נשים אתיופיות נפגעות אלימות במקלטים: תרומת מאפייני האלימות, אירועי החיים והמשאבים האישיים והחברתיים למצוקה הנפשית

תופעת האלימות נגד נשים במשפחה הינה תופעה חברתית, הקיימת ברחבי העולם (United Nations general assembly, 2006). גם בישראל תופעה זו קיימת בהיקפים רחבים, ובכל חלקי האוכלוסייה (Eisikovits, Winstok & Fishman, 2004). אחת האוכלוסיות לגביהן קיימת הערכה כי ישנה שכיחות גבוהה של התופעה, היא אוכלוסיית המהגרים מאתיופיה. בהתאם לכך, נמצא כי במקלטים לנשים נפגעות אלימות בישראל- אחד השירותים המרכזיים הניתנים כמענה לתופעת האלימות- אחוז גבוה מהנשים הינן יוצאות אתיופיה (קוך- דוידוביץ ואלמגור- לוטן, 2012). מהספרות הרחבה באשר לנשים נפגעות אלימות, ידוע כי האלימות פוגעת בתחומים רבים בחיי האישה, כאשר אחד המרכזיים שבהם הוא בריאותה נפשית. ההפרעות הנפשיות השכיחות אצל נשים נפגעות אלימות הינם מצוקה פוסט טראומטית ודיכאון, ועל כן ישנם מחקרים רבים בנושא (Walker, 1994; Golding, 1999  Jones, Hughes & Unterstaller, 2001). למרות זאת, לא קיימים מחקרים רבים הבודקים את הפרופיל הייחודי של אוכלוסיית נפגעות האלימות יוצאות אתיופיה. לאור זאת, נערכה במחקר זה השוואה בין נשים נפגעות אלימות יוצאות אתיופיה לנשים יהודיות ילידות הארץ, אשר מתמקדת במשתנים הקשורים למאפייני האלימות, רמת המצוקה הפוסט טראומטית ורמת הדיכאון, בנוסף למשתנים של אירועי החיים והמשאבים האישיים והחברתיים של האישה, כפי שיפורטו להלן.
המחקר הנוכחי התבסס על תיאוריית שימור המשאבים- COR, על פיה מצוקה נפשית נוצרת כתוצאה מאובדן משאבים, או מאיום באבדן משאבים, ומקושי של האדם להשיג בחזרה משאבים שונים שאבדו לו במהלך חייו  (Hobfoll, 1998; 2001). עקב ההשפעה הרבה של ההגירה על היכולת של האדם לשמור על משאביו, נעשה שימוש גם במודל מבוסס- משאבים של אדפטציית המעבר (Resource -based model of migrant adaptation), על פיו כדי להעריך את המצוקה הנפשית של המהגר יש להתייחס לחייו לפני ובמהלך ההגירה, בנוסף לאבדן המשאבים שנוצר לאחר ההגירה (Ryan, Dooley & Beneson, 2008). על המצע התיאורטי הזה ביקש המחקר לבחון את הקשרים בין אירועי החיים  הקשים, תחושת השליטה בחיים ורמת קבלת תמיכה- כביטוי לתהליך ההגירה ולמשאבים האישיים והחברתיים שבבעלות האישה לאחר ההגירה- ובין המצוקה הנפשית שחווה האישה כיום. 
על מנת לענות על מטרת המחקר ולבסס פרופיל ראשוני של המאפיינים הייחודיים של נפגעות אלימות יוצאות אתיופיה, נבדקו בשלב ראשון ההבדלים בין קבוצת יוצאות אתיופיה לקבוצת ילידות הארץ במשתנים שהוזכרו לעיל (מאפייני האלימות, מצוקה פוסט טראומטית, דיכאון, אירועי החיים, תחושת שליטה בחיים ותמיכה חברתית). לאחר מכן נבדקו הקשרים בין מאפייני האלימות, אירועי החיים והמשאבים ובין המצוקה הנפשית, ונערכה השוואה בין הקבוצות בעוצמת הקשרים שנמצאו. בנוסף, המחקר בדק האם המשאבים האישיים והחברתיים מתווכים בין מאפייני האלימות ואירועי החיים למצוקה הנפשית של האישה ונערכה רגרסיה לבדיקת הסבר השונות של המצוקה הפוסט טראומטית.
אוכלוסיית המחקר כללה 80 נשים יוצאות אתיופיה ו- 153 ילידות הארץ, אשר שהו במקלטים ברחבי הארץ. הנתונים נאספו כחלק ממחקר רחב יותר של ד"ר ענת בן פורת, פרופ' רחלי דקל ופרופ' חיה יצחקי מאונ' בר אילן, במסגרתו חולקו השאלונים לנשים עם כניסתן למקלט. השאלונים תורגמו לשפה האמהרית ולנשים שאינן יודעות קרוא וכתוב הוצעה מתורגמנית. שאלוני המחקר כללו שאלון דמוגרפי, שחובר על ידי צוות המחקר, ושאלונים לבדיקת משתני המחקר; שאלון תדירות האלימות (איזיקוביץ ופישמן, 2001) ותחושת הסכנה לחיים, שאלון מצוקה פוסט טראומטית (Solomon & Horesh, 2007), שאלון דיכאון (Derogatis, 1992), שאלון אירועי החיים (Solomon, 1995), שאלון תחושת השליטה (Hobfoll & Wolfish, 1984) ושאלון תמיכה חברתית (Sokolne & Manor, 2009), ותמיכת המשפחה לגבי האלימות.
על פי ממצאי המחקר, נמצאו הבדלים בין יוצאות אתיופיה לילידות הארץ במספר משתנים; תחושת הסכנה לחיים נמצאה גבוהה יותר אצל יוצאות אתיופיה, ואילו רמת המצוקה הפוסט טראומטית, אירועי החיים ורמת התמיכה החברתית נמצאו נמוכות יותר בהשוואה לילידות הארץ. לעומת זאת, לא נמצאו הבדלים מובהקים במשתנים האחרים שנבדקו; תדירות האלימות, רמת הדיכאון, תמיכה משפחתית לגבי האלימות ותחושת השליטה בחיים. כמו כן, לא נמצאו הבדלים בין הקבוצות בעוצמת הקשרים בין המשתנים השונים למצוקה הנפשית, כאשר לגבי כלל אוכלוסיית המחקר נמצאו קשרים רבים בין המשתנים; כל סוגי האלימות (אלימות פיזית, אלימות נפשית, איומים ותדירות האלימות בסה"כ), תחושת הסכנה של האישה וכן אירועי החיים שחוותה, נמצאו קשורים לרמת המצוקה הפוסט טראומטית, אולם, רק רמת האלימות הנפשית נמצאה קשורה לרמת הדיכאון. בנוסף, נמצאו קשרים בין תחושת השליטה בחיים וקבלת התמיכה חברתית, ובין רמת הדיכאון ורמת המצוקה הפוסט טראומטית. כמו כן, המשאבים האישיים והחברתיים נמצאו מתווכים בין האלימות למצוקה הנפשית, כאשר התמיכה החברתית נמצאה מתווכת בין תדירות האלימות לרמת הדיכאון, ואילו תחושת חוסר האונים (אחד משני המדדים של תחושת השליטה) נמצאה מתווכת בין תדירות האלימות לרמת הדיכאון ולרמת המצוקה הפוסט טראומטית. לבסוף, מניתוח הרגרסיה עלה כי המשתנים התורמים להסבר השונות של המצוקה הפוסט טראומטית הינם ארץ המוצא של האישה, תדירות האלימות, ותחושת השליטה ובייחוד תחושת חוסר האונים כמרכיב של תחושת השליטה.  
הממצאים  מעידים כי אוכלוסיית הנשים נפגעות האלימות יוצאות אתיופיה נבדלות במשתנים שונים מאוכלוסיית ילידות הארץ, לעיתים באופן שהולם את הידע הקיים ולעיתים בניגוד לממצאים אחרים בספרות. בכך, מצביעים הממצאים על הצורך להתייחס ליוצאות אתיופיה כקבוצה נפרדת ומובחנת, ועל ההכרח להמשיך ולחקור את מאפייניה הייחודיים על מנת להבין את משמעותם לעומק. מהמאפיינים הייחודיים שעלו במחקר זה בולטים, למשל, משתני הרקע המעידים כי בהשוואה לילידות הארץ, יוצאות אתיופיה רבות יותר הגדירו עצמן מסורתיות או דתיות, ודיווחו על כך שהן נשואות, וכי רמת השכלה של יוצאות אתיופיה נמצאה נמוכה יותר משל ילידות הארץ. בנוסף, נמצאו רמת מסוכנות גבוהה ורמה נמוכה במיוחד של מערכות תמיכה חברתיות בקרב יוצאות אתיופיה בהשוואה לילידות הארץ. כל אלו דורשים תכנון התערבויות ייחודיות לנשים אלו; החל מהתאמת התנאים הניתנים במקלטים למאפיינים התרבותיים של יוצאות אתיופיה, דרך בניית תכנית הגנה למצבי סיכון גבוה והתערבויות המוכוונות לגיוס של הגברים לשם יציאת המשפחה כולה ממעגל האלימות, ועד שימת דגש על פיתוח וחיזוק מערכות תמיכה חברתיות בשירותים הניתנים בקהילה לנשים נפגעות אלימות, ובקרב בני הקהילה האתיופית ככלל.
לצד זאת, הסתכלות על ממצאי המחקר מעלה כי ישנם מאפיינים רבים המשותפים לכלל הנשים נפגעות האלימות, אשר מדגישים את עוצמת החוויה הרגשית ואת השלכותיה של האלימות על הקורבנות, המגיעות ממדינות ומתרבויות שונות. כמו במחקרים קודמים, גם במחקר זה בולטת בהיקפיה המצוקה הנפשית של הנשים נפגעות האלימות, כמו גם הרמה הנמוכה של משאבי הנשים (המשאבים האישיים והחברתיים וכן המשאבים החומריים, שנמדדו דרך ההכנסה החודשית של הנשים). לשם כך, יש להמשיך ולפתח את השירותים הניתנים לנשים נפגעות אלימות בהתאמה לצרכי הנשים. בנוסף למתן סיוע כלכלי והכשרה מקצועית לנשים, על המטפלים בהן לעבור הכשרות לטיפול במצוקה פוסט טראומטית ובדיכאון, ולשים דגש בעבודה עם הנשים על פיתוח תחושת המסוגלות ועל בניית מערכות תמיכה חברתיות. מסקנה זו נכונה הן לגבי הנשים ילידות הארץ והן לגבי הנשים יוצאות אתיופיה, אולם יש לעשות הבחנה בין הקבוצות לשם התערבות רגישה המתחשבת במאפיינים התרבותיים, והמתבססת לא על עמדות מוקדמות אלא על ידע מחקרי, כפי שהוזכר לעיל.
לסיכום, לצד המגבלות, החשיבות של המחקר הנוכחי וייחודו הם בהתמקדות באוכלוסייה ספציפית, אשר הידע הקיים עליה בספרות אינו מספק. עקב כך, ממצאי המחקר פותחים פתח לאנשי המקצוע לסייע לנשים נפגעות ממוצא אתיופי בצורה מותאמת ויעילה יותר וכך לעזור להן לצאת ממעגל האלימות ולשפר את איכות חייהן וחיי משפחותיהן. אין ספק כי הידע העולה ממחקר זה הינו ראשוני ולכן יש להמשיך ולפתח את הידע הנצבר דרך מחקרים נוספים בתחום.