביותר עבור הנשים הינו המקלט, אשר מהווה עבורן מסגרת מצילת חיים בנוסף לקהילה טיפולית המקנה כוחות המאפשרים שינוי, גדילה והתפתחות.

השהייה במקלט, לרוב, מוגבלת לשישה חודשים, במהלכם עוברות הנשים תהליך טיפולי ושיקומי ולאחר מכן, מופנות להמשך תהליך בקהילה. לצד זה, מנתוני משרד הרווחה עולה כי קיימת שונות רבה במשך זמן השהייה של הנשים במקלט, דבר המהווה אתגר עבור צוותי המקלט בבניית תכנית טיפול בעלת מטרות ישימות המותאמות לכל אישה. על אף השונות הרבה בדפוסי השהייה של הנשים במקלט, קיים חסר בספרות המקצועית בבחינת המשתנים אשר תורמים לשונות זו. לפיכך, המחקר הנוכחי מבקש להעמיק את הידע בנושא זה, תוך התבססות על מודל השינוי הטראנס תיאורטי (פרוצ'סקה, נורקרוס ודיקלמנטה,2006 ; Prochaska & DiClemente, 1982). מודל זה  משמש בספרות המקצועית להבנת הפעולות בהן הנשים נוקטות לצורך יצירת שינוי בחייהן, ובפרט, לצורך הפסקת מעגל האלימות (Cluss et al., 2006), כדוגמת כניסתן למקלט ומשך שהותן בו.  בנסיון לאתר את הגורמים התורמים למשך שהותן של הנשים במקלט, בהתבסס על המודל הנדון, נבחרו משתני המחקר הבאים; מאפייני רקע דמוגרפיים של האישה, רמת האלימות שחוותה, ניסיונות פרידה קודמים, מניע פנייתה למקלט, ציפיותיה וצרכיה ממנו. בנוסף, נבדק המשתנה משך השהות של האישה במקלט כמנבא את חזרתה\אי חזרתה לבן הזוג האלים.

המחקר הנוכחי הינו חלק ממחקר רחב היקף של שלוש חוקרות מהמחלקה לעבודה סוציאלית באונ' בר אילן, דר' ענת בן פורת, פרופ' רחל דקל ופרופ' חיה יצחקי, אשר נערך ב 12 מתוך 14 המקלטים בארץ לנשים נפגעות אלימות מספטמבר 2009 עד אפריל 2014. במחקר השתתפו 506 נשים, אשר בסיוע רכזות המקלטים ענו באופן אנונימי על שאלונים לדיווח עצמי בכניסתן למקלט.

בהתאם למודל השינוי הטראנס תיאורטי וניתוח הממצאים על פיו, תוצאות המחקר מצביעות על פרופיל מסויים של נשים שעשוי לנבא משך שהייה ארוך יותר במקלט, וכן, על תרומתו של משך השהות ליעדי היציאה מהמקלט של הנשים. בהתאם לפרופיל זה, נמצא כי נשים השוהות משך זמן ארוך יותר במסגרת המקלט הינן נשים שזהו ניסיון הפרידה הראשון שלהן ונשים שמניע הפניה למקלט הינו בעקבות החלטה של עו"ס או פקידת סעד. כמו כן, נמצא כי ככל שרמת האלימות הנפשית שחוו הנשים גבוהה יותר כך משך שהותן במקלט ארוך יותר. ממצא משמעותי נוסף, הינו השונות בדפוסי השהייה של הנשים במקלט לפי מוצאן. כך נמצא כי משך השהייה במקלט של נשים יוצאות אתיופיה הינו הארוך ביותר בהשוואה ליתר קבוצות המוצא, וכן משך שהותן של נשים יוצאות חבר העמים הינו ארוך יותר באופן מובהק בהשוואה לנשים יהודיות ותיקות ולנשים ערביות. כשהאחרונות נמצאו בעלות משך שהות קצר יותר במקלט בהשוואה לכלל הקבוצות. בנוסף, נמצא כי נשים בעלות משך שהייה ארוך יותר במקלט לא חזרו לבן הזוג האלים.

ממצאי המחקר הנוכחי מאירים את חשיבותם של מאפייני האלימות והתהליך הרגשי שהאישה חווה והשלכותיו על קבלת החלטותיה, לצד הצורך במיפוי משתנים שונים העשויים להשפיע ולהיות מושפעים מתהליך זה. באופן זה, המחקר הנוכחי מדגיש את הצורך בהתייחסות הוליסטית ואינטגרטיבית למישור הרגשי והמעשי, כאחד, והשפעתה על בניית תכנית טיפול מדויקת ומותאמת יותר לפרופיל הצרכים של האישה בהתאם למשך שהייתה המנובאת במקלט וליעדי יציאתה ממנו.