הבדלי מגדר בקשרים שבין תפיסת המחלה, תמיכה חברתית ודיכאון בקרב חולי פרקינסון

נתונים מהספרות  לגבי  מחלת פרקינסון מצביעים  על הבדלי מגדר בשכיחות המחלה ובגיל תחילת המחלה. המחלה  נפוצה בקרב גברים פי 1.5-2 מאשר בקרב נשים, והסימפטומים מופיעים בגיל מאוחר יותר אצל  נשים (Pavon, Whitson, Okun, 2010; Haaxma et. al., 2007). אולם, הממצאים אינם עקביים לגבי חומרת הסימפטומים או מהלך המחלה וסיבוכיה.  והספרות עדיין דלה יחסית  ודרושות ראיות נוספות על מנת להבין איך המגדר עשוי להשפיע על תוצאות מחלת פרקינסון (Solimeo, 2008). המחקר הנוכחי בא לבדוק זאת בהתייחס לגורמים הקשורים לדיכאון בקרב החולים.

שכיחות הפרעות דיכאוניות בקרב חולי פרקינסון היא גבוהה ועומדת על כ- 30%-40%, אך מעט ידוע על המכניזם שלהן (Barone, 2011).  הוצע כי בנוסף לשינויים נוירו כימיים, גורמים אישיים וחברתיים משחקים תפקיד בהופעת הדיכאון  .(Schrag, Jahanshai&Quinn, 2001). אחד המודלים התיאורטיים הנפוצים להסבר תגובות נפשיות בתהליכי הסתגלות למצבי דחק, כגון חולי פיזי, הינו מודל הדחק וההתמודדות  (Lazarus & Folkman, 1984) המניח כי הדרך שבה נתפס גורם הדחק ומשאבים להתמודדות קשורים לתגובה הנפשית למחלה הפיזית. המחקר הנוכחי התמקד בהבנת הבדלי המגדר בקשרים שבין תפיסת המחלה ותמיכה חברתית לבין מצוקה נפשית (דיכאון) בקרב חולי פרקינסון.

שאלות המחקר: א. האם קיימים הבדלים מגדריים בתפיסת המחלה, תמיכה חברתית וברמת הדיכאון בקרב חולי פרקינסון? ב. האם קיימים הבדלים מגדריים בקשרים בין תפיסת המחלה ותמיכה חברתית לבין דיכאון בקרב חולי פרקינסון?  ג. האם קיימים הבדלים מגדריים בקשר שבין תמיכה חברתית לבין תפיסת המחלה בקרב חולי פרקינסון?   ד. האם קיימים הבדלים מגדריים במקומה של תמיכה חברתית כמשתנה ממתן  בקשר בין תפיסת המחלה לבין דיכאון?

שיטת המחקר: אוכלוסיית המחקר כללה 125 חולים וחולות פרקינסון בגילאי 50-75 אשר       אותרו במרפאת פרקינסון והפרעות תנועה במרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל-השומר . החלוקה בין גברים לנשים הייתה 68 גברים ו-57 נשים. הליך- לאחר קבלת אישור ועדת הלסינקי של המרכז הרפואי שיבא,  החולים  נתבקשו לענות על השאלונים בעת ביקורם במרפאה. כלי המחקר:  שאלון  רקע דמוגרפי (מגדר, גיל, מצב משפחתי, מוצא, השכלה) ומשתני מחלה (כמשתני בקרה): חומרת המחלה (UPDRS, Hoehn&Yahr) ומשך המחלה. שאלון תמיכה חברתיתׁ(Zimet, Dahlem, Zimet & Farley, 1988) שאלון תפיסת המחלה (Broadbent, Petrie, Main & Weinman, 2006) ושאלון להערכת דיכאון  (Beck& Steer, 1987).

ממצאי המחקר: לא נמצאו הבדלים מובהקים בין גברים לנשים בתפיסת המחלה, תמיכה חברתית ודיכאון. נמצא אישוש חלקי להבדלי מגדר בקשרים שבין המשתנים : נמצא קשר חיובי בין תפיסת המחלה לדיכאון הן בקרב גברים והן בקרב נשים, כך שככל שתפיסת המחלה חמורה יותר כך יש יותר דיכאון.  מאידך,  נמצא קשר מובהק שלילי בין דיכאון לתמיכה חברתית , כך שככל שיש יותר תמיכה חברתית, כך יש פחות דיכאון בקרב גברים בלבד, בעוד שאצל נשים הקשר לא היה מובהק .  נמצאו  הבדלים מגדריים בקשר בין תמיכה חברתית ותפיסת המחלה, כך שרק בקרב הגברים נמצא שככל שהתמיכה רבה יותר, תפיסת המחלה תהיה חמורה פחות. כמו כן, לא נמצא מיתון ע"י תמיכה חברתית בין תפיסת המחלה לדיכאון ולא נמצאו  הבדלים  בין גברים לנשים.

מגבלות המחקר: המגבלות העיקריות של המחקר נובעות מהמספר המועט של המשתנים שנבדקו, אשר לא כללו אסטרטגיות התמודדות או מאפייני אישיות שייתכן וקשורים לדיכאון.  יתכן והייתה השפעה של רציה חברתית שכן הרופאים או אנשי הצוות האחרים הם אלו שפנו לחולים בבקשה למילוי השאלון.

חשיבות והשלכות המחקר: ממצאי המחקר תרמו להרחבת הידע על הבדלים בין המינים במשתנים של תפיסת המחלה, תמיכה חברתית ודיכאון  אשר לא נחקרו דיים בקרב חולי פרקינסון (Pavon, 2010;Martinez-Martin, 2012). הממצאים על הבדלים מגדריים בקשרים שבין המשתנים לבין דיכאון הינם ראשוניים ודרושים מחקרים נוספים. לממצאים על ההבדלים המגדריים בקשרים בין תמיכה חברתית לבין תפיסת המחלה ובין תמיכה חברתית לדיכאון יש השלכות להתערבות פסיכו סוציאלית, והם מצביעים כי יש למקד את דרכי ההתערבות תוך התאמה לגברים ונשים.