תפקוד הורי וקבלה – דחייה הורית בקרב אימהות לילדים בגיל טרום ביה"ס: הקשרים לקשר שחוו האימהות עם אמן בילדותן, טראומה של התעללות בילדות ומערכת ה-caregiving.

הקשר בין  ההורות שנחוותה בעבר להורות המסופקת בהווה, הוא נושא אליו התייחסו מגוון גישות תיאורטיות: תיאוריות פסיכו- דינאמיות העוסקות בהבנת תהליכי ההעברה של ייצוגי ההורים לילדים ומשמעותם להתפתחות תקינה ולפסיכופתולוגיה (Bowlby, 1973; 1980; Espasa, 2004; Stern, 1995), תיאוריות משפחתיות, העוסקות בהבנת התפתחותו והתנהלותו של הפרט בתוך ההקשר הסביבתי בו הוא גדל (מינושין, 1982Cox & Paley, 1997; Bowen,  1978;;Boszormenyi – Nagy & Karsner, 1986) ותיאוריות של למידה חברתית, המדגישות את תהליך הלמידה המתרחש אצל הילד, במגוון ההתנהגויות והמגעים השוטפים בינו ובין הוריו (Bandura,1977). משך השנים, נבנו התערבויות פסיכולוגיות וחברתיות שמטרתן להגדיל את הטיפול ההורי המיטבי. אחד המוקדים המרכזיים של התערבויות אלו היו אימהות לילדים צעירים (קרומר – נבו, 1997). ההתמקדות באימהות, נובעת מכך שהן בדרך כלל הפונות המרכזיות לקבלת הטיפול, בעיקר סביב נושאים הקשורים לניהול המשפחה וטיפול בילדים.

המחקר הנוכחי, יתייחס לחוויית ההורות בעבר ולהורות המסופקת בהווה, בקרב אימהות לילדים בגיל הרך  דרך שני מושגים: סגנון הורות (1) וקבלה – דחייה הורית (2). המושג סגנון הורות, מתבטא באספקטים התנהגותיים ולא התנהגותיים המבטאים גישות רגשיות כלפי הילד, שאינן מתייחסות למטרות ספציפיות כמו טון דיבור ושפת גוף (Darling & Steinberg, 1993). המודל הקלאסי והמקובל לבחינת סגנון ההורות, ואליו התייחס מחקר זה, הוא זה של דיאנה באומרינד  (Baumrind, 1968; 1971; 1991), שמחקרה הוא מהמחקרים המקיפים ביותר בתחום. באומרינד הציגה שלושה טיפוסים/ סגנונות  מרכזיים של הורות: סגנון הורות סמכותי- מעריך רצון אישי אוטונומי של הילד לצד ציות לכללים, סגנון הורות סמכותני- משלב דרישתיות גבוהה עם היענות וזמינות רגשית נמוכה וסגנון הורות מתירני המשלב דרישתיות נמוכה עם היענות, תמיכה וחום גבוהים. החוקרת התייחסה בכל סגנון הורות לשני ממדים: היענות (1) ודרישתיות (2). בהתייחסה לממד ההיענות, הבחינה בין היענות אפקטיבית הכוללת חום והבעת רגשות, לבין היענות קוגניטיבית המתייחסת לשיח עם הילד, עידודו להבעת דעה וסיפוק גירויים אינטלקטואלים. בהתייחסה למימד הדרישתיות, התייחסה להקפדה  על משמעת ומילוי מטלות ונכונות לייצוגן של דרישות החברה מול הילד. המושג קבלה- דחייה הורית הוא מושג תיאורטי, המתייחס לאיכות הקשר בין ההורים לבין ילדיהם וכן, להתנהגויות הפיזיות והמילוליות דרכן ההורים- דמויות ההתקשרות המשמעותיות של הילדים, מבטאים את רגשותיהם כלפיהם (Rohner, 2004). המחקר הנוכחי, בחן כאמור, האם התקיימה העברה בין דורית של סגנון ההורות שחוותה האם בילדותה, אל סגנון ההורות אותו מספקת האם בהווה לילדה, כולל קבלה – דחייה הורית שלו. ההשערה הבין דורית, עליה התבסס המחקר,  נתמכת בספרות באופן תיאורטי, אמפירי וקליני (למשל: שמחי רגב, 2011Belsky et al.,; Bowen, 1978; Bowlby, 1973; Chen & Kaplan, 2001; Pears & Capaldi, 2001; Espasa, 2004   ). לפי אותה השערה, התרומה המשמעותית של סביבת הגידול הילדית להורות העכשווית, קשורה לנטייה של ילדים להזדהות עם הוריהם. נטייה זו, מובילה לכך שכאשר הם נעשים הורים, הם מאמצים בדרך כלל, את אותן צורות התנהגות שהתנסו בהן בילדות (Chen & Kaplan, 2001; Pears & Capaldi, 2001 Bowlby, 1973; Belsky, 1984;).

הספרות התיאורטית והאמפירית, מדגישה כי אחד התחומים המרכזיים בו ניכרת תרומת סגנון ההורות שנחווה בעבר, להורות העכשווית הוא חוויה של התעללות בילדות (למשל:Dilillo, Tremblay & Peterson, 2000; Pears & Capaldi, 2001). לפיכך, המחקר הנוכחי בחן גם האם חוויה של התעללות\ טראומה בילדות, קשורה לסגנונה ההורי של האם. מעבר למשתני העבר של האם (סגנון ההורות האימהי שחוותה וטראומה של התעללות בילדות), בחן המחקר הנוכחי גם את תרומת אישיותה של האם, כפי שמתבטאת במערכת הcaregiving שלה  להורות העכשווית. מערכת ה ,caregiving היא מערכת נפשית הנמצאת על רצף בין שני מימדים, הימנעות לעומת חרדה. בולבי (Bowlby, 1969), תיאר מערכת זו כמורכבת מהתנהגויות של מתן סיוע, תמיכה ועזרה לאדם קרוב וקבע כי היא מהווה השלמה למערכת ההתקשרות. אחרים (Solomon & George, 2000), ראו במערכת ה caregiving, מערכת התנהגותית העומדת בזכות עצמה שנועדה להגן על הילד. במחקר הנוכחי, בחנו לא רק את תרומתה של המערכת לניבוי ההורות העכשווית שמספקת האם לילדה, אלא גם את הפוטנציאל של המערכת למתן את הקשר בין חוויות העבר של האם (סגנון ההורות שחוותה וטראומה של התעללות בילדות) לסגנון ההורות של האם בהווה, כולל קבלה – דחייה הורית. 

במחקר השתתפו 150 אימהות לילדים בגילאים 0-6, מאזורים גיאוגרפיים שונים. האימהות מילאו שאלונים לדיווח עצמי לפי הפירוט הבא: שאלון   ,PAQהמורכב משני שאלונים נפרדים-לבדיקת סגנון ההורות של האם בהווה וסגנון ההורות שנחווה ע"י האם בעבר מאימה (Buri, 1991). שאלון סגנון ההורות, מתבסס על טיפולוגית סגנונות ההורות של באומרינד (1991; 1971 Baumrind,). שאלון PARQ-f, לבדיקת קבלה\ דחייה הורית Rohner, Khaleque, & Cournoyer,  2005)). שאלון CTQ, לבדיקת טראומה של התעללות בילדות (Bernstein & Fink, 1998). שאלון CSF, לבדיקת מערכת ה caregiving של האם (Sherman – Iron, Mikulincer & Shaver, 2010). וכן, שאלון פרטים אישיים של האם.

ממצאי המחקר תומכים בהשערת המחקר הכללית, לפיה קיימת מגמה של העברה בין דורית של סגנון ההורות מהעבר, לסגנון ההורות בהווה ולנטייה של האם לקבלה\ דחייה של ילדה. בנוסף, מצביעים ממצאי המחקר, על כך שלסגנון ה caregiving יש תרומה ממתנת על קשרים אלו. השערת המחקר הראשונה, גרסה כי  אימהות שחוו בילדותן מצד אימן, סגנון הורי סמכותי, תהיינה מאופיינות בהווה בסגנון אימהי סמכותי וביותר קבלה של הילד, בעוד שאימהות שחוו בילדותן סגנון הורי סמכותני ו/ או מתירני, תהיינה מאופיינות בהווה בסגנון הורי סמכותני ו/ או מתירני וביותר דחייה של הילד. השערה זו אוששה כמעט במלואה: הממצאים העלו כי אם שחוותה סגנון הורי סמכותי מצד אימה בעבר, הייתה בעלת נטייה לאמץ סגנון הורי סמכותי בעצמה בהורותה, בעוד שאם שחוותה סגנון הורי סמכותני ו/ או מתירני מצד אימה בעבר, הייתה בעלת נטייה לאמץ אותו סגנון הורי בהווה. כמו כן בהתאם להשערה, אם שדיווחה על חוויה של סגנון הורי סמכותי מצד אימה, הייתה מאופיינת  בנטייה ליותר קבלה הורית ופחות דחייה הורית של ילדה ואילו, אם שדיווחה על חוויה של סגנון הורי סמכותני מצד אימה, הייתה מאופיינת בנטייה לדחייה של ילדה. הנטייה לקבלה\ דחייה הורית, כפי שהעלו ממצאי המחקר, בקרב אימהות בעלות סגנון הורי סמכותי וסמכותני, מצביעה גם כן, על מגמה של העברה בין דורית של נטיות אלו. לעומת זאת, לא נמצא קשר בין חוויה של סגנון הורי מתירני בעבר, לבין קבלה ו/ או דחייה של הילד.

השערת המחקר השנייה גרסה כי, אימהות שחוו בילדותן טראומה של התעללות תהינה מאופיינות בסגנון הורי סמכותני או מתירני בהווה וביותר דחייה הורית מצדן, בעוד שאימהות שלא חוו בילדותן טראומה של התעללות, תהינה מאופיינות בהווה בסגנון הורי סמכותי וביותר קבלה הורית. גם השערה זו אוששה כמעט במלואה. נמצא כי טראומה בילדות קשורה יותר לסגנון הורי סמכותני בהווה ופחות לסגנון הורי סמכותי. כמו כן, נמצא כי טראומה בילדות קשורה לפחות קבלה הורית ויותר דחייה הורית. יחד עם זאת, לא נמצא קשר בין טראומה בילדות לבין הנטייה לאמץ סגנון הורי מתירני.

השערת המחקר השלישית, התייחסה למערכת ה caregiving של האם, וגרסה כי רמה נמוכה של הימנעות וחרדה במערכת ה caregiving תהיה קשורה לסגנון הורי סמכותי ויותר קבלה של הילד. ואילו, רמה גבוהה של הימנעות וחרדה במערכת ה ,caregiving תהיה קשורה לסגנון הורי סמכותני או מתירני ויותר דחייה של הילד. השערת זו, אוששה במלואה בהתייחס למדד ההימנעות ואוששה בחלקה, בהתייחס למדד החרדה. בהתאם להשערה, נמצא קשר שלילי, בין רמת ההימנעות לסגנון הורי סמכותי. נמצא כי אימהות המאופיינות ברמת הימנעות גבוהה במערכת ה ,caregiving נוטות פחות לאמץ סגנון הורי סמכותי. בנוסף, נמצא קשר חיובי בין רמת ההימנעות לנטייה לאמץ סגנון הורי סמכותני ו/או מתירני בהווה. כמו כן, כפי ששוער אימהות המאופיינות בהימנעות ב caregiving נוטות יותר לדחות את הילד ופחות לקבל אותו. לעומת זאת, אימהות המאופיינות ברמה גבוהה של חרדה בcaregiving , נוטות לאמץ סגנון הורות סמכותני ונוטות יותר לדחות את הילד. לא נמצא קשר בין סגנונות ההורות האחרים (סמכותי ומתירני)  לבין דחייה הורית.

            בדיקת המודל המחקרי הצביעה על כך שמשתני העבר של האם (סגנון ההורות שחוותה וטראומה של התעללות בילדות), היו בעלי משקל יחסי גבוה לניבוי נטייתה של האם לקבלה\ דחייה הורית ונטייתה לאמץ סגנון הורי מסוים, ביחס לתרומתם של יתר המשתנים (משתני הרקע של האם ומערכת ה caregiving). ממצאים אלו, הולמים את הספרות בנושא, הגורסת שהתנסויות העבר של ההורה בתוך סביבת הגידול שלו כילד, הן אחד הגורמים המרכזיים המעצבים את  סגנון ההורות שלו כבוגר, ואת יכולת הקבלה ו/או הדחייה שלו את ילדיוBelsky,  1984; Bowlby, 1973 Chen &) Kaplan, 2001; Pears & Capaldi, 2001 ), וכי אחד התחומים המרכזיים בו ניכרת תרומת סגנון ההורות שנחווה בעבר, הוא חוויה של התעללות בילדות  (הראל, 2010; לוגסי, 2007; Bowlby,1973;; Falshaw, 2005; Kaufman & Ziegler, 1989; Pears & Capaldi, 2001). מניתוח האינטראקציות בין סגנון ההורות שנחווה בעבר והטראומה בילדות, לבין סגנונה ההורי הנוכחי של האם והקבלה או הדחייה ההורית של הילד בהווה, כתלות בסגנון ה caregiving של האם, עולה כי לסגנון ה caregiving של האם, תפקיד ממתן בקשר שבין סגנון הורי מתירני שנחווה בעבר לבין קבלה הורית בהווה.

חשיבותו של המחקר הנוכחי, בכך שהוא מאשש את ההשערה הבין דורית בדבר הקשר בין ההורות שנחוותה בעבר לבין ההורות המסופקת בהווה ומדגיש, למיטב ידיעתי לראשונה, את היכולת של מערכת הcaregiving של האם, למתן את הקשר שבין העבר להווה. ממצאים אלו, מדגישים את החשיבות שבפיתוח התערבויות מניעתיות ופרקטיות המכוונות לאימהות לילדים בגיל הרך.