הקשר בין תמיכה חברתית ונכונות לבקש עזרה לבין צמיחה פוסט-טראומטית בקרב מכורים 'נקיים' מסמים ומאלכוהול

תחושת התפתחות וצמיחה לאחר טראומה או בעקבות אירועי דחק מוכרת בספרות כצמיחה פוסט-טראומטית (Post Traumatic Growth), תיאוריה שפותחה על ידי טדסקי וקלהון (Tedeschi & Calhoun, 1996). צמיחה פוסט-טראומטית מוגדרת בספרות המקצועית כחוויה סובייקטיבית של שינויים פסיכולוגיים חיוביים בתחומי חיים שונים, היכולים להתרחש לצד מצוקה נפשית. התהליך מתרחש כיוון שהאדם חוזר ומהרהר בארוע שקרה, ומנסה שוב ושוב להבין אותו, להתמודד עימו ולתת לו משמעות. כאשר נחשפת המשמעות לארוע הטראומטי נוצרת "מציאות חדשה" עבור השורד, שבה נבנית הטראומה בתוך מסגרת קוגניטיבית מורכבת יותר.

הספרות המקצועית גורסת שבתהליך הגמילה וההחלמה מההתמכרות לסמים ולאלכוהול לומדים המכורים הנקיים לבקש עזרה מקבוצת השווים, בזמן שהם נאלצים להתמודד עם רגשות וזיכרונות קשים, ללא האפקט המקהה את הרגשות של הסם או האלכוהול. התמיכה החברתית לה הם זוכים במסגרות הטיפול השונות ובקבוצות מכורים אנונימיים/ אלכוהוליסטים אנונימיים (N.A/A.A), לצד יכולתם לבקש עזרה בהתמודדותם עם הכמיהה לחומרים משני מצב רוח, הם מוטיבים מרכזיים בתהליך הגמילה, ההחלמה וההשתלבות בחברה. למרות שתהליכים אלו מורכבים ונמשכים זמן רב לאחר הגמילה הפיזית, מדווחים מכורים נקיים על שינויים חיוביים שהתרחשו בחייהם בעקבות ההתמכרות, או אף הודות לה. הם משנים את מערך אמונותיהם, מדווחים על שינויים משמעותיים בדרך בה הם רואים את העולם, מתוודעים לקשרים הרגשיים שיש להם עם אחרים ולחוסנם הנפשי.

על בסיס תיאורית הצמיחה הפוסט-טראומטית, נבחנו במחקר זה תרומתם של מוטיבים מרכזיים בתהליך הגמילה וההחלמה של מכורים נקיים לצמיחה פוסט-טראומטית מחווית ההתמכרות (Addiction Related Growth). השערות המחקר היו, כי יימצא קשר חיובי בין תמיכה חברתית, בקשת עזרה, השתתפות בקבוצות לעזרה עצמית (N.A/A.A), תדירות ההשתתפות בקבוצות, עבודת "12 הצעדים", תיפקוד כספונסר (חונך), זמן ניקיון משימוש ועוצמת הטראומה מחווית ההתמכרות לצמיחה הפוסט-טראומטית.

אוכלוסית המחקר כללה 104 מכורים נקיים לסמים ו/ או לאלכוהול, אשר שהו באחד ממוסדות הטיפול בהתמכרויות של משרד הרווחה ו/ או שהשתתפו בפעילות של ארגוני N.A/A.A. תהליך איסוף הנתונים החל בפברואר 2012 והסתיים ביולי 2012. שאלוני המחקר כללו שאלון פרטים אישיים ומאפייני ההתמכרות, שאלון נכונות לבקשת עזרה (Keith-Lucas, 1972), שאלון תמיכה חברתית נתפסת (Zimet, Dahlem, Zimet & Farley, 1998) ושאלון צמיחה פוסט-טראומטית (Tedeschi & Calhoun, 1996).

ממצאי המחקר תומכים בהשערה שהתהליכים אותם עוברים מכורים בתהליך הגמילה, דומה לתהליכים שעוברים ניצולי חוויות טראומטיות אחרות המדווחים על תחושת צמיחה בעקבות הארוע הטראומטי שחוו. הממצאים הצביעו על קשר חיובי חזק בין תמיכה חברתית לצמיחה פוסט-טראומטית מחווית ההתמכרות ועל קשר חיובי בינוני בין בקשת עזרה לצמיחה פוסט-טראומטית מחווית ההתמכרות. עוד נמצא כי לארבעת המשתנים של השתתפות בפעילות ארגוני N.A/A.A: השתתפות בקבוצות, תדירות ההשתתפות בקבוצות, עבודת "12 הצעדים" ושימוש כספונסר יש קשר חיובי עם צמיחה מחווית ההתמכרות. במחקר לא נמצא קשר בין מאפייני ההתמכרות זמן הניקיון ועוצמת חווית הטראומה מההתמכרות, לבין צמיחה מחווית ההתמכרות. בפרק הדיון מוצע הסבר להעדר קשרים אלה ולדיווחי הצמיחה הגבוהים בקרב מכורים נקיים שזמן ניקיונם חודשים ספורים בלבד.

מחקר זה הינו בין המעטים שעסקו בחקר הצמיחה הפוסט-טראומטית מחווית ההתמכרות ועשויה להיות לו חשיבות פרקטית בהתערבות ובטיפול במכורים נקיים. התערבות טיפולית, העוסקת בחיפוש משמעות חיובית להתמכרות ולמאבק בכמיהה לחומרים ממכרים, תוכל לסייע להם בהתמודדותם עם קשיים שונים לאורך החיים, לתמוך בתהליכי שיקומם ולמנוע חזרתם לשימוש בסם.