בחינת הקשרים בין משאבים אישיים וקהילתיים לבין סימפטומים פוסט טראומטיים ותחושת שייכות לקהילה בקרב מפוני גוש קטיף.

מחקר זה עוסק בבחינת הקשרים, בין "משאבים אישיים וקהילתיים", לבין "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת שייכות לקהילה" בקרב מפוני גוש קטיף. מחקר זה מתבסס על תיאוריית "שימור המשאבים" Hobfoll, 1988,1998,2007)), תיאוריה העוסקת בקשרים של אובדן או שימור "משאבים אישיים וקהילתיים", והקשר שבין אירוע דחק לבין תגובתו הנפשית והתפקודית של הפרט, כלפי עצמו וכלפי קהילתו. המחקר מתמקד באוכלוסיית מפוני גוש קטיף, כעשר שנים לאחר שפונו בניגוד לרצונם במהלך תכנית ההתנתקות בקיץ 2005. כתוצאה מהפינוי הכפוי, ניתן להבחין בתופעות רגשיות רבות בקרב אנשי גוש קטיף. מספר מחקרים נערכו בתקופה שלאחר הפינוי והתמונה העולה מהם היא, של רמת מצוקה גבוהה בקרב המפונים. הפינוי הכפוי השפיע רבות על מעגלי הפרט והמשפחה. רבות מהמשפחות התמודדו עם לחצים נפשיים עקב המצב שאליו נקלעו. חיי המשפחות במצב של זמניות וחוסר פרטיות, הקשו על ניהול חיי משפחה תקינים והובילו למתחים בין בני זוג ובין הורים לילדיהם (שוהם, 2007). מלבד השפעת הפינוי הכפוי על מעגלי הפרט והמשפחה, ניתן לראות את מידת השפעתו על המעגל הקהילתי-חברתי. ברמת הקהילה, כאשר בעקבות אסונות טבע נאלצים אנשים להתפנות מביתם, ההפרעה בהתקשרות הקיימת למקום מאיימת על אספקטים קהילתיים, ביניהם ההגדרה העצמית והקהילתית, וההתמודדות הקהילתית עם איומים אלו Brown & Perkins, 1992)). לאור זאת ניתן להניח כי כל אלו עשויים להשפיע על מידת התמיכה והביטחון שמספקת הקהילה והחיים בקהילה על החברים בה ולהפך, בהתמודדות עם מצבי משבר ודחק ובאופן ספציפי במצב של  פינוי כפוי.

מטרות המחקר הנוכחי הן: האחת, לבחון את הקשר, בין המשתנים "משאבים אישיים"-"תחושת שליטה בחיים" ו"הערכה עצמית" ו"משאבים קהילתיים"- "תמיכה חברתית ומשפחתית" ו"תחושת שיתוף" לבין המשתנה "סימפטומים פוסט טראומטיים" ולבין המשתנה "תחושת שייכות לקהילה". השנייה, לבחון את הקשר בין משתני הרקע- מגדר, גיל, השכלה, הכנסה ותעסוקה, לרבות ההבדלים בין קהילות שנותרו יחד עם כל חבריהן לאחר הפינוי ("קהילות אחודות") לבין קהילות שהופרדו ופוזרו מקהילות האם שלהן בגוש קטיף ("קהילות מפוצלות"), לבין המשתנים: "משאבים אישיים" ו"משאבים קהילתיים", "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת שייכות לקהילה". מחקר זה התמקד בשני סוגי אוכלוסיות, בגילאי 20 – 79 של תושבי גוש קטיף לשעבר: תושבים מ"קהילות אחודות" שנותרו לגור באותו מבנה דומה לקהילת האם לפני הפינוי מגוש קטיף (קהילות גני טל ונצר חזני), והשנייה, תושבים מ"קהילות מפוצלות" שפוזרו והופרדו מקהילת האם שלהן בגוש קטיף (תושבי ניצן ואוכלוסיות אחרות ללא שיוך לישוב המקור בגוש קטיף). במחקר נעשה שימוש במספר כלי מחקר: שאלון נתונים דמוגרפים, שאלון "תחושת שייכות לקהילה" (בבלי, 1990), שאלון "תמיכה חברתית ומשפחתית" (Zimet et al., 1988), שאלון "תחושת שליטה בחיים" ( Pearlin & Schooler,1978), שאלון "הערכה עצמית" Rosenberg, 1965)) שאלון "תחושת שיתוף" (Itzhaky & York, 1994) ושאלון "סימפטומים פוסט טראומטיים"  (Pynoos, Frederick, Nader & Arroyo, 1987).

השערות המחקר הן:

1. יימצא קשר בין משתני הרקע ובין "המשאבים האישיים"- "הערכה עצמית" ו"תחושת שליטה בחיים" ו"המשאבים הקהילתיים"- "תמיכה חברתית ומשפחתית" ו"רמת שיתוף".

2. יימצא קשר בין משתני הרקע ובין המשתנים התלויים- "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת שייכות לקהילה".

3. יימצא קשר בין "המשאבים האישיים והקהילתיים" לבין המשתנים התלויים- "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת שייכות לקהילה"

4. יימצא קשר עם הופעת "סימפטומים פוסט טראומטיים" לבין "תחושת שייכות לקהילה" כך שככל שרמת ה"סימפטומים הפוסט טראומטיים" נמוכים יותר כך "תחושת השייכות לקהילה" גבוהה יותר.

במחקר נבדקו הקשרים בין משתני הרקע - מגדר, גיל, הכנסה, השכלה, תעסוקה וההבדלים בין סוג הקהילה- "אחודה" ו"מפוצלת" לבין ה"משאבים האישיים והקהילתיים". ממצאי המחקר מראים כי קיים קשר חיובי בין גובה ההכנסה, לבין הערכה עצמית. ככל שההכנסה גבוהה יותר, אזי יש יותר הערכה עצמית ובהתאמה לכך, ככל שההכנסה גבוהה יותר, הרי יש יותר תחושת שליטה בחיים.  ממצאי המחקר מצביעים גם על הבדלים בין סוגי הקהילות. בקהילה אחודה, התמיכה החברתית והמשפחתית גבוהה יותר מאשר בקהילה מפוצלת. ממצאי המחקר  גם מראים שבקהילה אחודה, בשונה מקהילה מפוצלת, רמת תחושת השיתוף היא גבוהה יותר. המחקר גם  מצא הבדלים, בין גברים לנשים ביחס למשתנה תחושת השיתוף. אצל גברים נמצא שתחושת השיתוף גבוהה יותר מאשר אצל נשים. כמו כן, נבחנו הקשרים בין משתני הרקע לבין המשתנים "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת השייכות לקהילה". ממצאי המחקר מראים כי  מי שנמצא במעגל התעסוקה, דיווח על פחות סימפטומים פוסט-טראומטיים. המחקר גם מצא, שבעלי השכלה גבוהה יותר מדווחים על תוצאות גבוהות יותר של פוסט-טראומה. בקשר בין רמת ההשכלה, לבין תחושת השייכות לקהילה נמצא, שלאנשים בעלי השכלה גבוהה יותר, יש פחות תחושת שייכות לקהילה. בהיבט נוסף, המחקר מצא הבדלים מגדריים, בין גברים לנשים באשר לתחושת השייכות לקהילה. גברים חשים תחושת שייכות לקהילה גבוהה יותר מאשר נשים.

המחקר בחן את הקשרים בין ה"משאבים האישיים והקהילתיים" לבין הופעת "סימפטומים פוסט טראומטיים" ו"תחושת השייכות לקהילה". ממצאי המחקר מראים כי ככל שיש יותר הערכה עצמית, רמת הסימפטומים של פוסט-טראומה  תהיה נמוכה יותר.  כמו כן המחקר מצא שככל שיש יותר תחושת שליטה בחיים, נהיה עדים לפחות תופעות פוסט-טראומטיות.  נמצא גם שכאשר קיימת יותר תמיכה חברתית , הרי נהיה עדים לרמה נמוכה של סימפטומים פוסט טראומטיים. נמצא שככל שיש יותר תחושת שליטה בחיים, כך יש יותר תחושת שייכות לקהילה. וככל שיש יותר שיתוף, כך גם רמת תחושת השייכות לקהילה גבוהה. המחקר  מצא, ששיתוף מגביר באופן משמעותי את הסיכוי ליותר תחושת שייכות לקהילה ושככל שיש יותר תמיכה חברתית, הרי יש יותר תחושת שייכות לקהילה. המחקר גם בחן את הקשר בין ה"סימפטומים הפוסט-טראומטיים" לבין "תחושת השייכות לקהילה". נמצא שככל שרמת הסימפטומים הפוסט טראומטיים גבוהה יותר כך תחושת השייכות לקהילה נמוכה יותר.

התרומה לשדה  העולה מהמחקר היא, שניתן לסייע לפרט במתן כלים אינסטרומנטאליים, כגון, מציאת עבודה ומתן כלים מנטאליים כגון, חיזוק ההערכה העצמית והשליטה בחיים. מתן כלים אלו, יסייע להחזיר למפונים, משאבים שאבדו ולדאוג לשמרם. החזרתם של משאבים אבודים, ומניעה של אובדן משאבים נוספים, עשויים להיות גורם חיוני ומשמעותי בעל ערך במיתון ההשלכות והתוצאות של הפינוי הכפוי. המחקר תורם בהיבט הקהילתי, להבנת המורכבות של הפינוי והשלכותיו, בדינמיקה הקהילתית. המחקר מציג את החשיבות שיש, לחיזוק תחושת השיתוף ותחושת השייכות לקהילה.

המחקר מעניק חשיבות, ליתרון של קהילה אחודה לעומת קהילה מפוצלת, בהתמודדות עם אירוע הפינוי הכפוי והשלכותיו. למחקר חשיבות תיאורטית, בכל הקשור לידע בנושא תהליכים של פינוי כפוי וניוד אוכלוסיות ממקום קבע למקום ארעי, והשלכותיו השונות של הפינוי, על התושבים המפונים, כקהילה, כמשפחה וכפרט.

למחקר חשיבות לאומית במציאות המורכבת של מדינת ישראל. מחקר זה עשוי להביא תרומה מעשית בעתיד, להערכות מושכלת , בבניית מערך טיפול וסיוע לאוכלוסיות, אם וכאשר  יפונו מבתיהם בניגוד לרצונם.  המחקר עשוי לסייע לקובעי המדיניות, במידה ויתרחשו בעתיד אירועים דומים, של  פינוי אנשים וקהילות ממקום מגוריהם הקבוע, בניגוד לרצונם.

למחקר חשיבות ותרומה, בהערכות מושכלת לתרחישי חירום שונים, של פינוי אוכלוסיות, כתוצאה ממצבי חירום, כמו רעידת אדמה, מלחמה, אסון אקולוגי ואסון אירוע רב נפגעים.