גורמים התורמים לשאיפות להורות ולזוגיות לאור אירועי 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" - השוואה בין לסביות, הומואים וביסקסואלים לבין הטרוסקסואלים

הורות וזוגיות מהוות אבני דרך מרכזיות בחברה הפרו-משפחתית בישראל, אולם עבור להט"ב, שאיפות אלו מעוצבות על ידי גורמי דחק ייחודיים, השונים איכותית מאלו של מקביליהם ההטרוסקסואלים. מחקרים קודמים בחנו שאיפות למערכות יחסים אינטימיות ולהורות בתקופות שגרה, אך אירועי הטרור של 7 באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" שפרצה בעקבותיהם השפיעו באופן ניכר על החברה הישראלית ומציבים קונטקסט ייחודי של משבר מתמשך לבדיקת מגוון תופעות שעד כה נחקרו בעיקר בעת שגרה. סדרת המחקרים הנוכחית שואפת לגשר על פער זה בספרות על ידי שילוב נתונים משני מחקרים, האחד שנערך לפני אירועי 7 באוקטובר והשני שנערך במהלכם. באמצעות שימוש בתיאוריית ניהול האימה, תיאוריית דחק המיעוטים  ותיאוריית תרחיש העולם העוין , המחקר בחן את הקשרים שבין בריאות נפשית ומשאבים אישיים לבין שאיפות להורות ולזוגיות לאור המשבר. מחקר 1 משווה בין שאיפות להורות ומדדי בריאות נפשית (תסמיני דיכאון ושביעות רצון מהחיים) לפני המלחמה ובמהלכה בשתי קבוצות המחקר (לה"ב, הטרוסקסואלים), בעוד שמחקר 2 מתמקד בלעדית בתקופת המלחמה ומשלב משתנים כגון חשיפה לטראומה, תפיסת טראומה סובייקטיבית והומופוביה מופנמת. המחקר כלל סה"כ 900 גברים ונשים ללא ילדים, אשר גוייסובמדגמי נוחות בשני מועדים: מועד 1 (טרום המלחמה, 569 משתתפים) ומועד 2 (במהלך המלחמה, 331 משתתפים). בעוד שמחקר 1 התבסס על המדגם המלא (900 משתתפים), מחקר 2 התמקד ספציפית ב-331 המשתתפים משלב המלחמה. כל המשתתפים מילאו שאלונים מקוונים לדיווח עצמי.

ממצאי המחקר העלו כי: (1) השאיפות להורות ושביעות הרצון מהחיים היו נמוכות באופן מובהק במהלך המלחמה בהשוואה לתקופה שקדמה לה, לצד עלייה מקבילה בתסמיני דיכאון; (2) להט"ב דיווחו על שאיפות נמוכות יותר הן להורות והן לזוגיות בהשוואה להטרוסקסואלים; (3) מודלים של תיווך ממותן (מחקר 1) חשפו תגובת משבר דיפרנציאלית, שבה ההשפעה העקיפה השלילית של המלחמה על השאיפות להורות ולזוגיות (דרך רמה גבוהה יותר של תסמיני דיכאון ורמה נמוכה יותר של שביעות רצון מהחיים(הייתה מובהקת רק בקרב משתתפים הטרוסקסואלים; (4) מחקר 2 תיקף ממצא זה וגילה כי בעוד חשיפה לטראומה של אדם קרוב, ערכי תרחיש עולם עוין היו קשורים לשאיפות נמוכות יותר להורות ולזוגיות בקרב הטרוסקסואלים, שאיפותיהם של להט"ב הונעו בעיקר על ידי גורמי דחק כרוניים הקשורים לזהותם, כגון הומופוביה מופנמת, שפעלה דרך מסלולים קוגניטיביים-כלליים ובין-אישיים ספציפיים; (5) בשתי הקבוצות, המנבא החזק ביותר לשאיפות להורות ולזוגיות היה הסבירות הנתפסת למימוש הורות וזוגיות, ממצא המדגיש את הקשר ההדוק בין רצון לבין היתכנות נתפסת.

לסיכום, הממצאים מצביעים על אפקט רווייה של הדחק(stress saturtion)  בקרב להט"ב: נראה כי המנגנונים הפסיכולוגיים שלהם מופעלים כבר באופן כרוני על ידי גורמי דחק מבוססי זהות, דבר המתבטא בכך שבריאותם הנפשית הכללית לאו דווקא יורדת בעת משבר לאומי. לעומת זאת, קבוצת הרוב מגיבה בצורה אקוטית יותר לטראומה הקולקטיבית. תוצאות אלו מרחיבות את תיאוריית ניהול האימה על ידי זיהוי תנאים מגביליםלתגובה פרוקסימלית (מיידית) במשברים ממושכים, ומדגישות את הצורך בהתערבויות קליניות מותאמות אישית, המתמקדות בטראומה אקוטית עבור קבוצת הרוב ובפגיעות כרונית מבוססת-זהות עבור מיעוטים מיניים.