נשים נפגעות אלימות במשפחה: תרומת השהייה במקלט והמצוקה הנפשית לשינוי בסגנון ההורות.

תופעת האלימות כנגד נשים במשפחה הינה תופעה חברתית רחבת היקף (איזיקוביץ ופישמן, 2004). אחת ההשלכות המשמעותיות של התופעה היא על תפקודה של האישה וכתוצאה מכך על סגנון הורותה (Rohner & Khaleque, 2005). הספרות מעלה ממצאים סותרים ביחס לסגנון ההורות של נשים נפגעות אלימות. מחד, מתואר כי החיים בצל האלימות מפחיתים את הזמינות הרגשית והפיזית של האמהות ואת יכולתן להיות פנויות לצרכי ילדיהן (Peled & Barak-Gil, 2011; Radford & Hester, 2001). מאידך, מתואר כי נשים שחוו אלימות מצליחות לתפקד באופן חיובי כאימהות ומידת רגישותן לצרכי ילדיהן גבוהה למרות האלימות (Letourneau, Fedick & Willms, 2007; Levendosky, Huth-Bocks, Shapiro & Semel, 2003; Sullivan, Nguyen, Allen, Allen & Juras, 2000).

המקלט לנשים נפגעות אלימות הינו מסגרת שמטרתה לסייע לנשים אלו בין היתר בשיפור תפקודן עם ילדיהן. נשים רבות רואות במסגרת זו כחיונית להצלת חייהן ועושות שימוש רב בשירותים הניתנים על ידו (Gordon, 1996). לצד זה קיימת ביקורת על עבודת המקלט ויכולתו לעזור לנשים אלו (1993 ,Tutty), כך שעד כה לא ברורה תרומתו ותרומת השהייה במסגרתו לשינוי בסגנון ההורות של האישה.

בנוסף, אחת השאלות העולות בספרות וגם בעבודת השדה היא אילו גורמים יכולים לסייע לאישה בשיפור סגנון הורותה. המחקר הנוכחי בהתבסס על המודל האקולוגי ינסה לאתר גורמים אלה במערכות השונות בחייה של האישה הכוללים את סביבת המקלט ואת המצוקה הנפשית אותה חווה האישה.

 במקלט קיימים מגוון שירותים למען האישה וילדיה. ניתן לסווג את סוגי השירותים במקלט לעזרה  קונקרטית, עזרה בסיוע משפטי ועזרה נפשית. מסקירת הספרות המחקרית, לא נעשה מחקר שבחן את תרומת סוגי העזרה השונים לשיפור סגנון הורותה של האישה השוהה במקלט.

בנוסף לתרומת סוגי העזרה השונים הקיימים במקלט, ישנה גם חשיבות לבחינת משך זמן השהייה במקלט לו זקוקה האישה על מנת שיחול שיפור במצבה הרגשי ובתפקודה. מחקרים שונים הצביעו על שיפור בתפקודה ובמצבה הרגשי של האישה ככל ששהתה זמן רב יותר במקלט (Garza, 2002; McNamara, Ertl, Marsh & Walker, 1997). אך ביחס לסגנון ההורות, לא נמצא מחקר אשר בחן את השיפור בתחום זה ביחס למשך זמן השהייה במקלט.

מהספרות המחקרית עולה כי נשים נפגעות אלימות רבות סובלות ממצוקה נפשית, הכוללת מצוקה פוסט טראומטית ומצוקה דיכאונית (Golding, 1999). מהמחקרים המעטים שנערכו עד כה בתחום, עולה כי קיים קשר בין רמת המצוקה הנפשית אותה חווה האישה לבין תפקודה כאם (Levendosky & Gramam- Bermann, 2001; Levendosky et al., 2003). אולם, לא נבדק הקשר בין שינוי בסגנון ההורות במהלך שהותה של האישה במקלט לבין רמת מצוקתה הנפשית של האישה בכניסתה למקלט.

לפיכך, מטרת מחקר זה הייתה לבחון את תרומת השהייה במקלט, השירותים בהם נעזרת האישה בתוכו ומשך זמן השהייה בו לשינוי בסגנון הורותה, ובנוסף לבחון את תרומת המצוקה הנפשית של האישה בכניסתה למקלט לשינוי בסגנון הורותה. באופן יותר ספציפי, שוער כי יימצא שיפור בסגנון הורותן של הנשים בזמן שהותן במקלט. בנוסף, שוער כי משך זמן שהייה ארוך יותר ושימוש רב יותר בשירותי המקלט יתרום לשיפור רב יותר בסגנון ההורות. כמו כן, שוער כי רמת מצוקה נפשית נמוכה בכניסת האישה למקלט תתרום לשיפור רב יותר בסגנון ההורות. לאור חוסר בממצאים קודמים, בחנו מהו סוג העזרה התורם ביותר לשיפור סגנון ההורות מבין השירותים השונים הקיימים במקלט. בנוסף, בחנו האם שימוש בשירותים במקלט מהווה משתנה ממתן בין מצוקה נפשית לשיפור בסגנון ההורות. לבסוף, התייחסנו למשתני הרקע של הנשים ובחנו את תרומתם לשיפור בסגנון ההורות במהלך השהות במקלט.

במחקר זה השתתפו  76 אימהות לילדים בגילאי 3-17 שהינן נשים נפגעות אלימות במשפחה, אשר שהו במקלטים השונים בישראל מרגע כניסתן עד יציאתן מהמקלט בשנים 2009-2012.

ממצאי המחקר מצביעים על מגמה סותרת בין מרכיבי סגנון ההורות. נמצא כי נשים מגיעות למקלטים עם רמת שליטה הורית גבוהה ומיטיבה עבור ילדיהם, בעוד שביחס לחום הורי נמצא כי הנשים מבטאות רמת דחייה נמוכה כלפי ילדיהן. ככלל, נמצא כי לא חל שינוי משמעותי בסגנון הורותן של הנשים במהלך השהות במקלט, אולם כאשר בוחנים את השינוי ביחס למאפיינים שונים של הנשים ושל השהות במקלט, ניתן להצביע על מספר מגמות.

ראשית, נמצא קשר חיובי מובהק בין משך זמן שהייה ארוך ושימוש רב בשירותי המקלט לבין שיפור רב יותר במדדי החום ההורי שמבטאת האם כלפי ילדיה. לעומת זאת, ביחס לשליטה הורית נמצא קשר לא ליניארי מובהק בין משך זמן ארוך מידי או קצר מידי להחמרה בדפוסי סגנון ההורות. בנוסף, נמצא קשר שלילי מובהק בין שימוש רב בשירותי המקלט להחמרה בדפוסי השליטה ההורית של האם כלפי ילדיה. אולם, משך זמן שהייה של עד תשעה חודשים נמצא כבעל קשר חיובי מובהק לשיפור בשליטה ההורית. כמו כן, נמצא כי העזרה הקונקרטית היא סוג העזרה התורם ביותר לשיפור מדדי החום ההורי של האישה.

בנוסף, ביחס לרמת מצוקתה הנפשית של האישה נפגעת האלימות בכניסתה למקלט נוצרה אבחנה בין שתי המצוקות - המצוקה הפוסט טראומטית והמצוקה הדיכאונית. נמצא כי קיים קשר שלילי מובהק בין רמת מצוקה פוסט טראומטית נמוכה בכניסה למקלט לבין שיפור במדדי החום ההורי. אולם ביחס למצוקה דיכאונית, נמצא באופן מפתיע כי קיים קשר חיובי מובהק בין רמת מצוקה דיכאונית גבוהה בכניסה למקלט לבין שיפור רב יותר במדדי החום ההורי.

לבסוף, עלה כי מספר משתני רקע הקשורים למאפייני האישה נמצאו כתורמים לשיפור בסגנון הורותה. נמצא כי קיים קשר חיובי מובהק בין גיל האישה, האלימות הפיזית שחוותה ומשך זמן האלימות לבין שיפור סגנון ההורות במהלך השהות במקלט. בנוסף, נמצא קשר שלילי מובהק בין רמת ההכנסה לשיפור בסגנון ההורות.

לסיכום, מחקר זה בוחן את סגנון הורותה של האישה נפגעת האלימות בזמן שהותה במקלט. המחקר מצביע על כך כי קיים קשר בין שיפור בסגנון הורותה של האישה למאפיינים שונים של האישה עצמה ושל סביבת המקלט. נראה כי המשתנים שנמצאו כתורמים ביותר לשיפור בסגנון ההורות הינם גילה של האישה, רמת המצוקה הפוסט טראומטית בכניסה למקלט ומשך זמן השהייה במקלט. חשוב להדגיש כי מחקר זה הצביע על מגמות סותרות בין המרכיבים השונים של סגנון ההורות - החום הורי והשליטה ההורית.

המחקר הנוכחי הינו מחקר ייחודי בהיותו מחקר אורך אשר בוחן את נקודת מבטן של הנשים נפגעות האלימות במשפחה בתהליך שהותן במקלט. בנוסף, מחקר זה מתמקד בנושא האימהות של נשים נפגעות אלימות ותורם לידע המחקרי המועט הקיים כיום בספרות לגבי הנושא. ממצאי המחקר מצביעים על הצורך להמשיך ולחקור תחום זה מהיבטים נוספים.

ממצאי המחקר עשויים לתרום להערכה מחדש של ההתערבויות בנושא ההורות הקיימות במקלטים ולחדד את החשיבות וההזדמנות שיש בידי צוותי המקלט לעבודה טיפולית בנושא הורות ולחשיבות היותם מודלים בינאישיים עבור הנשים וילדיהן השוהים במקלט.